בתי המשפט
בית משפט השלום קריית גת
ת"א 56710-02-17
בפני: כבוד השופט אור אדם, סגן הנשיאה
תובע
ע"י עו"ד יורם מזוז
נתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד דורון
הצעת פשרה
1. התובע, יליד 1966, הגיש תביעה זו לפצוי כספי בגין נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים ביום 14.1.2015, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. התובע היה בעת התאונה בן 49, והוא בן 52 היום.
הנכות הרפואית
2. פרופ' תום הלל, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שניגרם לו בתאונה. מחוות הדעת עולה כי מדובר בתאונה מסוג של "צליפת שוט". בדיקות MRI ו- CT הראו שינויים נווניים קלים ללא ממצא חבלתי. אין סימנים לפגיעה נוירולוגית. נמצאה הגבלה קלה בתנועות הצואר. התובע התלונן על רדימות באצבעות, אולם מימצאי EMG תקינים ואין לכך משמעות קלינית. בגב התחתון אין ממצאים ואין נכות מהתאונה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 37 (5) (א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.
נכות זמנית של אי כושר מלא לחודש וחצי ו- 30% לשלושה חודשים נוספים.
3. ד"ר גיא אור, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שניגרם לו בתאונה. מחוות הדעת עולה כי התובע ללא תחלואה נפשית קודמת. מתלונן על קשיי שינה, קשיי רכוז וזיכרון, עייפות ורגשות אשם, המנעות חלקית מנהיגה וירידה במצב הרוח. שלושה חודשים לאחר התאונה פנה לטפול פסיכולוגי, במהלכו תוארו תסמינים פוסט-טראומטיים. סובל מ PTSD והפרעה דכאונית, אשר קשורים לתאונה.
בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 20% בהתאם לפריט 34 (ב) (3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.
4. בתשובה לשאלות הבהרה, הסביר ד"ר אור כי מחודש לאחר התאונה ועד היום, מצבו הנפשי של התובע זהה. אין צורך במומחה נורולוגי, והבעיות בתיפקוד המיני נכללות בנכות הנפשית שנקבעה. הטיפול הרפואי מכוסה ע"י קופת החולים למעט הישתתפות עצמית.
טענות הצדדים
5. הנתבעת חלקה על מסקנות המומחה בתחום הפסיכיאטרי, שכן אפילו המומחה התרשם ממגמתיות ומהעצמת המצב ע"י התובע.
התובע טען, כי מדובר בנכות משמעותית של 28%, כאשר משמעותה התיפקודית גבוהה הרבה יותר מכך, שכן התובע עבד כרופא שיניים בשב"ס, מצבו הנפשי הקשה מנע ממנו להמשיך בתפקיד, והוא נפלט ממעגל העבודה, בהתאם להחלטת הוועדה הרפואית של השב"ס.
הנתבעת טענה, כי החלטת הוועדה הרפואית על הפסקת שרותו, נבעה מבקשתו של התובע, ולא כתוצאה מקביעה רפואית. הנתבעת ביקשה לחשב הפסדים לפי מחצית הנכות הרפואית בלבד, במגבלת שילוש השכר הממוצע במשק.
התובע טען, כי שכרו צפוי היה לעלות לנוכח הסכם קבוצי, וצרף חוות דעת אקטוארית, ואילו הנתבעת טענה, כי העובדה שהתובע יצא לפנסיה תקציבית מוקדמת, שאיננה תלויית צבירה, מלמדת כי למעשה לא נגרם לו נזק ממשי.
התובע טען כי הפסדי שכר לעתיד יש להוון לפי 2%, ואילו הנתבעת טענה כי בהתאם להלכה הפסוקה ההוון ייעשה גם היום לפי טבלאות הוון ב- 3%.
הצדדים הגישו הודעה מוסכמת לפיה יש לחשב את הנכויים לפי פנסיית נכות חודשית של 11,451 ₪ לאחר ניכוי מס.
בעקבות בקשת הנתבעת לקבל מסמכים משב"ס, הוגשה השלמה לתחשיב הנזק, במסגרתה הובהר כי גימלתו של התובע תעמוד על 40%, כאשר אם היה משלים את מלוא תקופת השרות האפשרית, היה זוכה בגימלה בשיעור של 70%, ומדובר בהפרש של 9,250 ₪ פנסיה לחודש, ממועד הפרישה הצפוי אילמלא הפרישה המוקדמת. עם זאת, הנתבעת שבה על עמדתה, לפיה לא היה מקום לפרישה מוקדמת, שאיננה קשורה למצב הרפואי עקב התאונה, אלא לבקשתו של התובע.
התובע בתשובה, ציין כי מדובר בסכומי ברוטו שיש להפחית מהם מס הכנסה.
הנתבעת בתשובה, מסרה את סכומי הנטו של הפנסיה לה זוכה התובע מהתאונה עד היום, כאשר נטען כי אם היה משלים את שנות שרותו עד לפנסיה מרבית של 70%, היו גם שעורי המס גבוהים יותר.
הצעת הפשרה
6. עקרונות הצעת הפשרה:
1. באשר לאפשרות הפגיעה התיפקודית ביכולת ההישתכרות, יש ממש בטענת הנתבעת, כי לפי הפסיקה נכות פסיכיאטרית במקרים רבים הנה בעלת השלכה תיפקודית נמוכה מהנכות הרפואית. יתרה מזאת, אפילו נכות של 28% בתחומים משמעותיים יותר, בדרך כלל איננה מצדיקה פרישה מלאה מעבודה.
2. לצרכי פשרה מוצע לחשב את שכרו של התובע לפני התאונה, במגבלת שילוש השכר הממוצע במשק ובנכוי מס הכנסה, בשיעור של 23,000 ₪ לחודש.
3. באוגוסט 2015 פרש התובע מעבודתו (קודם לכן לא היו הפסדים).
4. למרות העידר נכויות זמניות בתקופה שלאחר מכן, לצרכי פשרה, ומבלי שהדבר יחייב בהמשך, מוצע לחשב שנה אחת של אי כושר לצרכי התארגנות, כאשר לנוכח פנסיה בשיעור של 40%, מדובר בהפסד שכר של 60%, מהשכר שנקבע כאמור לעיל, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מאמצע התקופה.
5. לאחר מכן, מאוגוסט 2016 ועד מועד פרישתו הצפוי בגיל 67, לנוכח טיבה של הנכות והפסיקה בעיניין, סביר כי התובע יכול היה למצוא עבודה חלופית בחלקיות משרה, ולו בשיעור של 60% משכרו טרם התאונה, היינו גריעה בשיעור של 40% משכרו טרם התאונה (למרות שמדובר בנכות רפואית של 28% בלבד שרובה נפשית). כיוון שהתובע יצא לפרישה מוקדמת עם פנסיה בשיעור של 40%, הרי שבנסיבות אלה, סכום הגריעה בגין התאונה, דומה לגובה הפנסיה החודשית לה זוכה התובע מדי חודש בחודשו, כך שעד לגיל 67 למעשה אין פגיעה בהשתכרותו.
6. בהמשך, מגיל 67 ועד לתום תוחלת חייו של התובע, כ- 16 שנים נוספות, מוצע לצרכי פשרה, לקבוע כי התובע יהיה זכאי הוא להפרש שבין הפנסיה שיקבל, העומדת היום על כ - 11,450 נטו לאחר ניכוי מס הכנסה, לפנסיה שהיה מקבל לו היה ממשיך בעבודה עד לגיל 67, העומדת היום על 21,600 ₪ ברוטו, שהם כ- 17,500 ₪ לחודש לאחר ניכוי מס הכנסה, היינו גריעה חודשית של 6,050 ₪, שבהיוון לגיל 67 ובהיוון כפול מגיל 67 להיום, עומדים על כ- 612,000 ₪ לערך.
דא עקא, מסכום זה ראוי לנכות את ההפרשות הסוציאליות של המעסיק מהיום ועד לגיל 67, בשיעור של 12.5%, אם התובע יצא לעבודה בשכר של 60% משכרו טרם התאונה, כאמור לעיל, שהם כ- 250,000 ₪ לערך.
7. באשר לריבית ההוון - מבלי לקבוע מסמרות, הרי שלמרות כמה פסקי דין חריגים, מגמת הפסיקה בשלב זה היא להמשיך ולחשב הוון פיצויים בריבית של 3% (ר' ת"א (מח' י-ם) 53143-09-12 ש"ב נ' המאגר הישראלי הפול (28.3.17)).
יצויין כי במסגרת ערעור התלוי ועומד בבית המשפט העליון בסוגיית ריבית ההוון, ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול נ' פלוני, בהחלטה מיום 12.2.2018 עיכב בית המשפט העליון את ההחלטה בשלושה חודשים לשם בדיקת העניין ע"י ועדה שתוקם, אולם בנתיים נפסק: "בשלב זה, לא מצאנו להיעתר לבקשת העמותה להכריע בשיעור הריבית בתקופת הביניים עד למתן פסק הדין...".
...
הצדדים יבואו בדברים ויודיעו עד ליום 21.10.18 אם הגיעו להסכמות או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.
