באשר לתנאי הראשון – בעניינינו, כפי שעולה מאישור המסירה שצורף לתגובה (וכולל את מספר הדו"ח, שמו של המבקש, ת.ז., כתובתו, וכן סטאטוס המסירה, שם עובד הדואר וחתימתו ותאריך המסירה), הודעת תשלום הקנס נשלחה בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש וחזרה בציון "לא נידרש", ולפיכך חלה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי (עפ"ת (מחוזי חיפה) 22880-10-22 ותד נ' מדינת ישראל, 14.11.22).
בענין זה אין לי אלא להפנות לעפ"ת (מחוזי ב"ש) 25448-05-22 נועם שמואל זיני נ' מדינת ישראל )נבו 14.06.2022), שם נקבע, כי: "אין חולק שהדוח נשלח לכתובתו הרשומה של המערער (המצוינת אף על רשיון הנהיגה שלו שתצלומו הוגש לתיק), וכי כתובת זו אינה מעודכנת, שכן הוא לא דיווח לרשויות על שינוי הכתובת מסיבות שונות שתיאר בדיון בפניי. משמע, בעת משלוח הדואר הרשום לכתובתו הרשומה, המערער לא התגורר בה, ולא יכול היה לקבל את דבר הדואר לידיו. אין מדובר בנסיבות שאינן תלויות במערער, שכן הוא לא פעל על פי חובתו לעדכן את הרשויות בשינוי כתובתו. במצב דברים זה, המערער אינו יכול להנות ממחדלו, ולטעון כי לא פעל במועד מאחר שלא קיבל את דבר הדואר לידיו. יפים בהקשר זה דברים שנקבעו ברע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.12.09):
...
נוכח כל האמור, ומשלטענת המערער הוא לא התגורר בכתובת אליה נשלח הדוח ולא עדכן את הרשויות בדבר שינוי כתובתו, הרי שהוא לא הצליח להראות כי לא קיבל את הדוח "מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן"; והוא אף לא הצליח להסביר את השיהוי הרב שחל בהגשת בקשתו להשפט.
ובמקרה דנן, המבקש כלל אינו מתייחס בבקשה לנסיבות תשלום הדו"ח, ואינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט למרות שהדו"ח שולם.
לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).