חובת צדדים לפנות פסולת מתכות וכבלים

הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות המדויקות שהובילו לתאונה, אולם אין מחלוקת כי ידו השמאלית הלא דומינאנטית של התובע נפגעה כתוצאה מכבישתה בתוך מכבש לעיבוד מתכת במפעל.

לבד משתי דרכים אלה קיימת אפשרות של הפעלת המכבש באמצעות לחיצה על דוושה המחוברת לכבל באורך של מטרים ספורים (מהעדויות עלה כי אורך הכבל הוא בין 2 ל-4 מטרים, ומהתמונות שצורפו לחוות הדעת של מומחה הבטיחות מטעם התובע [עמ' 54 לתיק המוצגים] נראה שמספרים אלה משקפים את המציאות).

יש להעדיף גרסה זו לא רק בשל העובדה שעדותו של מנהל הנתבעת היתה מהימנה ככללה (למעט הערכתו המוטעית בעיניין לוח הזמנים של ההתרחשויות), אלא גם משום שהגיונם של דברים תומך בגירסה המתארת שגרת עבודה סבירה במפעל, כאשר ראש מחלקה אחד פונה למישנהו ומבקש עזרה בפעולה שגרתית המוטלת על המחלקה השניה ללא צורך בפניה למנכ"ל לאישור כל פעולה שוטפת מעין זו. מנהל הנתבעת טעה לסבור שמסיבה זו אין זה הגיוני שמארק פנה ישירות לתובע, מאחר והיה אמור לפנות לדגן (שם, בשורות 17-15).

שעה שפעל העובד בתוך תחום הסיכון שיצר המעביד יחול הכלל לפיו "לא בנקל ימצא בית-המשפט עובד הסומך תביעתו על הפרת חובה חקוקה של מעביד לקיום הבטיחות במפעל, אשם ברשלנות תורמת. הטלת חובות אלה על המעביד מיועדת להבטיח את העובד גם בפני רשלנותו הוא ולכן יקבע בית-המשפט רק במקרים נדירים שגם העובד אשם לתוצאה המזיקה" (ע"א 453/72 ג'רבי נ' רשות הגנים הלאומיים, פ"ד כח(1) 198, 199 (1973); ע"א 240/87 קריכלי נ' א.פ.ל. בע"מ, פ"ד מג(3) 507, 512 (1989)).

...

במכלול זה, ועל רקע שיעור הנכות הרפואית, ההנחה לפיה הנכות האורתופדית היא בעלת משמעות תפקודית, וההנחה שברבות השנים עשוי שכרו של התובע להשביח, כך ששכרו היום אינו משקף בהכרח את פוטנציאל ההשתכרות שלו (כפי שניתן ללמוד מההתפתחויות המתמשכות בשכרו של התובע בשנים האחרונות), הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לפסוק לו סכום של 630,000 ₪ בגין גריעה אפשרית מכושר ההשתכרות והפסדי הפנסיה המשוייכים לה (הפיצוי משקף פיצוי בסכום חודשי של כ- 3,200 ₪ בצירוף פנסיה בשיעור 12%, ומשקלל את מכלול השיקולים שהובאו לעיל).

בהתחשב במכלול נסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לפסוק לתובע סכום של 400,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, על הנתבעות לפצות את התובע על פי הפירוט דלהלן: א. נזק לא ממוני 400,000 ₪ ב. הפסדי שכר בעבר 80,000 ₪ ג. גריעה מכושר השתכרות ופנסיה 630,000 ₪ ד. עזרה – עבר ועתיד 130,000 ₪ ה. סה"כ 1,240,000 ₪ ו. ניכוי אשם תורם 10% 124,000 ₪ ז. סה"כ 1,116,000 ₪ ח. ניכוי מל"ל 806,655 ₪ ט. סה"כ 309,345 ₪ לסכום שהתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן את ההוצאות על פי הקבלות (הוצאות עבור אגרה, עבור חוות הדעת של ד"ר פרקש, ד"ר אגסי, ד"ר דורסט ומומחה הבטיחות, וההוצאות עבור העדים, למעט העד שהובא מארה"ב).

הנתבעים דוחים את טענות הבנק באשר לאשם תורם בגרימת החוב שכן, לא היו לטענתם צד להליך שהתנהל בפני השופטת אלשיך ולא מתפקידם היה לפנות למפרק.

העברת הכספים לסילוק החוב בחשבון החייבות במועד בו נעשתה, מהוה העדפת נושים אסורה (סעיף 355 לפקודת החברות, המחיל לעניין פירוק חברה את הדין החל בפשיטת רגל; ע"א 471/68 אלפרין נ' המפרקים של מקיף חברה להשקעות בע"מ (בפרוק), פ"ד כ"ג(1) 65, 71; ע"א 9596/04 וגנר-דוחובני כבלים ומתכות בע"מ נ' אברהם גדות [פורסם בנבו 19.10.06]; ע"א 4269/11 עו"ד יהודה ברמי נ' רו"ח עופר אלקלעי, מפרקה של חב' אקסלרוד יאיר חומרי ביניין בע"מ [פורסם בנבו] ) וכך אף עולה מהחלטתה של כב' הש' אלשיך (נספח ד' לכתבי התביעה).

עם זאת, מסייגת השופטת רונן וקובעת כי בימ"ש צריך יהיה לבחון בזהירות האם ההשתהות חורגת מגבולות הסביר, ומשליכה על תום הלב וכי במקרים חריגים מאוד בלבד יקבע ביהמ"ש כי הבנק הפר את חובתו כלפי החייב, בהקשר זה. המקרה דנן אינו נימנה על המקרים החריגים בהם מוצדק לפטור את החייבות העיקריות מחובן או כל חלק הימנו, בגין ההלוואות, הן לאור הקשר בין החייבות לבין ירדני והן לאור השוני במהות הבטוחה.

...

מטעמים אלה הגעתי למסקנה לפיה יש לייחס לערבים אשם תורם כאמור.

אין בידי לקבל את הטענה כי היה על הבנק להקים הלוואות חדשות.

סוף דבר אשר על כן נקבע כדלקמן: בתיק 64701/06 - תשלם אנטרפרייז תובע 64,922.31 ₪ בתוספת ריבית כמפורט בסעיף 15.1 לכתב התביעה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כאמור לעיל בסעיף 27.6 לתצהירו של מר עזיזי הצהיר: "...התובעת שילמה לקליל עבור התכולה שנרכשה על ידה כלקוח מזדמן בלבד. זאת, בדיוק כמו סוחרי מתכות נוספים שרכשו אף הם פסולת ברזל..." בעדותו של מר אבי סומך, בתשובה לשאלה כיצד נקבע שווי פסולת המתכות (בלשון הצדדים: "גרט"), שעל הקונים היה להפקיד בידי קליל השיב, כי מחיר הגרט הוגדר על ידי קליל: "... לפי שווי המתכות בקרית הפלדה ביחס למשקל שלה" (עמ' 34 ש' 12).

חובת רכישת ביטוח, הכפוף לאישור קליל, נכללה במפורש בסעיף 8(ב) לטיוטת אפריל.

ביום 4/7/2005, היתקיימה פגישה בין נציגי קליל לאהרון עזיזי ו**** נסיבי, במהלכה הודיעה קליל כי סיימה לפנות את הציוד שלה מהמפעל, וסוכם על התחלת הוצאת פסולת מתכת מהמקום.

שלופה הצהיר והעיד על עצמו כמומחה בתחום המתכות, אשר ביצע פרויקטים דומים המפעלים אחרים שפורקו: "על מנת להפיק את הגרוטאות עלה לי כסף רב, פועלים וכלים, יותר ממה שמכרתי אותם, עשיתי את השלב הזה על מנת להרויח בשלב של פירוק הבניין. אני כמומחה יודע שקליל זה מיפעל ישן, פרקתי גם את מיפעל שטראוס בנהריה, אני יודע שמוצרי הגלם היו זולים, השתמשו בכמויות גדולות של חומרי גלם. בעקבות נסיוני הערכתי שיש כמויות גדולות מאוד של כבלי נחושת מתחת למפעל, לכן היה לי כדאי לעשות כך. את עיקר התמורה הייתי אמור להפיק משלב ההריסות, שלא הגעתי אליו בכלל" (עמ' 25 ש' 12 עד 17).

...

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפסדי רווחים והחזר פיקדון בסכום כולל של 240,386 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין כמפורט להלן.

לפיכך, לצורך הנוחיות, ואף שבאופן דווקני יש לחשב הפרשי ריבית והצמדה לפי שלבי ביצוע, אני קובע, כי יש להוסיף על החוב הפסוק כאמור הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1/8/2006 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 16,000 ₪ (כולל החזר אגרות) וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

נטל השיכנוע הוא "החובה העיקרית במשפט" כאשר אי עמידה בנטל פירושה דחיית טענותיו של מי שהנטל מוטל עליו (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 897), כאשר "...התשובה אם הנטל הורם או לא...טעונה הערכת הראיות של התובע מבחינת מהימנותן ומשקלן ובהיתחשב עם הראיות הנגדיות שהביא הנתבע (אם הביא) לעניין זה" (ע"א 941/05 אגודת הכורמים נ' חברת הכרם, פ"ד סא(3) 350).

תלישה ועקירה של צנרת חשמל, עקירת תעלות להולכת כבלי חשמל, שמשות של חלונות צפוניים מנופצים (ס' 6.1.1 לחווה"ד).

פורקו ונעקרו מחיצות פנים והושארה פסולת של המחיצות כולל פרופילי פח, פורקו גופי תאורה ושרוולי ארובות (ס' 6.1.2).

בהתאם לפסה"ד בהליך הקודם, היה צריך לפרק את דלת המתכת של המאפיה ולהתקין ויטרינה.

מעיון בהסכם השכירות שנחתם ביום 25.3.13 בין התובע לשוכרים החדשים (ת/5) עולה, כי התובע ציין, כי על הנתבע לפנות את המושכר בסוף חודש מרץ 2013, ואולם היחסים בין הצדדים אינם תקינים ולכן תוקפו של ההסכם מותנה בפנוי המושכר במועד, ו/ או לכל המאוחר באיחור של עד 180 ימים.

...

טענות הנתבע לטענת הנתבע, במסגרת ההליך הקודם, נקבע כי בכפוף לביצוע האמור בפסה"ד, אין לצדדים כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה בקשר למערכת היחסים ביניהם, משכך, אין לתובע כל עילת תביעה כלפי הנתבע ודין התביעה להיות מסולקת על הסף.

לאור כל האמור אני מקבל את התביעה בחלקה.

על כן, הנני מחייב את הנתבע, לשלם לתובע סך של 41,600₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד, אגרות והוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.

בבקשה נטען שאי פינוי העודפים, אשר באחריות המנהלים המיוחדים, מונע מן המבקשים השלמת פירוקם ופינויים של מאות מטרים של צנרת וכבלי מתכת הנמצאים מסביב למפעל וכן מתחת לפני הקרקע, וחיוניים למען מערכת כיבוי האש אשר חייבת לעמוד על תילה כל עוד קיימים חומרים מסוכנים במפעל.

בהתאם מבקשים להורות למנהלים המיוחדים לפרק ולפנות עודפי הטארס ויתר החומרים כאמור, ולחילופין לשלם למבקשים תמורת ביצוע העבודות הנ"ל. עוד הם מבקשים להורות למנהלים המיוחדים להימנע ממימוש הערבויות המצויות בידם עד לבירורה הסופי של בקשה זו. יש לציין שהמבקשים מפנים לטיוטת הסכם המגבש פשרה בין הצדדים, ומבקשים להסתמך על הסכמותיו, ובמיוחד על החרגתו המפורשת של חומר הטארס מן הממכר (ובנפרד ממיכליו).

גם לאחר סיום פינוי החומרים מהם נשקפת הסכנה המשמעותית ביותר, וכאמור במכתב שצורף להודעה מטעם המשרד לאיכות הסביבה מיום 31/3/05 (נספח ג' לתגובת המנהלים המיוחדים), נותרו בשטח המפעל חומרים ופסולת מסוגים שונים שהצריכו טיפול מיוחד.

במסגרת חוזה ההיתקשרות עם הרוכשים – הוא ההצעה לרכישת המפעל, טרחו המנהלים המיוחדים לעגן את אופי ההיתקשרות לפיו "יזהר הרוכש" באופן שאינו משתמע לשתי פנים, במכלול הסעיפים הנ"ל. כמובן, שאין בהתנייה כדי לבטל או להפחית את חובות הגילוי המוטלות על בעל התפקיד מכוח חובת תום הלב המוגברת החלה עליו.

...

על רקע האמור, מסקנתי היא שהמבקשים חייבים לפנות את יתרת החומרים המסוכנים מסוג EDC ו-VCM, המצויים בשטח המפעל.

מקובלת עלי טענת המנהלים המיוחדים שהמבקשים אינם יכולים "לאחוז את החבל משני קצוותיו" ולטעון שהחומר המסוכן טארס מוחרג כולו, אולם ביחד עם רק שניים ממיכליו.

במצב דברים זה, ובהיתחשב בכך שלטענת ב"כ המבקשים הושלמו 95% מעבודות הפינוי זה מכבר, אני נעתרת לבקשה למתן ארכה קצרה להשלמת עבודות הפינוי, עד ליום 30/4/09.