חובת מעביד לפתוח קרן לעובד בגין פנסיה

קרי, האם כאשר התובעת התחילה לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.2.2022 היא היתה מבוטחת "בביטוח פנסיוני כלשהוא" כאמור בצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (להלן – צו ההרחבה) ועל כן היא זכאית לבצוע ההפרשות החל מהיום הראשון לעבודתה בנתבעת כאשר "ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מביניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק". טענות הצדדים לטענת התובעת, היא פנתה בחודש 4/2022 לנתבעת והודיעה לה כי היא מבוטחת בקרן הפנסיה הראל אף מסרה על כך אישור בכתב מחברת הראל.

באותו מעמד, התובעת הופנתה לסוכן הביטוח מטעם הנתבעת אולם לאחר מספר ויכוחים בין התובעת לבין סוכן הביטוח, בחרה התובעת לפנות לסוכן מטעמה אשר שלח לנתבעת ביום 15.5.2022 הודעה מחברת מיטב דש. הנתבעת טענה כי הן סוכן הביטוח מטעמה והן סוכן הביטוח מטעם התובעת המליצו לתובעת לפתוח קרן חדשה, משמע שבדקו את העניין ולמדו כי אין לתובעת קרן פנסיה פעילה.

כן, משבשל מחדלה של הנתבעת, במועד העסקתה של התובעת אצל המעסיק החדש, קרן הפנסיה כבר לא הייתה פעילה ועל כן לא קמה לה זכאות להפרשות כבר מהיום הראשון להעסקתה אלא רק לאחר 6 חודשי העסקה - על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הפסד ביצוע הפרשות לפנסיה ולפיצויים אצל המעסיק החדש (חלק מעסיק בלבד).

...

משהנתבעת לא הציגה כל תחשיב נגדי לתחשיבי התובעת ועל יסוד כל האמור לעיל לעניין זכאות התובעת להפרשות לפנסיה ולפיצויים חלק מעביד בלבד כאשר שיעור חלק המעביד לפנסיה יעמוד על6.5% ושיעור חלק המעביד לפיצויים יעמוד על 6%, יתבסס החישוב על תלושי השכר אשר צורפו לכתב התביעה באופן הבא - עבור תקופת העסקת התובעת בנתבעת תשלם הנתבעת לתובעת בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה סך של 1,911.81 ₪ ובגין אי ביצוע הפרשות לפיצויים סך של 1,764.75 ₪ בהתאם לחישוב הבא- חודש שכר הפרשות לפנסיה בשיעור 6.5% הפרשות לפיצויים בשיעור % 6 2/2022 6,000 ₪ 390 ₪ 360 ₪ 3/2022 6,000 ₪ 390 ₪ 360 ₪ 4/2022 6,000 ₪ 390 ₪ 360 ₪ 5/2022 6,000 ₪ 390 ₪ 360 ₪ 6/2022 (3,454.36 +818.16) = 4272.52 ₪.

עבור תקופת העסקת התובעת אצל המעסיק החדש תשלם הנתבעת לתובעת בגין הפסד הפרשות לפנסיה סך של 1,507.78 ₪ ובגין הפסד הפרשות לפיצויים סך של 1,391.79 ₪ בהתאם לחישוב הבא- חודש שכר הפרשות לפנסיה בשיעור 6.5% הפרשות לפיצויים בשיעור % 6 8/2022 5,300 ₪ (480+4,820) 344.5 ₪ 318 ₪ 9/2022 4,560 ₪ 296.4 ₪ 273.6 ₪ 10/2022 3,300 ₪ 214.5 ₪ 198 ₪ 11/2022 5,190.47 ₪ (4,898+146.23+146.24) 337.38 ₪ 311.42 ₪ 12/2022 4,846.31 ₪ (3,998+848.31) 315 ₪ 290.77 ₪ סה"כ 1,507.78 ₪ סה"כ 1,391.79 ₪ סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית תקופת ההעסקה (1.5.2022) ועד לתשלום המלא הפועל.

תביעת התובעת לפיצוי בשל אי ביצוע חלק הפרשות עובד ופיצויי הלנה – נדחית.

כך מציינת הנתבעת כי ידוע לה שהתובע משך את כל הכספים שנצברו בקרן ההשתלמות ולכן אין הוא זכאי לכספים בגין רכיב תביעה זה. לפי סעיף 64 לצוו ההרחבה בענף ההובלה, חלה החובה על מעסיקים לפתוח קרן הישתלמות בעבור הנהגים המועסקים אצלם.

הנתבעת מכחישה טענות התובע וגורסת כי הקימה לתובע קרן פנסיה ואין התובע זכאי לכספים הנתבעים בגין רכיב זה. בהתאם לסעיפים 5-6 לצוו ההרחבה בענף ההובלה משנת 2007, נקבע כי החל ממועד כניסתו לתוקף של צו זה ביום 13.5.2007 יבוטח כל עובד בקרן פנסיה מקיפה מיום תחילת עבודתו במפעל ועל המעסיק חלה החובה להפריש תגמולים בשיעור של 6% מ- 150% השכר המשולב (בשים לב לסעיף 9 לצוו ההרחבה).

בנוסף לטענת קזוז חלף הודעה מוקדמת, מבקשת הנתבעת לקזז הוצאות מוביל משנה שנאלצה לשכור שירותיו בסך 6,000 ₪ (ללא מע"מ) במקום התובע בשל עזיבתו הפתאומית.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובהתחשב בראיות והעדויות שהובאו לפנינו, להלן הכרעתנו.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה בלבד.

מתקבלים בזאת רכיבי התביעה הבאים והנתבעת תשלם, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים להלן: הפרשי שכר לחודש 2/2014, בסך 2,919 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.3.2014.

הנתבעת תשלם את הסכומים לעיל, תוך קיזוז 4,054 כאמור, תוך 30 יום.

מאחר וכמפורט לעיל, הגענו למסקנה כי הצדדים הגיעו להבנות ביחס לסיום העבודה, בהתאם למארג הראיות שהובא לפנינו, לאור קלישות גירסתו של התובע בשל הטענות החלופיות שהעלה ביחס לעצם ביצוע החתימה על המסמך וכן לאור חוות הדעת של המומחה שמשקלה אינו בדרגה הגבוהה ביותר כמפורט לעיל, בשכלול המקובץ מצאנו כי התובע לא הוכיח את טענת הזיוף וכי יש מקום לקבל את גרסת הנתבע בנוגע לחתימת הצדדים שניהם על מיסמך גמר החשבון.

הנתבע לעומת זאת, טוען כי פתח לתובע קרן פנסיה, אבל בגלל חששו של התובע כי יעקלו את הכספים, התובע ביקש ממנו לא לבצע הפקדות בפועל ועל כן לא הפקיד סכומים בקרן הפנסיה.

תשתית משפטית צו ההרחבה לפנסיה חובה מטיל על המעסיק את החובה להפריש לעובד, בעל ותק של חצי שנת עבודה או בעל קרן פנסיה קודמת, הפרשות פנסיוניות.

...

בעניין זה נציין כי הנתבע טען שהתובע קיבל תשלום עבור שעות בהם לא נכח בעבודה, אולם לא מצאנו כי טענה זו הוכחה.

סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד קובע כי אם "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1 ... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק", וכי פיצויים לדוגמא כאמור לא יעלו על 15,000 ₪, אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.

יובהר כי לא ניתן לפסוק לתובע יותר משתבע ועל כן אין לקחת בחשבון את הסכום שצוין בסיכומיו ביחס לרכיב זה. לאור האמור אנו קובעים כי הנתבע ישלם לתובע סך 1,000 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: · פיצויי פיטורים בסך 9,247 ₪.

פרק 17 לצוו ההרחבה בענף המוסכים, שכותרתו "קרן פנסיה ופיצויים", מסדיר את חובת הביטוח החלה על המעסיק כדלקמן - "א. הנהלות המוסכים יבטחו את עובדיהם בקרן פנסיה יסוד או בקרן פנסיה מקיפה של "מבטחים" לפי בחירתם.

קרן הישתלמות אין חולק כי לתובע לא ניפתחה קרן הישתלמות.

על פי הסכם ההלוואה בין הצדדים (צורף לתצהיר הנתבע): "אני, יזיד טאה, קבלתי הלוואה ע"ס 6,000 ₪ מאלון ד. מוסך, בתאריך 13/7/16 בתאריך 13.7.16 ומבקש להוריד בכל חודש 1,000 ₪ בששה תשלומים, החל מחודש 8". בנגוד להסכמה המקורית, הנתבע העיד שההלוואה לא קוזזה משכרו של התובע עקב טעות (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 2 -13): המסמך אומר שב-06/16 נתת לו 6,000 ₪.

...

בסופו של דבר, התובע סיים עבודתו בנתבעת בשנת 2016, ולא עלה כי בזמן אמת הלין על נסיבות סיום עבודתו או דרש לקבל זכויות אשר לא שולמו לו. התובע שב וחזר לעבוד בנתבעת, ורק לאחר שנים, בסיום התקופה השנייה לעבודתו, עתר לזכויות בגין התקופה הראשונה.

לסיכום האמור בנושא החופשה, הוכחה יתרה בסך 10.07 ימים (0.82+9.25), אך מאחר שעל פי החוק, חלק של יום חופשה לא יובא במניין, התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה בגין 10 ימים.

  לעניין זה ר' הנפסק בע"ע (ארצי) 10/ 154 שניידר – ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011):     "הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים".   בנסיבות שבפנינו, כאשר מחד גיסא לתובע לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה ומאידך גיסא - התובע ידע את עיקר תנאי העבודה, החלטנו להעמיד את הפיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה על סך 5,000 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים (תקופה ראשונה) בסך 9,494 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.17 ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר עבודה בסך 4,755 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.19 ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות (תקופה ראשונה) בסך 4,677 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.15 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות (תקופה שניה) בסך 3,846 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.8.18 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 2,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 ועד התשלום בפועל; חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) לתקופה הראשונה בסך 10,530 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.15 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 4,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.8.18 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (פיצויים – תקופת העסקה שנייה) בסך 4,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.8.18 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 2,160 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.19 ועד התשלום בפועל; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך 4,880 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.16 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002, בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי עבודה בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.12 ועד התשלום בפועל.

בית הדין פסק לזכות המשיבים פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 300 ש"ח ודמי חגים בסך 200 ש"ח. העירעור המעסיקה טוענת כי בית הדין האיזורי שגה בכך שחייבה לפצות את המנוחה על אי ביצוע הפקדות לקרן הפנסיה, אף כי יש לתלות את האשם בכך במנוחה עצמה וב"סרובה העיקש לפתוח קרן פנסיה ובקשותיה לקבל כספים אלה באופן נזיל".

כפי שנפסק בהליך המקביל, עילת התביעה של ילדי המנוחה היא אי עריכת הסדר ביטוח פנסיוני למנוחה בנגוד ל"הוראה קוגנטית" בצו ההרחבה הפנסיוני המטילה על המעסיק "חובה מוחלטת". הקביעה לפיה ניתן לייחס אשם חוזי תורם לעובד כלפיו מופנית החובה המוחלטת, עד כדי איונה של החובה, אינה עולה בקנה אחד עם ההוראה המפורשת של סעיף 20 לחוק הסכמים קבוציים לפיה זכות אישית מכוח הסכם קבוצי אינה ניתנת לויתור ולפסיקה שלפיה זכות אישית מכוח צו הרחבה אינה ניתנת לויתור ומהוה מעקף של הוראות משפט העבודה המגן.

...

בהיבט המשפטי, מצאנו טעם רב בעריכת תחשיב על בסיס נוסחאות קרן הפנסיה שבה מספר העמיתים הרב ביותר.

הנה כי כן, דין הטענה, שלא עלתה בכתב ההגנה ובסיכומים בבית הדין האזורי, להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.