חובת הראיה על פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות

ובהמשך כותב זוסמן כי "...במשפט בו הנתבע אינו כופר בכך שהתובע אוחז בשטר או שכפר והתובע הוכיח כי אוחז הוא, קמה לתובע, על פי סעיף 29 (ב) לפקודה, חזקה לכאורה, שהוא אוחז כשורה. מההגדרה של אוחז כשורה בסעיף 28 (א) נמצאנו למדים, כי אחיזה כשורה נובעת ממסכת של עובדות; צריך שהאוחז נעשה אוחז לפני חלות השטר ושנטל אותו בתום לב ובעד ערך, ועוד" (ע' 259; בהמשך מבהיר זוסמן כי למרות לשונה הכללי והפסקני של סעיף 29(ב), ישנם יסודות באחיזה כשורה שהנתבע אינו חייב לטעון ולהוכיח: כאשר התובע הוא הנפרע אין לטובתו חזקת אוחז כשורה (ע' 260); וכאשר הנתבע הוכיח רמאות, כפיה, אלימות ופחד או אי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת והתובע חייב לטעון ולהוכיח תום לב ונטילה בעד ערך (ע' 260-261)).

...

בענין הנזק הצפוי לנתבעת אם יוגשו המסמכים כראיות: מקובלת עלי טענת התובעת לפיה לא צפוי לנתבעת נזק כבד מעצם הגשת הראיות (אזכיר שוב כאן, כי הגשת הראיה לחוד, והשאלה אם הטענות שהם באים להוכיח נמצאות בתוך יריעת המחלוקת לחוד).

סיכומו של דבר: למרות שמדובר בהיקף נרחב של מסמכים שלא גולו והתובעת לא פירטה את נסיבות מחדלה, הנני מוצא כי בהעדר ביסוס טענה בדבר מניע פסול ובהעדר נזק של ממש הצפוי לנתבעת, אין מקום לקבוע לגבי המסמכים מושא הבקשה כי התובעת מנועה מלהגישם כראיות בגין אי גילוים בתצהיר גילוי מסמכים.

אמנם הבקשה להוצאת מסמכים נדחית (בסייג שבסעיף 5 סיפה לעיל) ועל כן לכאורה מגיעות הוצאות לתובעת; אולם את המחדל של התובעת באי-גילוי המסמכים יש לאזן בפסיקת הוצאות לחובתה.

בעניינינו, המשיבה הנה בגדר "אוחז שטר" ומכאן עומדת לזכותה החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". אולם, על פי הסיפא של סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות, אם הוכיח הנתבע שהקיבול או הוצאת השיטריות הייתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, אז חובת הראיה מוחלפת עד שיוכיח התובע כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השיטריות בתום לב ובערך בעד השיטריות (ראו: ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304 (1979)).

...

כן טענה המשיבה כי העובדה כי המבקש טוען לקשיים כלכליים והעובדה כי ההליכים קיימים ושרירים מובילה למסקנה כי יש להותיר את העיקול על כנו שכן ביטול העיקול עלול לגרום לו לפעול להברחת נכסים ולסיכול כל הליך גבייה עתידי ממנו.

אמנם המבקש טען בהתנגדותו כי החתימה על שטר החוב נשוא ההתנגדות דנן זויפה ואיננה חתימתו, אולם, המדובר בשלב מאוד מקדמי כך שלא ניתן בשלב זה לקבוע מסמרות בנושא הזיוף ועל כן, שוכנעתי בדבר קיומה של עילה תביעה לכאורה.

סיכום: לאור האמור לעיל, אני מורה כי עיקול משכורתו של המבקש ויתר ההגבלות המוטלות בתיק ההוצל"פ תבוטלנה ככל שהמבקש יפקיד סך של 3,500 ₪ בקופת בית המשפט.

כן ראה כב' השופט זוסמן, בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית, עמ' 252-253): "זיוף חתימתו של אדם הוא פגם חפצי. על פי סעיף 22(א) לפקודה, האדם שחתימתו זויפה אינו חב, גם לא כלפי אוחז כשורה. ולא זו בלבד שאין חבות, אלא באמצעות הזיוף אינה עוברת כל זכות בכלל". ההכרעה בנושא שבמחלוקת הנה גם על פי הנסיבות, מארג הראיות והשכל הישר.

בהתייחס לכך שהחתימות על גבי השטר לא אומתו כנדרש ולא צורפה ת.ז לכתב הערבות, ובשים לב לדברי התובעת, לפיהם ייתכן שהחתימות על גבי שטר החוב הנחזות להיות של הנתבע 1 הן לא חתימותיו- קובע כי הוכח פגם קינייני בשטר ולפיכך על פי סעיפים 28 ו - 29(ב) לפקודת השיטריות שלעיל, התובעת אינה אוחזת כשורה בשטר החוב שהוגש לבצוע.

בעיניין זה ראה ספרו של שלום לרנר, דיני שטרות מהדורה שנייה (2007) 224, בו צוין:"לפי סעיף 29(ב) סיפא, מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות נתן בתום לב ערך בעד השטר. ההוראה אינה מוגבלת לטענת רמאות ואי חוקיות בלבד, היא חלה על כלל הטענות שיש למושך כלפי נפרע." עוד יש לציין את ההלכה שנפסקה בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קואופיירישן (פורסם בנבו; 11.09.2017), שם נקבע ברוב דיעות כי כל מי שאינו אוחז כשורה, לא יוכל להתגבר על טענת ההגנה של "כשלון תמורה". בעניינינו טוענים הנתבעים שכלל לא התקשרו עם התובעת בהסכם וכי כלל לא סופקו לה סחורות של התובעת.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור לעיל, מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים.

בהתקיים תנאים אלה, קמה לאוחז השטר "תקנת שוק" שטרית, והאוחז כשורה מחזיק מעתה בזכות להפרע מן השטר, בהתאם לסעיף 37 לפקודת השיטריות "כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר". סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות קובע חזקה, ולפיה השטר היתקבל בידי האוחז כנגד תמורה, ובלשון הסעיף: "(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

איננו מקבל טענה זו, נוכח העובדה שהנתבע הוא שטען, תוך הרחבת חזית המחלוקת, כי מר קוזלובסקי פעל במירמה בחשבון הבנק שלו, ומנגד לתובעות אין כל טענה בעיניין זה. לפיכך, מעבר לכלל, ולפיו נטל הבאת הראיות (להבדיל מנטל השיכנוע) הוא על הצד הטוען טענה פלונית, הרי שבעניינו בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודת השיטריות, על הנתבע מוטל הנטל להוכיח, כי השטר היה נגוע ברמאות קודם שנימסר לתובעות.

...

לחב' ג.ר.ו.י יזמות והשקעות בע"מ ישלם הנתבע סך כולל של 5,500 ₪.

לחב' סנטרל (ש.א) מימון ופיננסים בע"מ ישלם הנתבע סך כולל של 5,500 ₪.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל, בכל התיקים שבהם נפתחו על-ידי התובעות הליכי ביצוע בגין ההמחאות נשוא בקשות ההתנגדות שהוגשו.

התובעת "אוחז שטר" ומכאן עומדת לזכותה החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". אולם, על פי הסיפא של סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות, אם הוכיח הנתבע שהקיבול או הוצאת השיטריות הייתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, אז חובת הראיה מוחלפת עד שיוכיח התובע כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השיטריות בתום לב ובערך בעד השיטריות.

...

סוף דבר בשנת 2011 העבירה התובעת לנתבעת 350,000 ₪ וקיבלה בתמורה את ארבעת השיקים מושא ההליכים המאוחדים.

על כן, התביעה מתקבלת במלואה, בכפוף להחלטה לעיל בדבר העדר תוספת ריבית ממועד פירעון השיקים עד להגשתם לביצוע.

ההתנגדות בשני ההליכים נדחית ועיכוב ההליכים בתיקי ההוצל"פ מבוטל.