חובת מעסיק למתן הודעה על תנאי עבודה ופיצוי בגין אי מתן

לאחרונה, ניתן פסק דין מקיף (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi ואח' נגד קפלן את לוי בע"מ, ניתן ביום 20.6.2022 (להלן: עניין "קפלן את לוי") אשר חזר על מרבית ההלכות בעיניין חובותיו הרישומיות של המעסיק, לרבות חובת המעסיק במסירת הודעה על תנאי עבודתו ובין היתר מן הטעמים שציינו לעיל.

סעיף 5 (א)(1) לחוק הודעה לעובד מעניק לבית הדין סמכות לתת פיצוי בגין הפרת חובת למסירת הודעה על תנאי העבודה גם בהעדר נזק ממון.

אי מתן הודעה על תנאי העבודה – נדחית, עקב אי תחולת פיצוי עונשי בתקופה הרלוואנטית לתביעה.

...

לסיכום הדברים, טענה הנתבעת שלוש טענות משלימות ביחס לאמדן שעות נוספות של התובע: 1) יש לדחות את תביעתו של התובע עובר לתקופת ההתיישנות דהיינו עד לחודש אוגוסט 2012; 2) יש לחשב את שעות העבודה בניכוי שעה הפסקה וכך יש להביא בחשבון ימים שבהם התובע לא השלים יום עבודתו; 3) התובע לא ניכה 123.28 ימי עבודה, 5.8 חודשים, שבהם הוא נעדר מהעבודה וקיבל תמורת תקופה זו חלף שכר; 4) באשר לזכאותו של התובע לתשלום תמורת שעות הנסיעות, התובע לא הוכיח כי הוא נסעה כל יום 50 קילומטר לכל כיוון, ממקום עבודתו לביתו ובחזרה או כי איסופי העובדים העריכו את משך הזמן עד להגעה לאתר העבודה, בין היתר משום שהתובע לא הוכיח כי אסף את העובדים כל יום.

לפיכך, לא מצאנו הצדקה לקבוע לתובע פיצוי הרכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

אי מתן הודעה על תנאי העבודה – נדחית, עקב אי תחולת פיצוי עונשי בתקופה הרלוונטית לתביעה.

עוגמת נפש, נזק לא ממוני – נדחית.

פיצוי בשל אי מתן הודעה על תנאי העסקה התובע טען כי הנתבע לא מסר לו הודעה בדבר תנאי עבודתו, ולכן הוא זכאי לפצוי בגובה של 15,000 ₪.

חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, קובע את חובת המעסיק למסור לעובד הודעה על תנאי העבודה: "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו". סעיף 2(א) לחוק מיפרט את תנאי העבודה שיש לציינם בהודעה וסעיף 5(א) לחוק קובע כי בית הדין רשאי לפסוק פיצוי אף אם לא נגרם נזק של ממון, עד לסכום של 15,000 ₪.

...

משעה שלא הוכח כי התובע הופלה לרעה ביחס לתנאי שכרו וגם לא הופרה התחייבות כלשהי מטעם ביה"ח, לא שוכנענו כי נגרמה לתובע עוגמת נפש המצדיקה פסיקת פיצוי.

סוף דבר תביעתו של התובע נדחית ברובה.

הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבע לתשלום הפרישי שכר (8,180 ₪); גמול שעות נוספות (70,252 ₪); פצויי פיטורים (10,650 ₪); חלף הודעה מוקדמת ( 7,500 ₪); דמי הבראה (2,835 ₪); דמי חגים (2,466.54 ₪); הוצאות נסיעה (11,220 ₪); הפרשות לפנסיה (22,950 ₪); פדיון חופשה שנתית ( 6,000 ₪); פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר (17,000 ₪); פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה (10,000 ₪); פיצוי בגין תלושי שכר פקטביים (17,000 ₪); הפרת חוזה עבודה (20,000 ₪).

התוצאות הנובעות מהתפטרות עובד, ללא מתן הודעה מוקדמת, נקבעו בסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, אשר קובע: "עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת". על כן, אנו דוחים את טענות התובעת בגין רכיב זה ומשלא הוכח בפנינו כי התובעת נתנה הודעה מוקדמת לנתבע בטרם התפטרותה, עליה לשלם לתובע פיצוי בסכום השווה לשכרה הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.

" בהתאם לסעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), חלה על המעסיק חובה למסור לעובד הודעה בכתב המפרטת את תנאי העבודה.

...

(סעיפים 10 , 11 לסיכומי תובעת וסעיפים 12 ו – 13 לתצהירה של התובעת) אנו מקבלים את טענת התובעת לפיה סוכם בינה לבין הנתבע היקף עבודה של 8 שעות ביום, הנתבע בעצמו אישר זאת בחצי פה בחקירתו הנגדית כשנשאל על ידי בית הדין אם הוא מאשר שסיכמו ביניהם על עבודה במשרה מלאה בת 8 שעות, הנתבע השיב: "סיכמנו עד 8 שעות" (עמ' 29, שורה 31 לתמליל).

פדיון חופשה שנתית אנו מקבלים את תביעתה של התובעת בגין רכיב זה, מאחר ולא הוכח כי הנתבע שילם לתובעת בגין פדיון ימי החופשה.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: בגין הפרשי שכר בסך 8,000 ₪.

מכאן , שהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד צריכות לטעמנו בנסיבות אלו להיות מופחתות.

כמו-כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של4,000 ₪.

על יסוד טיעון זה נתבעו תמורת הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים, פצויי פיטורים שלא כדין (העדר שימוע), וכן תשלום בגין גמול שעות נוספות וגמול עבודה ביום המנוחה השבועי, פדיון חופשה שנתית, פדיון הבראה, דמי חגים, גמולים לפנסיה, החזר הוצאות נסיעה ופצוי בגין אי-מתן הודעה בכתב בדבר תנאי עבודה.

בהתאם להילכת אוקראינסקי, במסגרת הבחינה העובדתית ייתכנו מספר מצבים: "המצב הראשון, כאשר בית הדין מתרשם כי המעסיק יצא ידי חובת חוק הודעה לעובד וכי האמור בהודעה משתקף בצורה נאותה בתלוש השכר (או שהמדובר בשינוי שאינו טעון על פי דין הודעה נפרדת). במצב כזה אזי קמה ההנחה כי התשלום בהתאם להודעה לעובד והפירוט בתלוש השכר מבטא את הסכמת הצדדים. ...

בהתאם, לא מצאנו לקבל את טענת התובע לפיה לא ניתנה לו הודעה על תנאי עבודה.

בהקשר זה נקבע בפסיקה כי מעסיק רשאי להתחייב מראש לתשלום גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, גם אם לא תמיד ובכל חודש יעבוד העובד את מלוא מיכסת השעות הנוספות שבעדן שולם, תשלום גלובאלי חוסך לצדדים את הצורך בדווח פרטני ובהתחשבנות מדי חודש בחודשו, כך שהעובד זכאי לתשלום המוסכם בין אם ביצע באותו חודש פחות מהשעות הנוספות לפיהן חושב התשלום הגלובאלי ובין אם ביצע מעבר להן, כל עוד לאורך זמן משקף התשלום הגלובאלי בממוצע ובקירוב את גמול השעות הנוספות שאמור היה העובד לקבל לפי חוק (דב"ע (ארצי) מד/3-34 דוד אלון - בנק ישראל, פד"ע טז 76 (1984); להרחבה בעיניין התנאים הנדרשים למתן תוקף להסדר גלובאלי מסוג זה ראו את פסק דינה של השופטת חני אופק גנדלר בע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ  (28.2.17)).

...

מאחר שגרסת התובע לגבי השכר השעתי נדחתה ולא מצאנו טעויות בחישוב הנתבעת (נ/1), דין התביעה ברכיב זה להידחות.

על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

כלומר, הנתבעת שילמה לתובע ברכיב זה 9,197 ₪ ועל כן התובע אינו זכאי להפרשים ברכיב זה. סוף דבר – התביעה נדחית.

דיון והכרעה פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה התובעים טוענים כי הנתבע הפר את חובתו כמעסיק ולא מסר להם הודעה על תנאי עבודה.

...

לסיכום הנתבע ישלם לתובע 2 את הסכומים שלהלן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה – סך 2,500 ₪.

הנתבע ישלם לתובע 1 את הסכומים שלהלן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה – סך 2,500 ₪.

בפסק הדין הסופי ובכפוף להכרעה ברכיב פיצוי בגין אובדן קצבאות נכות יוחלט אם להותיר את ההחלטה לחלוקת העלות על כנה או לשנותה בהתאמה להכרעה ברכיב תביעה זה. נוסף לסכומים בסע' ‎97 ישלם הנתבע לתובע 2 את הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ תוך שלושים יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.