אין מחלוקת כי המשכירה לא המציאה אישור על שיעור ניכוי המס במקור שחל עליה, ואילו לאחר מותה, יורשיה – תושבי חוץ חייבים לכאורה במס של 25% (ס' 170 לפקודת מס הכנסה).
בכל מקרה, החובה לנכות מס במקור מכל תשלום המהוה הכנסה אצל המקבל חלה על המשלם הוא השוכר בעניינינו (ס' 164).
...
בשנת 2012 התובעים הם היורשים ובעלי המושכר, וכתושבי חוץ שיעור המס שלהם עולה ככל הנראה על 20%, ומכל מקום, הנתבע לא הוכיח דבר בענין זה.
התוצאה
משנקבע כי הנתבע הפר חוזה וכי קיים השתק פלוגתא בענין זה, ובנוסף, התובעים לא הפרו חוזה, הרי שעיקר תביעתו הנגדית של הנתבע בכל הנוגע לנזקיו שנגרמו לטענתו עקב הפרת החוזה על ידי התובעים - נדחית.
התוצאה היא שהנתבע רשאי היה לקזז סך של 39,621 ₪ מתוך דמי השכירות שחב בהם לשנת המס 2012.
סוף דבר
אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, לאחר קיזוז 15% מסכום המס ששולם למס הכנסה בשם המשכיר, ומחייבת את הנתבע לשלם סך של 97,285 ₪ בצרוף ריבית חח"ד הנהוגה בבנק בינ"ל, כנקוב בהסכם, מיום 1.4.13 ועד התשלום בפועל.
