חוות דעת בוחן תנועה לקביעת מקום המגע בין כלי הרכב

התובע הדגיש בעדותו שהבחין בדלת הנפתחת ברגע סטיית המשאית וכי דלת רכב הנתבעים ניפתחה לפני שנוצר מגע בין כלי הרכב, דבר שהביא לסטייתו שמאלה (עמ' 1, שורה 21).

גם אם אכן שמע הנתבע 1 רעש של חריקת בלמים, סבורני שאין בסימן בשול הימני לבדו כדי להעיד על נסיעת התובע בשול הימני, שכן לא הובאה לבית המשפט כל ראיה הקושרת בין סימן זה לבין האופנוע של התובע, כגון חוות דעת בוחן תנועה.

לעניין המשמעות בדבר המנעות מהבאת ראייה רלוואנטית אפנה להלכה שנקבעה בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980): "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". רביעית, גם הטענה של נציג הנתבעת 2 שלפיה הוא הגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה לא הוכחה על ידי הנתבעים.

...

גם אם אכן שמע הנתבע 1 רעש של חריקת בלמים, סבורני שאין בסימן בשול הימני לבדו כדי להעיד על נסיעת התובע בשול הימני, שכן לא הובאה לבית המשפט כל ראיה הקושרת בין סימן זה לבין האופנוע של התובע, כגון חוות דעת בוחן תנועה.

ממכלול הטעמים דלעיל, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים שלפיה התובע רכב על האופנוע בשול הימני.

משכך, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 54,325 ₪ בתוספת אגרה כפי ששולמה בפועל, הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 6,357 ₪.

בתמצית הבוחן פירט בחוות הדעת את הממצאים הבאים: מוקד הנזק ברכב של בר **** הוא בחזית בצד שמאל, אך סימני שפשופים ושריטות נמשכים לאורך צד שמאל של הרכב בשתי הדלתות.

עם זאת, בחקירה עלה שהבוחן כלל לא ביקר במקום התאונה ולא מדד את הגבהים במיקומים של שני כלי הרכב, אלא בדק אותם כל אחד בנפרד במקום שבו הוא אוחסן יותר מחודש לאחר קרות הארוע (עמ' 18, ש' 18-6).

עם זאת, הוא לא שלל מגע בין שני כלי הרכב נשוא ההליך, אף שהוא שב וסייג זאת בכך שהפגיעה הקשה ברכב הפוגע לא ניכרת ברכב הנפגע (עמ' 20, ש' 27-23).

ניזקי הרכב הוערכו גם כן בחוות דעת של השמאי אריק גורליק מחברת "קשת שמאות ויעוץ" בע"מ. סך התביעה חושב לפי הנזקים שקבע השמאי, כולל ירידת ערך, בתוספת שכר טירחתו של השמאי.

בוחן התנועה מצא סימני חלודה מעל לכנף הימנית האחורית וסבר שהם מצביעים על נזק ישן (סעיף 5.24 לחוות דעתו) ואולם הוא בדק את הרכב רק ביום 18/10/17.

...

כל אלה מביאים כאמור למסקנה, שבתאונה שאירעה בלילה שבין התאריכים 4-5/9/17, תמי פגעה עם רכבו של בר ברכב של דאשה וגרמה לו לנזקים הנראים בתמונות.

התוצאה היא שתביעתה של דאשה הוכחה כנדרש על בסיס קביעות שמאי הרכב.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך התביעה 75,275 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.

אופן בחינת האחריות לפצות ניזוקים במצב הנידון סוכם על ידי המשנה לנשיאה א' ריבלין באופן הבא: "בשלב הראשון, יש לבחון אם כלי הרכב הקשורים לתאונה נחשבים ככלי רכב מעורבים לפי הגדרת 'תאונת דרכים' בסעיף 1 לחוק – הגדרה הדורשת, בין השאר, 'שימוש' ברכב או התקיימות של אחת מן החזקות המרבות, וקשר סיבתי בין ה'שימוש' או החזקה לתאונה. אם רק אחד מכלי הרכב הוא רכב מעורב, רק חברת הביטוח שביטחה אותו תהא אחראית לפצות את הניזוקים. [...] בשלב השני, אם ישנו יותר מכלי רכב אחד המעורב בתאונה, יש לפנות לסעיף 3 כדי לקבוע מי מבין כלי הרכב אחראי לפצות את הניזוק. [...] כאשר מדובר בנפגעים שאינם נוסעים, והתקיים מגע פיסי בין כלי הרכב או בין כלי רכב לבין הניזוקים, חברות הביטוח של כלי הרכב חבות ביחד ולחוד לפי הוראת סעיף 3(ב) לחוק" (רע"א 3436/09 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 (12.6.2009) (להלן: עניין ביטוח ישיר), ההדגשות במקור).

עם זאת, בית המשפט לא מצא להסתמך על חוות דעת המומחים מטעם הצדדים או על חוות דעתו של בוחן התנועה לעניין קיומו של מגע בין המזדה לבין הנפגעת, בהיתחשב בכך שהאחרון העיד כי נקודת המבט בבדיקה שערך הייתה האחריות הפלילית של המשיב לתאונה (עמ' 137) ועל סמך הממצאים בזירה הוא אינו יכול לקבוע או לשלול התכנות של מגע כזה (עמ' 135 שורות 7-5, עמ' 137 שורות 6-4).

האם אמנם טענה כי לפי עדויות המומחים מדובר בכביש רחב דיו כך שחניית רכבים בצד הדרך לא יוצרת סיכון, וכי עולה מחוות דעת המומחה מטעמה כי לפני מקום התאונה בכיוון נסיעתו של המשיב היתה "אוזן" במדרכה, מעין מפרץ חניה שחייב את המשיב לנסוע במרחק של כלי רכב חונה ולא להיצמד לימין, גם אם רכב המזדה לא היה חונה במקום.

...

סוף דבר ולנוכח כל האמור, שלושת הערעורים נדחים בזאת.

השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט י' עמית כי דין הערעורים כולם להידחות.

מצב שבו קטינה נפגעת בתאונה, ואמה בסופו של דבר היא הנושאת בחלק מן הפיצוי (לצדו של הנהג האחר שהיה מעורב בתאונה) גורמת לכך שהגשמת תכליתו הסוציאלית של החוק נפגמת במידה מסוימת.

בהתאם לאמור בשתי חוות דעת מומחים מטעם המערערת שהם בוחני תנועה, שנערכו על ידי מר ערן אבוטבול ומר רועי שפיגלר, לא נוצר כלל מגע בין כלי הרכב בתאונה, והנזקים הנטענים לא יכולים היו להגרם בתאונה, אם זו ארעה כנטען בתביעה.

כמו כן, קיבל בית משפט קמא את קביעת המומחה, כי בחוות דעתו של מר שפיגלר, בוחן התנועה מטעם המערערת, ישנן סתירות מפני שמחד נטען שיש התאמה חלקית בין הנזקים הנטענים לבין התאונה, ומנגד נטען כי כלל לא היה מגע בין כלי הרכב.

בנוסף, מעיון בתשובות המומחה במענה לשאלות ההבהרה ובחקירתו התרשמתי שתשובותיו עקביות ועולות בקנה אחד עם השכל הישר, ומקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא בעיניין זה. המומחה גם היתייחס לחוות הדעת של הצדדים, הבהיר ההסתייגויות והתמיהות שיש לו מחוות דעת בוחני התנועה מטעם המערערת ומן העובדה שזו נזקקה לשתי חוות דעת לצורך הוכחת טיעוניה, והבהיר מדוע אין מקום לקבל קביעות אלו של אותם מומחים.

...

בנוסף, מעיון בתשובות המומחה במענה לשאלות ההבהרה ובחקירתו התרשמתי שתשובותיו עקביות ועולות בקנה אחד עם השכל הישר, ומקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא בעניין זה. המומחה גם התייחס לחוות הדעת של הצדדים, הבהיר ההסתייגויות והתמיהות שיש לו מחוות דעת בוחני התנועה מטעם המערערת ומן העובדה שזו נזקקה לשתי חוות דעת לצורך הוכחת טיעוניה, והבהיר מדוע אין מקום לקבל קביעות אלו של אותם מומחים.

לסיכום לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪ ובצירוף מע"מ. כספים שהופקדו בקופת בית המשפט על ידי המשיבים או הופקדו לרבות ערבות יושבו לידיהם באמצעות בא כוחם.

הנתבעים תמכו את גירסתם בחוות דעת בוחן תנועה מר ערן אביטל ששלל מגע בין כלי הרכב.

הפוסק האחרון הוא בית המשפט – חובתו היא לשקול ולשקלל את כל הראיות כאשר חוות דעת המומחה שמינהו תופסת כמובן מקום מכובד.

על מנת לחדד עד כמה חמורה הסתמכות המומחה על מהימנות של צד אביא דוגמא– נניח לצורך הויכוח בלבד כי לאחר שכתב את חוות דעתו בה קבע אי היתכנות הנזקים נחשף המומחה להודאה בכתב מטעם הנתבע? האם הודאת הנתבע צריכה להפוך את האמת המדעית במובן שמה שהיה בלתי אפשרי הופך להיות אפשרי? סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל – אני מקבל את גרסת התובע הן לעניין אופן היתרחשות התאונה הן לעניין המגע בין הרכבים; והן לעניין הנזק שניגרם לרכבו.

...

לטענת הנתבעים – לא היה כל מגע בין שני הרכבים ומכאן שהנזק הנטען לא נגרם על ידי הנתבע ועל כן יש לדחות את התביעה.

במקרה שלפני – ולאחר בירור מעמיק ושקילה זהירה של הראיות – באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה.

להלן הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו – 12.

על מנת לחדד עד כמה חמורה הסתמכות המומחה על מהימנות של צד אביא דוגמא– נניח לצורך הוויכוח בלבד כי לאחר שכתב את חוות דעתו בה קבע אי התכנות הנזקים נחשף המומחה להודאה בכתב מטעם הנתבע? האם הודאת הנתבע צריכה להפוך את האמת המדעית במובן שמה שהיה בלתי אפשרי הופך להיות אפשרי? סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל – אני מקבל את גרסת התובע הן לעניין אופן התרחשות התאונה הן לעניין המגע בין הרכבים; והן לעניין הנזק שנגרם לרכבו.