מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חובת תסקיר שירות מבחן לנאשמים צעירים

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2020 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

צוין שהנאשם פגע במעשיו בחובה להגן על ציבור הולכי הרגל, ובחובה המוסרית לעמוד על תוצאות מעשיו, להגיש עזרה ולהזעיק עזרה.
בת"ד 4160-01-11 מדינת ישראל נ' מוחמד סואעד (8.4.13) – מתסקיר שירות המבחן עלה שהנאשם, צעיר, שעובד באורח תקין ופועל לשקם את עצמו, ללא היתנהגות בעייתית בתחומי חייו השונים.
...
לסיכום, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות שלפני - מחד גיסא, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, ונסיבות ביצוען, ועברו התעבורתי של הנאשם, המצביעים על מידה גבוהה של מסוכנות שנשקפת ממנו, ומאידך גיסא, נסיבותיו האישיות המיוחדות, מצבו הבריאותי, חלוף הזמן, והעובדה שלא הורשע בגרימת חבלה של ממש - אני בדעה שהענישה ההולמת מקרה זה היא השתת מאסר, בן 10 חודשים, מאחורי סורג ובריח.
על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל.
אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ש"ח להימנע מלבצע עבירה בה הורשע, שנתיים מיום שחרורו ממאסר.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ההלכה הפסוקה קבעה, כי המנעות מהרשעה הנה החריג שבחריגים, היא אפשרית בכפוף להתקיימותם של שני גורמים מצטברים: התנאי הראשון הוא, כי השלכותיה של ההרשעה הן כה חמורות, עד כדי פגיעה בשיקומו של הנאשם וקיומו של יחס בלתי פרופורציונאלי בין אותה פגיעה לבין מעשה העבירה, והתנאי השני הוא, כי סוג העבירה מאפשר בנסיבות העניין להמנע מהרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים: "המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (דברי כב' השופטת דורנר בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3), 337, להלן: עניין כתב, וראו גם מהעת האחרונה: רע"פ 619/18 משה בזיזינסקי נ' מדינת ישראל (01.03.18);  רע"פ 8215/16 אברהם יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.2017);  רע"פ 1949/15 תקרורי נ' מדינת ישראל (2.4.15); ע"פ 8528/12 אלירן ציפורה נ' מדינת ישראל (3.3.13); התנאי הראשון, האם ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומם של הנאשמים – נאשם 1 - כעולה מתסקיר שירות המבחן, מדובר בנאשם צעיר, בן 23, אשר שירת בעת ביצוע העבירה בשירות חובה במשטרת ישראל.
...
הנאשם 2 הכה באגרוף ובבעיטה במספר הזדמנויות את המתלוננים, עד שבסופו של דבר נגרמה להם חבלה פיזית של ממש.
סוף דבר: לאור כל האמור, מצאתי כי קיימים שיקולים לחומרה ולקולה בעניינו של כל נאשם, וכי אותם השיקולים וחומרת המעשים של נאשם 1 מול הנאשם האחר, מתאזנים במובן זה שאין מקום במקרה זה לבצע הבחנה כה ברורה בין הנאשמים, אשר תוביל בהכרח להטלת עונש חמור יותר על נאשם 1, כפי שטוענת המאשימה.
אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 - 6 חודשי מאסר ויום בפועל, שירוצו בעבודות שירות, בכפר הנופש "על הים" של האגודה למען החיל, גבעת אולגה, חדרה.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה בית המשפט עמד על המדיניות השיפוטית שהתווה בית המשפט העליון בעבירות בנגוד לפקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע בכלל, ובפרט בעבירות סחר וגידול סמים – הכלל הנו מעצר עד תום ההליכים, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, גם בעיניינם של נאשמים צעירים, נעדר עבר פלילי, לצד תסקיר חיובי.
תימוכין לאמור לעיל, דוקא מוצא ביטוי גם בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט העליון בעיניינו של השותף (קדוש), בבש"פ 6494/23, כב' השופט י. כשר, מיום 01.09.2023, עמ' 8, שמשמעותה שאין שינוי בהלכה: "לא יהיה זה מיותר לציין כי בפסיקתו של בית משפט זה קיימים גוונים שונים לעניין שאלת עצם החובה להדרש לתסקיר שרות מבחן בנסיבות כאלה. השיחרור לחלופת מעצר בעבירות מסוג דנן (קל וחומר בחומרתן בעיניין דנן) הנו חריג. החלופה שעניינה שיחרור לחלופה טיפולית על יסוד התקיימות התנאים השני והשלישי בהילכת סוויסה (קרי – במצב בו הנאשם לא החל בטיפול קודם למעצרו), אף היא בגדר חריג, המתייחס ל-מקרים נדירים חריגים שבחריגים (מובא מפסק דינו של כב' השופט שטיין בבש"פ 4261/22). המתבקש מהאמור לעיל, הנו ששחרור לחלופה טיפולית בנסיבות מסוגן של הנסיבות דנן, אמור להיות, אם בכלל, נדיר שבנדירים וחריג שבחריגים. לו דעתי להשמע, ראוי שכך גם יהא, בפועל, בעתיד". על רקע המתואר לעיל, ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בתסקירים שגובשו בעיניינו של המשיב, וכן שמתי לנגד עיניי את החלטת בית המשפט העליון בעיניינו של המשיב, בבש"פ 4593/23, וכן עמדתי על המעשה ונסיבותיו וכן על העושה ונתוניו בהחלטתי מיום 28.05.2023, הגעתי לאותה מסקנה, כי דין המשיב להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביתר שאת, משלא הובאו בעיניינו נסיבות מיוחדות וחריגות כנדרש על פי ההלכה הרלוואנטית, ובהנתן העובדה, כי על פי הראיות, המשיב נימנה על המעגל הראשון בשרשרת הפצת הסם, ובהנתן העובדה, כי זמן קצר לאחר שיחרורו מהכלא בגין עבירה דומה, חזר והקים מערך לגידול סמים בכמות מסחרית (196 ק"ג), חרף קיומו של מאסר מותנה בר הפעלה בן 12 חודשים, שמרחף מעל ראשו, ובהנתן העובדה, כי המלצת שרות המבחן בתסקיר היא בגדר המלצה בלבד, ואין בית המשפט כבול אליה, שכן השיקולים המנחים את שרות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו, לא בהכרח זהים וחופפים הם (ראה בש"פ 431/11) ובהנתן העובדה שעניינו של המשיב אינו נימנה על המקרים החריגים והנדירים בפיסקה 7 לעיל.
...
עוד בהקשר זה, יפים דברי בית המשפט העליון לאחרונה, כב' השופט עמית, בבש"פ 7892/22, אברהם סולטן נ' מדינת ישראל – "יש להזכיר נשכחות ולהבהיר, כי תסקיר המעצר, שנועד להיות כלי מסייע בידי בית המשפט, אינו בבחינת תסקיר – חובה. כפי שלבית המשפט שיקול דעת אם לאמץ או לדחות את המלצת התסקיר, כך יש לבית המשפט שיקול דעת אם להורות מלכתחילה על הזמנת תסקיר אם לאו." בתאריך 27.06.2023, הוגש ערר לבית המשפט העליון בבש"פ 4593/23, שהתקיים בפני כב' השופט ע. גרוסקופף, כנגד ההחלטה הנ"ל, ונקבע, בין היתר, כדלקמן: "הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר ולהורות על שליחת העוררים לשרות המבחן קודם שתתקבל החלטה בבקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. אכן, עברם הפלילי של העוררים מלמד על מעורבות בפעילות בתחום הסמים בשנים האחרונות, ועובדה זו, מטבע הדברים, תשמש כנגדם בבואו של בית המשפט קמא להחליט בשאלת אפשרות השחרור לחלופת מעצר. אולם, אין לומר כי בנסיבות בהן עסקינן, ובשים לב לעבירות המיוחסות להם, תסקיר שרות המבחן מיותר, ולא יכולה להיות רלוונטיות להכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים... מתבקש שרות המבחן להכין תסקיר מעצר במסגרתו תיבחן האפשרות לשלבו בקהילה טיפולית המיועדת לגמילה מההתמכרות לסמים... למען הסר ספק, אבהיר כי אינני מביע כל עמדה לגופם של דברים, ביחס לעורר ובית המשפט קמא יחליט... לפי מיטב שיקול דעתו..." בהמשך להחלטת בית המשפט העליון, התקבלו שני תסקירים שתמציתם כדלקמן: המשיב בן 22, רווק, עובר למעצרו התגורר בבית אמו באשדוד ולא עבד.
לסיכום – להערכת שרות המבחן, ומשנמצא המשיב מתאים להשתלב ב"מלכישוע", ממליצים על שילובו במסגרת זו, במועד הקליטה שייקבע על ידי הקהילה.
תימוכין לאמור לעיל, דווקא מוצא ביטוי גם בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט העליון בעניינו של השותף (קדוש), בבש"פ 6494/23, כב' השופט י. כשר, מיום 01.09.2023, עמ' 8, שמשמעותה שאין שינוי בהלכה: "לא יהיה זה מיותר לציין כי בפסיקתו של בית משפט זה קיימים גוונים שונים לעניין שאלת עצם החובה להידרש לתסקיר שרות מבחן בנסיבות כאלה. השחרור לחלופת מעצר בעבירות מסוג דנן (קל וחומר בחומרתן בעניין דנן) הינו חריג. החלופה שעניינה שחרור לחלופה טיפולית על יסוד התקיימות התנאים השני והשלישי בהלכת סויסה (קרי – במצב בו הנאשם לא החל בטיפול קודם למעצרו), אף היא בגדר חריג, המתייחס ל-מקרים נדירים חריגים שבחריגים (מובא מפסק דינו של כב' השופט שטיין בבש"פ 4261/22). המתבקש מהאמור לעיל, הינו ששחרור לחלופה טיפולית בנסיבות מסוגן של הנסיבות דנן, אמור להיות, אם בכלל, נדיר שבנדירים וחריג שבחריגים. לו דעתי להישמע, ראוי שכך גם יהא, בפועל, בעתיד". על רקע המתואר לעיל, ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בתסקירים שגובשו בעניינו של המשיב, וכן שמתי לנגד עיניי את החלטת בית המשפט העליון בעניינו של המשיב, בבש"פ 4593/23, וכן עמדתי על המעשה ונסיבותיו וכן על העושה ונתוניו בהחלטתי מיום 28.05.2023, הגעתי לאותה מסקנה, כי דין המשיב להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביתר שאת, משלא הובאו בעניינו נסיבות מיוחדות וחריגות כנדרש על פי ההלכה הרלוונטית, ובהינתן העובדה, כי על פי הראיות, המשיב נמנה על המעגל הראשון בשרשרת הפצת הסם, ובהינתן העובדה, כי זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא בגין עבירה דומה, חזר והקים מערך לגידול סמים בכמות מסחרית (196 ק"ג), חרף קיומו של מאסר מותנה בר הפעלה בן 12 חודשים, שמרחף מעל ראשו, ובהינתן העובדה, כי המלצת שרות המבחן בתסקיר היא בגדר המלצה בלבד, ואין בית המשפט כבול אליה, שכן השיקולים המנחים את שרות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו, לא בהכרח זהים וחופפים הם (ראה בש"פ 431/11) ובהינתן העובדה שעניינו של המשיב אינו נמנה על המקרים החריגים והנדירים בפסקה 7 לעיל.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

תסקירי שירות המבחן תסקיר שירות המבחן מתאר נאשם צעיר מרקע נורמאטיבי ללא הרשעות, שנשר מלימודים תיכוניים בגיל 17 על רקע מצוקה כלכלית של המשפחה.
אמנם הפסיקה קובעת כי שקולי הענישה בנוגע לאוכלוסייה זו אינם זהים לשיקולי ענישתם של קטינים, אך גילם הצעיר מצדיק גישה עונשית מותאמת והדבר בא לידי ביטוי בחובת התסקיר בעיניינם וכן בסעיפים 40ט(6) ו-40יא(1) לחוק העונשין.
...
בית המשפט העליון הגדיר את עיקרון האחידות הענישה בע"פ 1478/19 יאסין סעדי נ' מדינת ישראל (17.11.2019)), באופן הבא: "עיקרון אחידות הענישה מהווה עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית, הקובע כי במצבים שבהם קיים דמיון בין אופי העבירות ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים (ע"פ 5590/16 נתשה נ' מדינת ישראל (17.1.2018), פסקה 44). עקרון זה תקף ביתר שאת כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים במסגרת פרשה אחת (ע"פ 5769/14 אלרואי נ' מדינת ישראל (20.9.2015), פסקה 16). עם זאת, עיקרון זה אינו עומד בבדידותו ונדרש לאזן בינו לבין שיקולים רלוונטיים אחרים כדי להגשים את תכלית הענישה; ועוד ייאמר כי אין מדובר בהשוואה טכנית של גזרי דין בין נאשמים שונים, ובית המשפט נדרש לבחון את נסיבותיו המיוחדות של כל נאשם (ע"פ 2683/18 זיס נ' מדינת ישראל (12.9.2018))." בעניינו, לא ניתן לגזור גזירה שווה בין הנאשם שבפני ובין שותפיו הקטינים, מהטעם הברור שתוצאת ההליך בעניינם נובעת גם מהעובדה שנדונו בבית משפט לנוער, בו שיקולי הענישה שונים וניתן משקל רב יותר לשיקולי שיקום.
לאור האמור עד כה סבורני כי מתחם העונש ההולם בעניינו נע בין 9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 20 חודשי מאסר.
סיכום  לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו