הנתבעת צרפה חשבוניות שמהן ניתן ללמוד כי נשאה בעלות הסעה מהמחסום למקום העבודה בקריית גת ובבית שמש כאשר עלות ההסעה לעובד עלתה על הסך המאקסימאלי הקבוע בצו ההרחבה ואשר בתקופה הרלוואנטית לעבודתו של התובע עמד על סך של 25.20 ₪ ליום ו-26.4 ₪ ליום.
משכך, ומשלא הוכיח התובע את ההוצאות שבהן נשא וזאת בנוסף לעובדה כי גירסתו בתצהיר סותרת את טענתו בפני בית הדין, לא מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו ברכיב זה והתובעת יצאה ידי חובת תשלום דמי הנסיעות בהסעות שהעמידה לרשות התובע.
...
משכך, אין מקום להעביר את נטל הראיה לכתפי הנתבעת וטענת התובע בענין זה דינה להידחות.
אחרית דבר
על יסוד כל האמור הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:
הפרשי פדיון חופשה בסך של 1,509.55 ₪.
תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרשי שכר מינימום, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי חגים ודמי נסיעות
- נדחות.
לאור התוצאה שאליה הגענו, על רקע טענתו חסרת תום הלב של התובע בדבר נסיבות סיום עבודתו, משנמצאה תביעתו לתשלום הפרשי שכר המינימום ומרבית זכויותיו, חסרת בסיס, משנתקבל רק חלק קטן מתביעתו (פחות מ-10%), מצאנו כי מן הראוי הוא שהתובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
