חובת הסבר מתווכים על הסכמי תיווך

התובע לא טען כי העסקה נושא התובענה היא פעולת התיווך הראשונה שביצע, התובע לא טען כי אינו יודע שיש צורך להחתים על הסכם תיווך (וממילא שאי ידיעת החוק אינה צידוק לאי קיום הוראות החוק) ואין שום הסבר מניח את הדעת להסתמכות על אותה הסכמה טלפונית שכאמור לא הוכחה.

אמת היא כי הנתבעים 1 ו- 2 יכולים היו להודיע לתובע בכתב כי הם אינם מתכוונים לשלם דמי תיווך או לכל הפחות להציג לו את הסכם התיווך והסכם הבלעדיות עליו חתמו מול רימאקס ובמצב כזה הייתה נוצרת וודאות טובה יותר ביחס למצב הדברים אולם החובה בעניינינו, לנוכח הוראות החוק שהן ברורות מאוד, היא בראש ובראשונה חובתו של התובע.

...

ביחס לנתבעת 3 הרי שחרף העובדה כי התביעה לתשלום דמי תיווך התקבלה סבורני כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש וזאת לנוכח אופייה של התובענה.

לנוכח האמור, התביעה בגין מרכיב זה של עגמת הנפש נדחית ביחס לנתבעים כולם.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה שהוגשה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 ועל קבלת התובענה שהוגשה כנגד הנתבעת 3 בחלקה.

משהוצגה הבעייתיות במקרים בהם השוכר אינו מעוניין בשרותי תיווך ואינו יודע כי הוא מתקשר בעיסקה באמצעות מתווך (עד שהוא מגיע לדירה) הגיעו חברי הועדה למסקנה, כי יש לנסח חוק שיתקן את חוק המתווכים וכי "יכולה להיות אי בהירות מסוימת שצריך לטפל בה במסגרת חוק המתווכים". חוק המתווכים טרם תוקן, וממילא לא ניתן להסתמך על האמור בועדה לעניין זה. הנתבעים הפנו להצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – תשלום דמי תיווך על ידי מזמין השרות) התשע"ח-2017, ס"ח התשנ"ו עמ' 50 (נספח א' לכתב ההגנה), אשר הוגשה ליו"ר הכנסת ביום 25.12.17 ו דברי ההסבר להצעה זו. בהצעת חוק המתווכים הוצע לתקן את סעיף 14 לחוק, כך שבתיווך בעיסקה שעניינה שכירות של דירה, במקרה בו המשכיר חתם עם המתווך על הסכם תיווך שלא בבלעדיות והשוכר חתם על הסכם תיווך לדירה מסוימת, יהיה המתווך זכאי למחצית דמי השכירות מהמשכיר ולמחצית מהשוכר.

בנסיבות אלו ממילא אין באמור כדי לפטור את הנתבע מחובת התשלום.

...

משהוצגה הבעייתיות במקרים בהם השוכר אינו מעוניין בשירותי תיווך ואינו יודע כי הוא מתקשר בעסקה באמצעות מתווך (עד שהוא מגיע לדירה) הגיעו חברי הוועדה למסקנה, כי יש לנסח חוק שיתקן את חוק המתווכים וכי "יכולה להיות אי בהירות מסוימת שצריך לטפל בה במסגרת חוק המתווכים". חוק המתווכים טרם תוקן, וממילא לא ניתן להסתמך על האמור בוועדה לעניין זה. הנתבעים הפנו להצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – תשלום דמי תיווך על ידי מזמין השירות) התשע"ח-2017, ס"ח התשנ"ו עמ' 50 (נספח א' לכתב ההגנה), אשר הוגשה ליו"ר הכנסת ביום 25.12.17 ו דברי ההסבר להצעה זו. בהצעת חוק המתווכים הוצע לתקן את סעיף 14 לחוק, כך שבתיווך בעסקה שעניינה שכירות של דירה, במקרה בו המשכיר חתם עם המתווך על הסכם תיווך שלא בבלעדיות והשוכר חתם על הסכם תיווך לדירה מסוימת, יהיה המתווך זכאי למחצית דמי השכירות מהמשכיר ולמחצית מהשוכר.

כמפורט להלן, במקרה זה לא נטען כי הנתבע לא היה מודע לכל פרטי העסקה, או כי לא הבין את תנאיה, וממילא אף ניתן להשלים פרט זה. לאור כל האמור מצאתי לקבל התביעה במלואה.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

בחקירתו העיד התובע כי "במעמד ההסכם דיברנו בעברית והערות נוספות נכתבו בעברית על ההסכם...דיברנו בעברית ומה שהייתי צריך להסביר אמרתי בעברית" ובהמשך העיד כי "עברנו על ההסכם בעברית ומה שהנתבע 1 אמר לי שהוא לא מבין אז גם דיברנו באנגלית". התובע נישאל לגבי הסבר באנגלית ביחס לס' 14 להסכם והוא העיד כי "איני זוכר, אבל אם הסברתי באנגלית ההסבר היה טוב ובאותה שפה כמו העברית". התובע העיד בחקירתו כי "הנתבעים הגיעו למעמד החתימה עם מתווך מטעמם וגם הוא הסביר להם באנגלית ובעברית על החוזה" והעיד כי המתווכת פעלה מטעמם של הנתבעים ולא מטעמו והיא שפנתה אליו לאחר שפירסם את הדירה להשכרה באתר יד 2.

יתירה מזו, לא מצאתי כי הייתה מוטלת על התובע חובה להסביר לנתבעים או לתרגם להם את ההסכם מילה אחר מילה.

...

המסקנה מכל האמור לעיל הינה כי התובע אינו זכאי לפיצוי המוסכם הקבוע בס' 23 להסכם חרף אי פינוי הדירה במועד.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני נעתר לתובענה בחלקה בלבד.

לפיכך אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 18,367 ₪ בגין הפיצוי המוסכם כאמור בס' 16 להסכם וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.12.2015 ועד לתשלום המלא בפועל.

התנאי השני- חובת הכתב הקבועה בסעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, והפירוט הנידרש בתקנות המתווכים (פרטי הזמנה בכתב).

הגם שהנתבע אינו מיתכחש לחתימתו על ההסכם, הרי שבניסיון להיתנער מהמשמעות של ההסכם – טען כי חתם מבלי לקרוא, מבלי שהוסבר לו כי הוא חותם על הסכם תיווך במקרקעין, ומבלי שהבין כי האדם הניצב מולו (מר דורון גור) הוא מתווך במקרקעין.

...

סוף דבר: התובעים הוכיחו, ובמידה הדרושה בהליך אזרחי, את התקיימות שלושת התנאים המנויים בסעיף 14 לחוק התיווך במקרקעין, המזכים אותם בעמלת תיווך בגין פעולותיהם בעסקה מושא תביעה זו. משכך, דין התביעה להתקבל.

אני מחייב את התובע לשלם לתובעים סך של 44,469 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.5.18) ועד היום.

עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות בסך 2,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך 9,000 ₪.

מהלכה למעשה מהתשתית העובדתית עולה כי תשלום דמי התיווך הוצג לתובעות כתשלום חובה לצורך נטילת ההלוואה, וכך הבינו זאת התובעות; אחרת אין הסבר מניח את הדעת מדוע התובעות הוסיפו ושילמו את דמי התיווך גם לצורך נטילת הסכם ההלוואה השני והשלישי, אלא אם הבינו כי הוא מהוה תשלום חובה כחלק מההלוואה.

כריכת החתימה על הסכם התיווך – שנטען על ידי הנתבעות היום כי הוא הסכם נפרד ולכן אין לכלול את הסכום שנגבה מכוחו כחלק מעלות ההלוואה – כנספח של הסכם ההלוואה, מהוה הפרה של חובת הגילוי.

...

ודוקו: הנטל להוכחת התקיימות תנאי החוק מוטל על המלווה; אובליגו לא הרימה נטל זה. מכלול עובדתי זה מוביל למסקנה כי אובליגו הפרה את הוראת סעיף 3.

אעיר, כי למסקנה זו אין משמעות אופרטיבית ביחס לסעדים שנתבעו, נוכח התוצאה אליה הגעתי והעילות עליהן נסבה החלטתי, אך יש בה כדי להוות חיזוק נוסף לטענות התובעות להפרת חובת הגילוי של דמי התיווך ועמלת הפירעון המוקדם.

סיכום סיכומם של דברים: התביעה מתקבלת ביחס לטענות התובעות בגין רכיב "דמי התיווך" ורכיב "עמלת הפירעון המוקדם" ונדחית ביחס לטענה לגביית ריבית הסכמית ביתר.