חובת יצירת תסקיר של שירות המבחן לנאשם מתחת לגיל 21

כתב האישום והשתלשלות הדיון הנאשם שלפני נותן את הדין בגין שלוש עבירות של נסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, בנגוד לסעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3), ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז – 1977; שתי עבירות של נסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15, לפי סעיפים 5(א) + 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998, ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

המאשימה טענה למיתחם ענישה, שנוע בין 21 עד 48 חדשי מאסר.

זאת, בשל הנגישות, קלות הבצוע ושאר הנימוקים שנזכרו לעיל, כמו גם משום הפגיעות הרבה יותר אשר מספר כה רב של התקשרויות יוצר אצל הקרבנות הקטינות, אשר בכל פעם שהן ניכנסות לאינטרנט, או משיבות לשיחת טלפון, הן מוצאות את הנאשם, הטרדותיו המיניות ואיומיו.

חובתו הראשונה של ביהמ"ש בהליך הפלילי, היא החובה להגן על הציבור, מקבלת משנה תוקף במקרים בהם מעשי העבירה מופנים נגד קטינים.

אך החשוב מכל - המדובר  במי שנטל אחריות מלאה למעשיו והשתלב בהליך טפולי מעמיק ואינטנסיבי, שמטרתו מניעת הישנות עבירות מסוג זה. כעולה מהתסקיר, הישתלבותו של הנאשם בהליך זה היתה, כדרכו, תוך הפגנת רצינות ומוטיבציה גבוהה, תוך ששרות המבחן מוצא, כי יש בטיפול זה כדי לצמצם את מסוכנותו לעתיד, וכי הדבר יועיל הן לנאשם והן לחברה.

ודוק: אימוץ המלצתו הטיפולית - השיקומית של שירות המבחן, יאפשר המשך הישתלבותו של הנאשם בהליך הטיפולי, כאשר אם לא ייגזר עונש מאסר – יהיה ניתן להפקיע צו המבחן ולדון מחדש בשאלת פרשת העונש, אם תחול נסיגה בשיתוף הפעולה של הנאשם במסגרת זו. בפסק הדין ע.פ. 9090/00  שניידרמן נ'  מדינת ישראל (פורסם במאגרים – 2001, להלן: "פרשת שניידרמן"), קבע בית המשפט העליון, כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, בעיניינו של צעיר, אשר נתפס במעורבות בארוע חמור, במסגרתו הצטייד בנשק חם, לרבות רימונים, ובאמצעים לוגיסטיים על מנת לשדוד מספר בתי עסק בעיר באר-שבע, כדלקמן: ההיתלבטות במקרה זה אינה קלה.

יתר על כן, קבלת המלצת שירות המבחן בענינו של הנאשם דנן יהיה בה בבחינת הושטת יד לנאשם, לאור המחויבות הגדולה והמשמעותית שגילה כלפי ההליך הטיפולי ובכך להעביר מסר, כי קיימת תוחלת לנטילת אחריות ולנקיטה בצעדים, אשר יפחיתו הסיכוי להסתבכות בעבירות דומות בעתיד.

...

לאור כל האמור, מתוקף סמכותו של בית המשפט בהתאם להוראות סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, מורה בית המשפט על ביטול הכרעת הדין המרשיעה מיום 08/04/18.

במהלך התקופה ועד ליום 28.5.20 הפיק הנאשם במעבדה סם מסוג קנביס בכמות כוללת של לפחות 40 ק"ג. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן והופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן.

צלום של שלושה תלושי שכר של הנאשם מהחודשים מרץ-מאי 21' (נ/2).

לאחר התיקון זו עבירה שנדונה בבית משפט שלום, מאחר שכמות הסם היא מתחת ל-50 ק"ג. הנאשם הודה ולקח אחריות בבית-המשפט, וכן הודה כבר בחקירתו במישטרה.

בסופו של יום גם שירות המבחן אשר לא רצה לקבל אותו לתהליך, אומר שהם לקחו בחשבון את האקטיביות והיוזמה שגילה ביחס למצבו והתרשמו שההליך המשפטי מהוה גורם מרתיע.

תופעת המעבדות או המשתלות לגידול סמים הפכה בשנים האחרונות לתופעה נפוצה, אשר טמון בחובה פוטנציאל נזק רב, בשל החשש שהסם אשר מגודל במקום יתגלגל לשוק הסמים, לגורמים עבריינים ומשם לציבור.

ברע"פ 174/21 סוויסה נ' מדינת ישראל (25.2.21), דחה בית המשפט העליון בר"ע של נאשם שהורשע בעבירת ייצור סם. הנאשם הקים מעבדה וגידל בה סם מסוג קנביס במשקל של כ-38 ק"ג. בית משפט השלום קבע מיתחם עונש שבין 10 ל-28 חודשי מאסר, חרג מהמתחם, והשית על הנאשם 9 חודשי עבודות שירות.

...

נתתי דעתי להמלצת שירות המבחן להטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ואולם סבורני שאין לקבל את המלצת שירות המבחן ולחרוג ממתחם העונש.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף התחתון של מתחם העונש, לצד מאסר מותנה.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 28.5.20 ועד ליום 17.8.20.

העונש הכולל שייגזר ייתן ביטוי, מצד אחד, לחומרה המופלגת של המעשים ולחובה להביע בגינם מסר עונשי רציני ומרתיע, ומנגד – העונש לא יתעלם משקולי סבירות ומידתיות, מגילו של הנאשם, ומשאר הנסיבות שפורטו קודם.

לטענת ההגנה, מרכיב השקום הוא מרכיב מרכזי ומשמעותי מאוד בענישה, וכשיש בפנינו אדם ששוקם באופן עצמאי, בלי עזרתו של שירות מבחן או בית סוהר יש לכך משמעות רבה.

7.2 תמצית תסקיר שירות המבחן נאשם 12 היה בן 19 בעת ביצוע העבירות ולפיכך נידרש לגביו תסקיר, שהוא תסקיר חובה על פי חוק.

עוד הפניתה המאשימה לתסקיר שירות המבחן שהיתקבל בעיניינו במסגרת החובה שבדין בהיותו צעיר מתחת 21.

ל-י.מ עלול היה להווצר נזק גדול יותר מהנזק המשמעותי שממילא ארע לו, כמשתקף בתעודות הרפואיות, בעדות הרופא ובצלקות שנותרו לו. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצוע העבירה – המניע לבצוע העבירה היה רצון מכוון של נאשם 17 להסב נזק רב ל-י.מ כחלק מסכסוך בתוך האירגון הפקרתו של י.מ לאחר הפגיעה – לאחר הנזק הרב שהסב נאשם 17 ל- י.מ הוא נטש את הזירה והותיר אותו שותת דם ברחוב, ללא גישה לטפול רפואי או סיוע אחר.

...

בדומה, יש לדחות את בקשת הסנגור הנסמכת על סעיף 11 לחוק העונשין, לנכות את התקופה שבה שהה הנאשם במעצר בבלגיה בגין מעורבותו בעבירות שבוצעו שם. סעיף 11 לחוק העונשין קובע: "נשא אדם עונש בחוץ לארץ על עבירה, או היה נתון שם במעצר בגללה, ינוכה העונש או תקופת המעצר מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה". את הדגש בענייננו יש לשים על התיבה "בשל אותה עבירה". אין חולק כי הנאשם היה עצור בבלגיה בגין עבירה שעניינה סם מסוכן מסוג חשיש (שאין בינה לבין אישום 11) וכן בגין עבירה של "חברות בארגון פשיעה" (עבירה שקיימת על פי החוק בבלגיה).

10.7 לסיכום עונשו של נאשם 17 לאור כל האמור לעיל ולעונשים שיש לגזור על הנאשם בהתאם למתחמי הענישה שנקבעו ומיקומו בתוכם, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, אנו גוזרים על נאשם 17, יעקב בן שטרית, מאסר בפועל למשך 10 שנים.

סוף דבר לסיום, אנו מבקשים להביע את תנחומינו לבני משפחות הקורבנות.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן והופנה לתסקיר שירות מבחן, ללא הסכמה עונשית.

תמצית טענות הצדדים המאשימה, באמצעות עו"ד טלי קרת, עמדה בטיעוניה על חומרת מעשי הנאשם שפגע פגיעה משמעותית בקטין מתחת לגיל ההסכמה, ועל חומרת הפגיעה בערכים המוגנים, ובראשם שלומו הפיזי והגופני של הקטין.

עבירת אינוס כלפי קטין טומנת בחובה חומרה יתרה, אף כאשר היא מבוצעת בהסכמה לכאורית של הקטין.

הנאשם נדון למאסר בן 10 שנים בעירעור שהגיש הנאשם מצא בית המשפט העליון להקל בעונשו, בעיקר בשל עמימות שנוצרה בגזר הדין בנוגע למספר האירועים, והעמידו על 8.5 שנות מאסר, ע"פ 1117/13 פלוני נ' מדינת ישראל, (2.6.2014).

...

בנסיבות המקרה שבפנינו, לא מצאנו טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מעונש המזערי.

לאחר שבחנו את כלל השיקולים, ונתנו משקל נכבד להודאתו של הנאשם, אשר ייתרה את הצורך בשמיעת עדות הקטין, ולנכונותו של הנאשם לטפל בבעיותיו, מצאנו ללכת כברת דרך לקראתו, ולמקם את עונשו בתחתית מתחם הענישה.

לאחר ששקלנו את כלל השיקולים וביניהם את סכום הפיצוי שהופקד, מצאנו להשית על הנאשם פיצוי כולל בסך 75,000 ₪.

לפיכך, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 4 שנים החל מיום מעצרו 29.5.22.

בהתאם להכרעת הדין מיום 28.10.2021, הנאשם, יליד 1994 (כבן 25 במועד העבירה וכיום כבן 28) הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) בחוק העונשין, התשל"ז-1977.

עוד טען בא-כוח המאשימה כי לעבירה הנדונה נקבע עונש מיזערי חובה, העומד על 21 חודשי מאסר בפועל וכי לא ניתן לקבוע את כל תקופת המאסר כמאסר מותנה.

למרבה הצער, בנסיבות הנדונות נוצר "מילכוד", ככפי שתואר בתסקירים מטעם שירות המבחן.

בהתאם לאמור וכמפורט לעיל, נשקלו כלל השיקולים האמורים, לרבות העובדה שההגנה הוכיחה כי מתקיימת בנאשם הקרבה לסייג האחריות הפלילית; כי יש במצבו הנפשי משום נסיבות מיוחדות המצדיקות היתחשבות בהן בעת קביעת מיתחם העונש (על-פי סעיף 40יב בחוק); וכן נשקלו קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מעונש החובה המזערי.

כמוסבר היטב בתסקיר, תכלית המלצת שירות המבחן היא לאפשר לנאשם לקבל "סל שקום", שייתן מענה לכלל צרכיו הייחודיים וזאת בפקוח ובמעקב של שירות המבחן, כך שיתאפשר מתן מענה לאותן חששות שהוזכרו גם בתסקיר עצמו וגם בדו"ח הערכת המסוכנות; השני, בא-כוח המאשימה היתעלם מאותו "מילכוד" שעליו עמד בא-כוח הנאשם.

...

המאשימה לא חלקה על טענתו של בא-כוח הנאשם בכל הנוגע לכך שמתקיימת בנאשם הקרבה לסייג האחריות הפלילית ואף לא העלתה כל טענה כלפי טענה זו. בנסיבות אלו, נמצא כי ההגנה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת הטענה האמורה, כך שכבר מטעם זה אין מנוס מקבלתה.

לאחר בחינה מעמיקה של כל השיקולים האמורים, כמפורט בהרחבה לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות הנדונות, מתחם העונש ההולם הוא בין עונש מאסר מותנה לבין תקופת מאסר בפועל בת כשנה.

- גזירת העונש המתאים לנאשם לנוכח כלל השיקולים שנדונו בהרחבה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם וכן כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן על כל חלקיה.