על בית המשפט מוטלת חובה לשקול את כלל הראיות ואף לבחון תיזות חלופיות לתיזה המפלילה - אף ביוזמתו, כאשר תנאי לכך הוא כי יש להם עגון ואחיזה בחומר הראיות:
"... על בית המשפט לשקול את מארג הראיות המצביע לכיוון קיומה של העובדה המפלילה, לעומת הסבריו של הנאשם והסברים הפותטיים סבירים אחרים." (עמ' 817).
טענות הנאשם בעיניין זה לא הוכחו כלל ואף לא הוצגה ולו "ראשית ראיה", כאשר טענות הנאשם בהתאם להגדרות הפסיקה היוו הסברים ספקולאטיביים ותו לא.
בעיניין זה מצאתי כי ההסבר שהציג הנאשם כי נהג בחלקו הקיצוני ביותר של השול לא היה רציני ולא מספק, ובודאי לא הטיל ספק בעוצמת הראיות המפלילות שהציגה המאשימה ושלא נסתרו ונמצאו מהימנות בעיני בית המשפט.
...
בנסיבות אלה ניתנה החלטתי כי ב"כ הנאשם יגיש בקשה מתאימה להגשת הראיה הנוספת עד ליום 18.7.22.
יחד עם זאת וביחס לסעיף 90 לכתב האישום ולפיו בשל העדר הסימון כאמור, לא יכול היה ויטלי להבחין מבעוד מועד בקצה הקלטרת ובהעדר רכב ליווי שיסע לפני המוביל, טען הנאשם במענה לכתב האישום, כי מדובר במסקנה שגויה לחלוטין, שכן ניידת משטרה עם אור כחול הובילה את השיירה.
לסיום, כאמור לא מצאתי כי טענות ההגנה של הנאשם מקימות ספק סביר באשמתו ואני סבורה כי עלה בידי המאשימה להוכיח את כלל יסודות העבירות המיוחסת לנאשם.
באשר למהות טענות הנאשם יפים דברי בית המשפט בעניין אלי וקנין כאמור, ביחס להגדרתו של הספק הסביר:
"לעניין טיבו של הספק הסביר, אין מדובר בספק שההסתברות בדבר קיומו היא תאורטית בלבד, אלא ספק ממשי שיש לו עוגן ואחיזה בחומר הראיות. הספק צריך להיות בעל משקל כזה שיש בו כדי לזעזע את המערך העובדתי – נסיבתי, כפי שהוצג על ידי התביעה, עד שמערך זה לא יוכל עוד לעמוד על רגליו, ולהניב מסקנה חד משמעית בדבר אשמת הנאשם. לצורך כך, אין די בהצבעה על קיום אפשרות חלופית לנסיבות המצביעות על אחריות, אלא נדרשת הוכחת אפשרות שהסתברותה סובסטנטיבית. ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להסיק מהראיות מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם שהסתברותה אינה אפסית, אלא ממשית." (סעיף 49 לפסק הדין עמ' 21).
בנסיבות אלה אני סבורה כי עלה בידי המאשימה מעבר לכל ספק סביר ולהוכיח את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם, ועל כן אני מרשיעה את הנאשם שבעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום.
