חובת חתימה על זימון לשימוע

ביום 13.12.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, בגדריו נקבע כי מעיון בחומר שהונח לפניו, עולה כי הממונה נהג במבקש "באורך רוח מופלג, זימן אותו שוב ושוב לשיחות בירור, הביא בחשבון את מצבו הרפואי ואף דחה לפרק זמן מסיים את ביצוע עבודות השירות מחמת 'אי כשירות זמנית'". אחר דברים אלה הוטעם, כי: "[המבקש] נתבקש להמציא מסמכים רפואיים אולם הוא ניתק מגע. מאוחר יותר נקבעה שיחת בירור נוספת ליום 1.6.22 אך [המבקש] לא התייצב אליה. נ[י]סיונות להשיג אותו בטלפון לא עלו יפה. משכך, נשלח לו זימון בדואר רשום לשימוע. [המשיב] לא התייצב לשימוע. היתקיימו שיחות בירור נוספות, רביעית וחמישית, אך לא היה בה[ן] להועיל. יצוין כי השיחה החמישית נערכה לאחר [שהמבקש] עזב את מקום ההעסקה ביום 19.7.22, ללא אישור וללא ידיעת המעסיק. ביום 24.7.22 נעשה נ[י]סיון נוסף ליצור קשר עם [המבקש] לאור ה[י]עדרותו מהעבודה, אך זאת ללא הצלחה. שוב ושוב ניסה הממונה על עבודות השירות ליצור קשר עם [המבקש] ובכלל זה להזכיר לו כי מועד השימוע נקבע ליום 17.8.22, אך זאת ללא הועיל. בתאריך 22.8.22 עלה בידי המפקח מטעם הממונה ליצור קשר עם [המבקש]. זה הסביר לו כי הוא במצב כלכלי קשה ואימו במצב סופני. משכך, ביקש המפקח מהממונים עליו ליתן [למבקש] היזדמנות נוספת, תוך שינוי מקום השיבוץ. חרף זאת [המבקש] המשיך בהתנהלותו ולא התייצב לעבודות השירות ולא ענה לטלפונים מטעם המשיבה. בהמשך, שוב יצא [המבקש] ממקום ההעסקה ללא אישור ועל כן נפלט ממקום ההעסקה וזומן לשיחת בירור. בהמשך, נ[י]סיונות ליצור קשר עם [המבקש] לא עלו יפה ונקבע שימוע נוסף ליום 19.10.22, אך [המבקש] לא התייצב פעם נוספת, על אף שחתם על הזימון לשימוע. הינה כי כן, הממונה על עבודות השירות נהג [המבקש] באורך רוח שאין גדול ממנו. הלכה היא כי ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שרות מהוה 'פריבילגיה שיפוטית ואין היא זכות מוקנית'". אשר על כן נקבע, כי בנסיבות דנן אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת הממונה.

זאת ועוד נטען, כי הבקשה מעלה "שאלה חוקתית מהותית המתייחסת לא רק לנושא מהותי והוא חובת הגילוי ותום הלב של הרשות וכן לסמכות בית המשפט לתקן פגמים בהחלטות". לאחר עיון סבורני כי דין הבקשה להדחות.

...

זאת ועוד נטען, כי הבקשה מעלה "שאלה חוקתית מהותית המתייחסת לא רק לנושא מהותי והוא חובת הגילוי ותום הלב של הרשות וכן לסמכות בית המשפט לתקן פגמים בהחלטות". לאחר עיון סבורני כי דין הבקשה להידחות.

המקרה דנן לא בא בגדרה של אמת מידה מחמירה זו. אשר על כן, הבקשה נדחית.

הנתבעת הודיעה לתובע כי על מנת שתוכל לשלם לו פצויי פיטורים עליו לחתום על זימון לשימוע, פרוטוקול שימוע ומכתב פיטורים (ר' סעיף 19 לכתב התביעה).

העובדה שהנתבעת ציינה תאריכים זהים על גבי מיסמך הזימון לשימוע ועל גבי פרוטוקול השימוע – אף שברור שלא נערכה לתובע שיחת שימוע משלא קמה חובה לערוך שימוע לעובד מתפטר – אך מחזקת את דעתנו כי המסמכים הוכנו לצורך מראית העין של פיטורים מוסכמים ועל כן לא הקדישה להם מחשבה שניה.

...

בנסיבות סיום עבודתו לא זכאי היה התובע לחלף הודעה מוקדמת ואף תביעותיו לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי נוסף בגין אי עריכת שימוע, נדחות.

סיכומו של דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 48,990 ש"ח בגין הפרשי פיצויי פיטורים.

כמחצית מסכום התביעה, 225,000 ש"ח נתבע בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע, טענות שמוטב היה לולא היה התובע מעלה היות ואין מאחוריהן ולא כלום והם עומדות בניגוד גמור לסיכום בין הצדדים.

לאחר שלקחנו בחשבון כי דמי ההודעה המוקדמת על תשלומם לא צריכה היתה להיות מחלוקת שולמו באיחור (עם הגשת סיכומי הנתבעת) ולאור דחיית מרבית תביעתו של התובע, מצאנו לחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 8,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

כך למשל, נפנה לעניין שנאן (מותב בראשות אב"ד) שם נקבע, כדלקמן: "אין בעובדה כי הליכי השימוע נמשכו בזמן מחלתו של התובע, כדי להוות נסיבה לחובת הנתבעת, בפני עצמה. עם זאת, וכפי שנבהיר להלן, אין הדבר מלמד כי המעסיק פטור בתקופת מחלתו של העובד מחובת תום הלב המוטלת עליו במסגרת ביצוע הליכי השימוע והפיטורים. כך למשל, נעיר כבר עתה, כי עריכת השימוע לתובע בזמן היותו חולה בביתו היא היתנהגות לא ראויה לטעמנו מצידה של הנתבעת, שאין לקבלה." בהתאם לכך, משעה שנקבע כי באותו המקרה פעל המעסיק בדרך בלתי ראויה, ובין היתר בשל כך שהשימוע נערך לתובע בביתו, נפסקו לעובד פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (סע"ש 21170-05-16 שנאן – כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, ניתן ביום 19.11.2018).

מנגד, לטענת הנתבעת, ההזמנה לשימוע נימסרה לתובע ביום 5.6.2018, והשימוע נקבע ליום 10.6.2018, וכאשר התובע סרב לחתום על ההזמנה לשימוע.

...

" הכרעת בית הדין בתובענה – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, וכפי שאלה הועלו בהרחבה לפנינו, ולאחר שעיינו בכלל המסמכים הקיימים בתיק בית הדין, להלן הכרעתנו ביחס למחלוקות השונות שבין הצדדים.

אשר לעמדתנו – גם בנקודה זו, כמו ביתר פסק הדין, מצאנו לאמץ את עמדת הנתבעת ולדחות את עמדת התובע.

על כן, גם אותה עילה, דינה להידחות.

לסיכום – דין תביעתו של התובע להידחות בכללותה, וכך אנו מורים.

ביחס לכתב הסילוק, הנתבעים טענו כי התובע חתם עליו מרצונו החופשי והמלא "וכנראה בפני גורם אחר מהנתבע 1..." (סעיף 3.16 לכתב ההגנה) ולפיכך, הנתבע 1 ממילא לא יכול היה להפעיל עליו לחץ כלשהוא על מנת לאלץ אותו לחתום על כתב הסילוק הנ"ל, מה עוד, שבמקביל לעבודתו אצל הנתבעים הוא עבד גם במקומות אחרים.

מכאן, שגם מהטעם הזה, אנו מבכרים את גירסתו של התובע, לפיה זומן על אתר לשימוע ביום 18.03.15, ולא כפי שצוין בזימון.

...

לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים, לפיה מדובר בהרחבת חזית ובמתן גרסאות עובדתיות חלופיות, ואולם, אין בידינו לקבל את טענתם, כי יש בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתביעתו של התובע, ונבהיר.

התובע זנח בסיכומיו את רכיב התביעה המתייחס להפסדי השתכרות ולכן, תביעתו ברכיב זה נדחית.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ובשים לב להלכה לפיה פיצוי כאמור יינתן במשורה ובשים לב לכך שפסקנו לתובע פיצוי בגובה 6 משכורות, באנו לכלל מסקנה, כי אין לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. אחרית דבר הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 90,828 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

לטענת התובע, נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע שנערך לו כדלקמן: (1) בן חיים, שחתם על הזימון לשימוע ועל מכתב הפיטורים, לא נכח בו, חרף העובדה שהוא בעל הסמכות בנתבעת לפטר עובדים וחרף העובדה שהוא זה שנתן לאלון וזינה את ההוראה שלא לשבץ את התובע למשמרות לאחר שובו מחו"ל (כמו גם את ההוראה שלא לאפשר לתובע כניסה למיתחם המועדון).

אשר לאמות המידה לקביעת שיעור הפצוי הבלתי ממוני כסכום גלובאלי, בית הדין הארצי הפנה בעיניין מנורה מבטחים לע"ע 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (28.02.17), שם נפסק, כי יש להביא בחשבון שיקולים כגון: (1) עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק; (2) האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי;  (3) אופיו של ההליך שקויים – ככל שקויים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות; (4) האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית; (5) משך תקופת העסקת העובד;  (6) גילו והאם נפל דופי גם בהתנהגותו.

...

לפיכך, סבורני כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בסכום שיבטא את מורת רוחו של בית הדין מהתנהלות הנתבעת, ואני פוסק לטובתו סכום של 10,000 ₪ בגין רכיב זה. לא נעלמה מעיניי טענת התובע כי חווה התעמרות, ואולם, סבורני כי לא הוכחה התנהגות מתעמרת לאורך תקופת עבודתו, כי אם התנהגות נקודתית פוגענית וחסרת תום לב, בגינה פסקתי את הפיצוי כאמור.

החזר תשלום כרטיסיית כניסה למועדון דין רכיב זה להידחות.

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצויי פיטורים – 1,586 ₪; (2) פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – 6,000 ₪; (3) פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – 10,000 ₪; (4) דמי הודעה מוקדמת – 865 ₪; (5) פדיון ימי חופשה צבורים – 548 ₪; (6) פיצוי בגין עגמת נפש – 10,000 ₪; (7) תשלום שי לחג – 300 ₪.