חובת פירוט סיבות לפיטורים: זכויות העובד

לפנינו תביעתו של מר אופיר פרץ (להלן: "התובע") לצוו עשה – להורות לנתבעת 1 (להלן: "החברה, "טבע" ו/או "הנתבעת") להשיבו לעבודה במפעל טבע-טק. בנוסף, הגיש התובע תביעה לסעדים כספיים בגין פיטורים שלא כדין; פיצויים בגין הליך שימוע לקוי; פיצוי בגין עגמת נפש; פיצויים בגין הפרת חובת תום הלב; הפרישי שכר של 6 חודשים בגין היות התובע בתאונת עבודה; פיצוי בגין הפרת סעיף 14(1) לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והפסדי שכר.

נפנה לעדותה של גב' קלאוס לוי, ממנה עלה כי מדובר בטבלת אקסל בה היו רשומים שמות העובדים שמיועדים לפיטורים במסגרת הליך הצמצומים, ובכל שורה הסיבה בגינה כל עובד נכלל ברשימה, כאשר בעיניינו של התובע הסיבה הנה אי כושרו לעבודה מזה זמן רב, כפי שפורט במכתב הזימון לשימוע ובמעמד השימוע[footnoteRef:71].

...

על יסוד כל המפורט לעיל, מצאנו כי דין התביעה על כל מרכיביה ורכיביה – להידחות.

נוכח סכום התביעה והתנהלותו חסרת תום הלב של התובע, כפי שפירטנו לעיל, ישלם התובע לנתבעת בגין הוצאות משפט סך של 20,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

אשר להסתדרות, כעולה מסיכומיה לא עתרה לפסיקת הוצאות, על כן לא מצאנו להשית הוצאות לטובת ההסתדרות.

לגירסת התובע עקב מספר שעות העבודה הרב בו הוא הועסק, הוא סגר עיסקאות רבות והניב עמלות נאות ביותר ולדבריו "ברור לכל כי שעות עבודתי הרבות הנן סיבה מהותית לכך". בנסיבות אלו התובע זכאי להפרשי שכר בסך 55,794 ₪ (סעיפים 90-97 לתצהיר התובע).

בתיק עע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, 28.2.17 נפסק, כי "נקודת המוצא היא כי מעסיק, לרבות פרטי, חייב ליתן לעובד היזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. ..... מטרת השימוע היא בעיקרה לאפשר לעובד להביא בפני מעבידו את ה'אידך גיסא' ולנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים ... כאמור, הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך". במקרה דנן, לא היתקיימו המרכיבים שפורטו לעיל, שכן למעט הודעה לתובע בדבר פיטוריו לא היתקיימו שיחות קודמות, התובע לא ידע כי שוקלים לפטרו, מה הנימוקים לפיטוריו וממילא לא נשמעה גירסתו.

...

עיקר טענות הנתבעות: יש לדחות את התביעה במלואה.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

לא מצאנו מקום לפסיקת פיצויי הלנה מאחר ולטעמנו התגלעה מחלוקת של ממש וטעות כנה באשר לעצם החיוב ו/או גובהו.

] בית הדין הארצי עמד על מספר מרכיבי ליבה האמורים להתקיים על מנת שהשימוע יגשים את תכליתו: "הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך"[footnoteRef:27] [27: ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, פס' 12 לפסק הדין (פורסם בנבו, 28.2.17).

דברים אלו, קבלת ההחלטה המהירה כמו גם העדר פירוט באשר לסיבת הפיטורים, מחזקים אף הם את מסקנתנו באשר לעילת הפיטורים, כמו גם באשר להיותם של פיטורי התובע –פיטורים שלא כדין, כאשר התובע התבקש לסיים את עבודתו באופן מיידי.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 25,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד, בהתאם להוראות סעיף 26א. לחוק הגנת השכר בסך של 5,461 ₪.

תביעת התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים – נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

דיון והכרעה נסיבות פיטוריו של התובע סעיף 3 לחוק פצויי פיטורים קובע בזו הלשון: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח הפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת תשלום פצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". מלשון החוק והפסיקה, הנטל להוכיח שהפיטורים לא נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת התשלום, מוטל על המעסיק.

בנוסף, בזימון לשימוע נפלו פגמים- לא פורטו הסיבות לשימוע, ואין הסבר על זכותו של התובע להיות מיוצג בהליך.

בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפצוי בגינו - מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקריטי לצורך כך. מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק".

...

בנסיבות אלה, ובהיעדר כימות לרכיב תביעה זה, התביעה לפדיון חופשה נדחית.

סיכום התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,000 ₪.

מן הכלל אל הפרט: בעניינינו וכפי שנפרט, החובה למסור הודעה לעובד על תנאי העסקתו חלה לאחר תחילת העסקתו של התובע בנתבעת, ומשהנתבעת גם ביקשה בשלב מסוים להביא בכתובים בפני התובע את תנאי העסקתו והוא סרב לכך, לא מוקנית לו זכאות לפצוי בגין רכיב זה. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1.7.01, קרי קודם לכניסתו לתוקף של חוק הודעה לעובד שפורסם ביום 21.3.02.

לפיכך, על התובע להשיב לנתבעת את הזכויות והסכומים הבאים שניתנו לו לפנים משורת הדין: השבת פצויי פיטורים (לרבות החזר הפרשות לפיצויים בתקופת מחלתו עקב התאונה) - בנסיבות סיום העסקתו לא היה התובע זכאי לפצויי פיטורים כלל ועיקר משהלכה למעשה התובע הוא שהודיע (בהתנהגות ובמפורש) על סיום עבודתו ומשכך יש לראות בו כמי שהתפטר.

יתרה מכך, בהיתחשב בתקופת העסקתו הארוכה של התובע וגם אם אחת מהסיבות שהובילו לסיום העסקתו הייתה הפרת אמון משעבד במשלח יד אחר עת מדווח הוא על מחלה ואי כושר, אין בכך כדי להצדיק שלילת זכויות אלה.

...

סוף דבר: תביעת התובע מתקבלת בחלקה ונקבע כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסעדים הבאים: גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך של 172,298 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה הרלבנטית (15.10.15).

התביעה שכנגד נדחית.

משהתקבלה תביעת התובע בחלקה ונדחתה התביעה שכנגד, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.