דיון והכרעה
בית המשפט עמד על המדיניות השיפוטית שהתווה בית המשפט העליון בעבירות בנגוד לפקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע בכלל, ובפרט בעבירות סחר וגידול סמים – הכלל הנו מעצר עד תום ההליכים, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, גם בעיניינם של נאשמים צעירים, נעדר עבר פלילי, לצד תסקיר חיובי.
תימוכין לאמור לעיל, דוקא מוצא ביטוי גם בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט העליון בעיניינו של השותף (קדוש), בבש"פ 6494/23, כב' השופט י. כשר, מיום 01.09.2023, עמ' 8, שמשמעותה שאין שינוי בהלכה:
"לא יהיה זה מיותר לציין כי בפסיקתו של בית משפט זה קיימים גוונים שונים לעניין שאלת עצם החובה להדרש לתסקיר שרות מבחן בנסיבות כאלה. השיחרור לחלופת מעצר בעבירות מסוג דנן (קל וחומר בחומרתן בעיניין דנן) הנו חריג. החלופה שעניינה שיחרור לחלופה טיפולית על יסוד התקיימות התנאים השני והשלישי בהילכת סוויסה (קרי – במצב בו הנאשם לא החל בטיפול קודם למעצרו), אף היא בגדר חריג, המתייחס ל-מקרים נדירים חריגים שבחריגים (מובא מפסק דינו של כב' השופט שטיין בבש"פ 4261/22). המתבקש מהאמור לעיל, הנו ששחרור לחלופה טיפולית בנסיבות מסוגן של הנסיבות דנן, אמור להיות, אם בכלל, נדיר שבנדירים וחריג שבחריגים. לו דעתי להשמע, ראוי שכך גם יהא, בפועל, בעתיד".
על רקע המתואר לעיל, ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בתסקירים שגובשו בעיניינו של המשיב, וכן שמתי לנגד עיניי את החלטת בית המשפט העליון בעיניינו של המשיב, בבש"פ 4593/23, וכן עמדתי על המעשה ונסיבותיו וכן על העושה ונתוניו בהחלטתי מיום 28.05.2023, הגעתי לאותה מסקנה, כי דין המשיב להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביתר שאת, משלא הובאו בעיניינו נסיבות מיוחדות וחריגות כנדרש על פי ההלכה הרלוואנטית, ובהנתן העובדה, כי על פי הראיות, המשיב נימנה על המעגל הראשון בשרשרת הפצת הסם, ובהנתן העובדה, כי זמן קצר לאחר שיחרורו מהכלא בגין עבירה דומה, חזר והקים מערך לגידול סמים בכמות מסחרית (196 ק"ג), חרף קיומו של מאסר מותנה בר הפעלה בן 12 חודשים, שמרחף מעל ראשו, ובהנתן העובדה, כי המלצת שרות המבחן בתסקיר היא בגדר המלצה בלבד, ואין בית המשפט כבול אליה, שכן השיקולים המנחים את שרות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו, לא בהכרח זהים וחופפים הם (ראה בש"פ 431/11) ובהנתן העובדה שעניינו של המשיב אינו נימנה על המקרים החריגים והנדירים בפיסקה 7 לעיל.
...
עוד בהקשר זה, יפים דברי בית המשפט העליון לאחרונה, כב' השופט עמית, בבש"פ 7892/22, אברהם סולטן נ' מדינת ישראל – "יש להזכיר נשכחות ולהבהיר, כי תסקיר המעצר, שנועד להיות כלי מסייע בידי בית המשפט, אינו בבחינת תסקיר – חובה. כפי שלבית המשפט שיקול דעת אם לאמץ או לדחות את המלצת התסקיר, כך יש לבית המשפט שיקול דעת אם להורות מלכתחילה על הזמנת תסקיר אם לאו."
בתאריך 27.06.2023, הוגש ערר לבית המשפט העליון בבש"פ 4593/23, שהתקיים בפני כב' השופט ע. גרוסקופף, כנגד ההחלטה הנ"ל, ונקבע, בין היתר, כדלקמן:
"הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר ולהורות על שליחת העוררים לשרות המבחן קודם שתתקבל החלטה בבקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. אכן, עברם הפלילי של העוררים מלמד על מעורבות בפעילות בתחום הסמים בשנים האחרונות, ועובדה זו, מטבע הדברים, תשמש כנגדם בבואו של בית המשפט קמא להחליט בשאלת אפשרות השחרור לחלופת מעצר. אולם, אין לומר כי בנסיבות בהן עסקינן, ובשים לב לעבירות המיוחסות להם, תסקיר שרות המבחן מיותר, ולא יכולה להיות רלוונטיות להכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים... מתבקש שרות המבחן להכין תסקיר מעצר במסגרתו תיבחן האפשרות לשלבו בקהילה טיפולית המיועדת לגמילה מההתמכרות לסמים... למען הסר ספק, אבהיר כי אינני מביע כל עמדה לגופם של דברים, ביחס לעורר ובית המשפט קמא יחליט... לפי מיטב שיקול דעתו..."
בהמשך להחלטת בית המשפט העליון, התקבלו שני תסקירים שתמציתם כדלקמן:
המשיב בן 22, רווק, עובר למעצרו התגורר בבית אמו באשדוד ולא עבד.
לסיכום – להערכת שרות המבחן, ומשנמצא המשיב מתאים להשתלב ב"מלכישוע", ממליצים על שילובו במסגרת זו, במועד הקליטה שייקבע על ידי הקהילה.
תימוכין לאמור לעיל, דווקא מוצא ביטוי גם בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט העליון בעניינו של השותף (קדוש), בבש"פ 6494/23, כב' השופט י. כשר, מיום 01.09.2023, עמ' 8, שמשמעותה שאין שינוי בהלכה:
"לא יהיה זה מיותר לציין כי בפסיקתו של בית משפט זה קיימים גוונים שונים לעניין שאלת עצם החובה להידרש לתסקיר שרות מבחן בנסיבות כאלה. השחרור לחלופת מעצר בעבירות מסוג דנן (קל וחומר בחומרתן בעניין דנן) הינו חריג. החלופה שעניינה שחרור לחלופה טיפולית על יסוד התקיימות התנאים השני והשלישי בהלכת סויסה (קרי – במצב בו הנאשם לא החל בטיפול קודם למעצרו), אף היא בגדר חריג, המתייחס ל-מקרים נדירים חריגים שבחריגים (מובא מפסק דינו של כב' השופט שטיין בבש"פ 4261/22). המתבקש מהאמור לעיל, הינו ששחרור לחלופה טיפולית בנסיבות מסוגן של הנסיבות דנן, אמור להיות, אם בכלל, נדיר שבנדירים וחריג שבחריגים. לו דעתי להישמע, ראוי שכך גם יהא, בפועל, בעתיד".
על רקע המתואר לעיל, ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בתסקירים שגובשו בעניינו של המשיב, וכן שמתי לנגד עיניי את החלטת בית המשפט העליון בעניינו של המשיב, בבש"פ 4593/23, וכן עמדתי על המעשה ונסיבותיו וכן על העושה ונתוניו בהחלטתי מיום 28.05.2023, הגעתי לאותה מסקנה, כי דין המשיב להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביתר שאת, משלא הובאו בעניינו נסיבות מיוחדות וחריגות כנדרש על פי ההלכה הרלוונטית, ובהינתן העובדה, כי על פי הראיות, המשיב נמנה על המעגל הראשון בשרשרת הפצת הסם, ובהינתן העובדה, כי זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא בגין עבירה דומה, חזר והקים מערך לגידול סמים בכמות מסחרית (196 ק"ג), חרף קיומו של מאסר מותנה בר הפעלה בן 12 חודשים, שמרחף מעל ראשו, ובהינתן העובדה, כי המלצת שרות המבחן בתסקיר היא בגדר המלצה בלבד, ואין בית המשפט כבול אליה, שכן השיקולים המנחים את שרות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו, לא בהכרח זהים וחופפים הם (ראה בש"פ 431/11) ובהינתן העובדה שעניינו של המשיב אינו נמנה על המקרים החריגים והנדירים בפסקה 7 לעיל.
