חובת המעסיק לערוך הדרכת בטיחות לעובדים

בכל הנוגע להדרכות עובדים הפנה התובע להוראות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999 (להלן: תקנות מסירת מידע והדרכה), וכן לפסיקה בה הוכרה חובתו של המעביד להדריך את העובד ולפקח על כך שהוא מבצע עבודתו בהתאם להוראות הבטיחות.

יחד עם זאת, הנחת העבודה היא כי אם המעביד יקיים את חובתו ויערוך הדרכות כדין, ואף "ירענן" את ההנחיות מדי תקופה, יהיו בידי העובד כלים אשר יאפשרו לו לנקוט באמצעים אשר יקטינו את האפשרות שייפגע.

...

הנתבעת הוסיפה כי מדובר בעניין שבמומחיות, וגם אם כפות המאזניים נותרו מעוינות בשאלה זו, יש לדחות את התביעה.

באותו מקרה דובר בעובד שנפגע בראשו מחפץ מבלי שסופקה לו קסדת מגן), ודומני כי די באותן נסיבות ברורות של האירועים דנן ובעדותו של התובע (ויוזכר כי בסיפה לעדותו ציין גם מנהל הנתבעת כי ייתכן וכפפת ברזל היתה מונעת את הפגיעה, עמוד 19 שורות 14-16 לפרוטוקול), כדי להוביל למסקנה כי במאזן ההסתברויות האפשרות שלוּ היה התובע עוטה כפפות לא היה נגרם לו נזק או שנזקו היה קטן יותר, עולה על האפשרות ההפוכה.

נוכח כל המתואר לעיל, סבורה אני כי הנתבעת לא הרימה נטל זה. מכל הטעמים אשר פורטו לעיל המסקנה היא כי הוכחה חבותה של הנתבעת בנזיקין, וכי ביצעה היא עוולות של רשלנות ושל הפרת חובת חקוקה כלפי התובע.

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת בתחום האורטופדי שנערכה על ידי ד"ר מיכאיל עסאף, שקבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%.

אין המעביד יוצא חובתו על ידי מתן אזהרה או הדרכה, אלא מוטלת עליו חובה פוזיטיבית לנקוט באמצעים סבירים לשם מניעת נזק גוף לעובד (ראו: ע"א 284/64 בית חרושת "אלבר" בע"מ נ' גולדמן, פ"ד יט(1) 371 (1965)).

כפי שהראינו לעיל בעיניין רביבו ובעניין שירותי נמל מאוחדים חובתו גם להזהיר מפני סיכונים ספציפיים שהוא צופה או צריך לצפות שיתממשו, וכן מחובתו לפקח שהעובד פועל לפי כללי הבטיחות (ראו לעיל: ענין קרבון).

...

בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הכרעה ודיון שאלת האחריות לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנתבעת אחריות לנזקי התובע.

אני סבור כי באופן חלקי קיבל התובע עזרה וכי מדובר בעזרה היוצאת מגדר הרגל.

הפסד כושר לעתיד המומחית מטעם בית המשפט מצאה כי התובע סובל מהגבלה במפרק אצבע 5 יד שמאל, כאשר בשמאל מסוגל לכופף 60 מעלות ואילו בימין 110 מעלות.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 37,514 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך של 11,000 ₪ בגין חוות דעת ואגרת בית משפט.

לטענתו, התאונה התרחשה באשמת התובע וכך גם עלה מתחקיר שנערך במפעל לאחר התאונה.

כמו כן על המעביד חלה החובה להדריך את עובדיו ולהזהירם מפני הסיכונים הטמונים בעבודה וכן לפקח אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים.

סמנכ"ל הנתבעת העיד כי במחסן המפעל ישנם אמצעי הגנה וכי העובדים מודרכים להשתמש בהם ואף ישנן הוראות בטיחות על שלטים התלויים במפעל, אולם לא הובאו בפני ראיות לגיבוי עדותו זו, כגון צלומי שלטים או מסמכים המעידים כי אמנם העובדים עוברים הדרכות בטיחות.

...

לפיכך אני קובעת כי פגיעתו של התובע בתאונת העבודה מיום 31.10.2017 הוכחה וכי מעבידתו נושאת באחריות לפגיעה זו בגין התרשלות ואי עמידה בתנאים הקבועים בחוקי העבודה שפורטו לעיל.

אני סבורה כי העובדה שהתובע לא עטה כפפות ומגנים יצרה סיכון באופן שיש מקום להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 10% בלבד, שכן כאמור לעיל, מחד אכן מדובר בעובד מנוסה ומאידך לא הוכח שהתובע נהג בניגוד לנהלים והמעביד צריך להניח שהעובד עשוי להתרשל ועליו ליצור סביבת עבודה שתקשה על ההתרשלות ובמסגרת זו, לספק אמצעי הגנה ולאכוף את לבישתם.

מתוך בחינת גילו של התובע ועיסוקו עובר לתאונה מחד ואפשרויותיו להסתגל למומו מאידך, אני סבורה כי במקרה זה, נכותו התפקודית של התובע אינה שונה מהנכות הרפואית שקבעו לו מומחי בית המשפט ועומדת על 36.83%.

בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת התרשלה והפרה חובה שבחוק, בפעולות והמחדלים הבאים: אפשרה להפעיל בסניף 'עגלת ביצים' לא תקינה ולא העמידה לרשות התובע עגלה תקינה; לא הדריכה את התובע כיצד לבצע את הורדת הקרטון מהעגלה; לא הזהירה את התובע מפני הסכנה הצפויה לו; לא נהגה כפי שמעביד סביר וזהיר היה נוהג; לא נקטה בכל האמצעים שצריכה או יכולה הייתה לנקוט כדי למנוע את קרות התאונה ופעלה בנגוד לפקודת הבטיחות בעבודה או בנגוד לתקנות הפיקוח על עבודה.

לפיכך, אתייחס אל טענותיו כפי שפורטו בתחשיב הנזק, אשר נערך טרם מינויו של מומחה בית המשפט.

...

" וכן ראה, כב' הש' מ' גל בת"א (י-ם) 1519/96 פנחס בן ישי נ' אבי לוי (19.2.01): "טעם נוסף לנטייה שלא להחמיר עם העובד מוסבר בכך, שבלהט העבודה עלול עובד להיכשל באי מתן תשומת לב מלאה לכל הסכנות מסביב. לא אחת עובדים נחפזים ומבצעים קיצורי דרך, להספיק ולהשלים את עבודתם במהירות, בין אם לפי דרישת המעביד ובין אם מיוזמתם. מטרתם היא טובת המעביד והעבודה, מבלי להידרש יתר על המידה לביטחונם האישי." כפי שציין התובע, גם כיום , האינטרס שלו הוא בסופו של דבר להרוויח כסף, כאשר התובע נמדד, מטבע הדברים, גם על ידי ריווחיות הסניף ודרישה לכוח אדם נוסף, היא בוודאי דרישה אשר מפחיתה מהרווחיות.

הנתבעת תשלם לפיכך לתובע את יתרת הפיצוי.

כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד, אשר מצאתי מקום להעמידו על הסכום של 17,550 ₪.

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת בתחום הנפשי שנערכה על ידי פרופ' אברהם פלד אשר קבע כי לא התפתחה במקרה הנידון מחלה נפשית ואין לתובע נכות נפשית עקב התאונה.

על הנתבעות 1-2 מוטלת החובה לבצע הדרכת בטיחות בעבודה של העובדים באתר הבניה, כאשר הנתבע1 , נושא בחובה זו מתוקף היותו המעביד כלפי עובדיו והנתבעת 2, מתוקף היותה מבצעת הבניה באתר, מזמין העבודה והקבלן הראשי של הפרויקט אשר מחזיקה ומנהלת את הבניה באתר.

...

על כן, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

סיכום בהתאם לפסק הדין אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 יחד ולחוד לשלם את הסכומים הבאים: מחייב את הנתבעים 2-3, לשלם לתובע 1 פיצוי בגין הנזקים כפי שפורט בפסק הדין, בסך של 101,496 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, נוכח "בליעת" סכום הנזק בתגמולי המל"ל. הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ובהיעדר יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.