חובת החזר תשלומים ששולמו על ידי המעסיק בטעות לאחר שקיבל הנחיה

מונח לפנינו ערעור על פסק הדין של כב' הרשמת מירי שי בתיק סע"ש 17622-12-17 שניתן ביום 9.12.2019 במסגרתו תביעת המערער התקבלה באופן חלקי כך שהמשיבה חויבה לשלם לו סך של 8,078 ₪ בגין פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר ניכוי חלק העובד לקופת גמל ולקרן פנסיה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה (חלק המעסיק) ולאחר קזוז תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,300 ₪ וסכום של 4,000 ₪ ששולם לתובע לאחר סיום העבודה.

עוד נטען כי שגתה כב' הרשמת משקבעה כי דרישת תשלום המס עבור השנים 2013-2014 אינה בהכרח בגין עבודתו במשיבה וזאת משעה שהוכח בפניה באמצעות דו"ח מעסיקים של המוסד לביטוח לאומי כי באותן שנים, המערער עבד רק אצל המשיבה.

בתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), תשנ"ג – 1993 (להלן – תקנות מס הכנסה) נקבעו הוראות בדבר ניכוי מס משכר עבודה, כאשר על פי התקנות חובת המס חלה על העובד ועל המעסיק מוטלת החובה כיצד לפעול[footnoteRef:1].

על פי תקנה 5 לתקנות מס הכנסה, מעסיק המשלם לעובד משכורת בעד עבודה נוספת שעליה הצהיר העובד בטופס 101 ינכה ממנה בעת תשלום מס בשיעור של 45% או את שיעור המס לאחר ביצוע תאום מס, בכפוף להנחות ופטורים של העובד.

ובתקנה 10 נקבע כי "פקיד השומה רשאי להורות שניכוי המס לפי תקנות אלה יוקטן או יוגדל, הכל לפי הענין, אם מסיבה כלשהיא נוצר או עלול להווצר עודף בתשלום המס או גירעון בתשלומו עקב ניכוי המס, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת מעביד אחד, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת יותר ממעביד אחד ובין כתוצאה מכך שלעובד יש הכנסה חייבת אחרת, או מכל סיבה אחרת, והמעביד חייב לקיים כל הוראה כאמור.". כאמור, על התקנות נטל המס בגין העבודה הנוספת חל על העובד ופתוחה בפניו הדרך לפנות לפקיד השומה ולבקש תאום מס, בין מראש, על ידי קבלת אישור ממנו אל המעסיק ובין על ידי מסירת מידע מראש על גבי טופס 101.

...

לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בקביעת שיעור ההוצאות.

לאור כל האמור, הערעור בקשר לפסיקת ההוצאות נדחה.

סוף דבר הערעור נדחה ברובו, למעט האמור בסעיף 23 לענין פדיון חופשה.

והואיל והעובד והרשות מעוניינים להסדיר את זכויותיו ולשחרר את כפסי הפיצויים המגיעים לו, והואיל והרשות והעובד מסכימים כי לעובד הופקד לקופת הפיצויים סכום ביתר שהעובד לא היה זכאי לו על פי דין הואיל ובפברואר 2015 ביצעה הרשות הפקדה לפצויי על שם ד"ר עוזי דהרי בקופה שניפתחה לשם כך, על מנת להשלים את זכויותיו לפיצויים לאותה עת. והואיל וכעת מתברר שהסכום שהופקד בוצע על סמך תחשיב שגוי והוא כולל הפקדה ביתר בסך 242,094 ₪ לפי תחשיב שנערך עם סיום יחסי עובד ומעביד.

. והאיל כי לאחר שיח עם חברת הביטוח מתברר שאם הרשות תבקש את ההחזר מחברת הביטוח הרי שהברור בחברת הביטוח יעכב את תשלום הפנסיה לעובד במספר חודשים והואיל והרשות מעוניינת לשלם לעובד את הזכויות המגיעות לו בכפוף לדין תוך התחייבות העובד להחזיר לרשות כספים שהופקדו ביתר בהתאם לקבוע בהסכם זה. 7 .

הכרעה במחלוקת בין הצדדים בשאלה אם הרשות הפרה את היתחייבותה כלפי התובע לפי סעיף 15 להסכם בין הצדדים מיום 2.7.18, בית הדין סבור שעדיפה עמדת התובע, וכי יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את ההסכם ובהמשך נימנעה מקיומו בתום לב. להלן הנימוקים: ראשית, הרשות התחייבה לפנות לממונה על השכר בבקשה לאשר תשלום חמישה חודשי היסתגלות לתובע "תוך שהיא מביעה הסכמה לבקשה". בפניית הרשות באמצעות גב' לוי מיום 15.8.18, הוצג העניין כבקשה של התובע, ולא כבקשה של התובע שהרשות הסכימה לה. בהתאם לכך, הרשות לא הביעה הרשות לפני הממונה את הסכמתה לתשלום חמישה חודשי היסתגלות, ולמצער, בציינה כי הרשות "תפעל ותאשר חודשי היסתגלות בהתאם להנחיות שיתקבלו הממונה על השכר", היא לא קיימה את ההסכם בתום לב, ולעניין זה מקובלת על בית הדין עמדת התובע, שאיפיין את בקשת הנתבעת כ"חלבית", שביצוע ההסכם ולמצער, ביצועו בתום לב, על ידי הרשות, חייב שלא להציג את העניין כבקשה של התובע אלא כהסכם שהרשות הנה צד לו. מחדל זה לא תוקן בפניות מאוחרות של הנתבעת, שבשרשור ההתכתבות בינה (באמצעות גב' לוי) לבין מר שרבף, המשיכה להתייחס אל "הנושא הנידון" כ"בקשה של עוזי דהרי לחודשי היסתגלות".

גם בכך יש משום הפרה של היתחייבותה של הרשות לפי ההסכם ולמצער – נקיטת פעולה שסוטה מסטאנדארט של היתנהגות הגונה בין בעלי חוזה, באופן שמהוה הפרת חובת הנתבעת לקיים את ההסכם בתום לב ובדרך המקובלת, לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

...

ביום 12.8.19 כתב מר שרבף לגב' לוי "בהמשך לשיחתנו ככל שאין מצד רשות העתיקות המלצה לאשר התשלום אין טעם לבחינת הנושא". המחלוקות המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הן אלה: האם כטענת התובע הפרה הנתבעת את התחייבותה לפי סעיף 15 לחסכם הפרישה מיום 2.7.18, או שהיא לא קיימה אותה בתום לב, או שמא כטענת הנתבעת, היא קיימה אותו בתום לב? ככל שייקבע שהנתבעת לא קיימה את התחייבותה האמורה בתום לב, מהו הסעד שראוי לפסוק? האם יש להיענות לסעד העיקרי שהתבקש – חיוב הנתבעת לשלם לתובע חמישה חודשי הסתגלות? או שאין להיעתר לסעד זה, ויש להורות על סעד חלופי.

התוצאה אין בידי בית הדין להיעתר לסעד הראשי המבוקש על ידי התובע, שכן בית הדין לא יפסוק סעד בניגוד לחוק, ותשלום חמישה חודשי הסתגלות לתובע כ"פיצוי" על הפרת התחייבות שקיומה טעון אישור לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, יסכל את מטרת חוק יסודות התקציב.

בית הדין נעתר לסעד החלופי שהתבקש על ידי התובע, ומצהיר בזה כי הנתבעת הפרה את סעיף 15 להסכם מיום 2.7.18, וכי על הנתבעת להעביר המלצה בלתי מסוייגת לממונה לאשר את בקשת הצדדים לתשלום חמישה חודשי הסתגלות לתובע.

עם פיטוריו של התובע שולמו לו פצויי פיטורים, על ידי שיחרור הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה מנורה מבטחים ובקופת גדיש, ותשלום השלמה.

עם סיום עבודתו נמצא כי הוא קיבל בטעות פעמיים תשלום בגין דמי מחלה: בחודשים אפריל-מאי 2019 וכן מקדמה על סך 4,500 ₪ שהופקדה ישירות לחשבונו.

סעיף 8 לחוק דמי מחלה קובע כדלקמן: "מעסיק יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7 –

בנסיבות העניין, בהן במועד סיום העבודה שולמו לתובע פצויי פיטורים מלאים, לאחר קזוז חובו של התובע לנתבעת, אף אם היה התובע מוכיח כי הופרשו עבורו הפרשות לפיצויים בחסר ברי כי הנתבעת השלימה את תשלום פצויי הפיטורים המלאים כדין ואין מקום לכפל תשלום.

אף בתמליל שצרף התובע לסיכומיו, מיום 11.3.15, שאף הוא תומלל שלא בהתאם להנחיות הפסיקה, התבקש התובע לשלוח הודעה בכתב כי אינו מעונין לשלם דמי וועד להסתדרות והצטרף לאירגון אחר.

התובע לא הוכיח בראיות כי ביקש לבטל את תשלומי דמי חבר להסתדרות בשל הצטרפות לאירגון אחר במועד מוקדם יותר ולכן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות משתביעתו של התובע נדחתה במלואה, אין התובע זכאי להחזר הוצאות בעד בדיקת תלושי שכרו בחברה פרטית.

...

התביעה בהקשר זה נדחית.

התובע לא הוכיח בראיות כי ביקש לבטל את תשלומי דמי חבר להסתדרות בשל הצטרפות לארגון אחר במועד מוקדם יותר ולכן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות משתביעתו של התובע נדחתה במלואה, אין התובע זכאי להחזר הוצאות בעד בדיקת תלושי שכרו בחברה פרטית.

סוף דבר התביעה נדחית.

4.5 הרשות תנחה את עובדיה להקפיד על גביית הוצאות אכיפה כתנאי לכל הסדר תשלום של חובותיהם של חייבים.

עוד קבע בימ"ש קמא כי יש לדחות מספר דרישות נוספות של ביצורית לקבל תשלום בגין חובות נטענים הקשורים להסכם השני, לרבות דרישתה לקבל עמלות גבייה, כספים עבור החזר הוצאות בגין תשלום לחברת אוטומאציה, וכן דרישתה לקבל מהמועצה עמלות גבייה מעותדות.

לטענת המועצה, מאחר שנקבע כי ביצורית לא הייתה זו שבפועל גבתה את החובות מהחייבים, ומאחר שבכל ההסדרים שנערכו עם החייבים על ידי עובדי המחלקה לא שולמו 20% מסכום החוב, ביצורית אינה זכאית לקבל הוצאות האכיפה.

כמו כן נטען כי ביצורית לא עמדה בחובותיה הנוספים על פי ההסכם הראשון, לרבות חובתה לרשום כל פעולת אכיפה שהיא ביצעה במחשבי המועצה, להגיש חשבוניות חודשיות למועצה ולנהל את מערך הגביה לרבות רשומו של כל חייב במערכת, וביהמ"ש קמא טעה שעה שלא קיבל טענתה זו. בנוסף המועצה טענה כי גם אם ביצורית הייתה זכאית לקבל את הוצאות האכיפה, גובה הסכום שנידרש על ידי ביצורית בגינן אינו הסכום הנכון.

לטענת ביצורית, על אף כי סוכם בהסכם שניהול מערך הגבייה של המועצה יימסר לביצורית, הוגדר בו בפירוש כי ארבעת עובדי המועצה שיוקדשו לגביית החובות, יישארו בגדר "עובדי מועצה לכל דבר ועניין", וכי לא יתקיימו ביניהם לבין ביצורית יחסי עובד מעביד.

ביצורית מצידה הגישה את התביעה בשיהוי כבד, שנים לאחר הפרת ההסכם על ידי המועצה.

...

במקביל, ועל רקע האמור, לבקשת ביצורית, ביום 30.4.2019, בימ"ש קמא מינה את רו"ח רן סימון כמומחה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת חשבונאית במחלוקת, לאור החלטתו של השופט מיום 10.4.2019 לפיה "נסיבותיו של הליך זה מצדיקות מינוי מומחה". רו"ח רן סימון הגיש הערכת שכר טרחת מומחה לבית המשפט, ובקשה למתן הוראות, וביום 22.9.2019 נקבע כי מדגם הבדיקה ייערך לגבי היקף של 10% מתיקי החייבים שעולה לכדי 400 מתוך 4,300 תיקים.

מאחר שהמינוי בוטל, אנו סבורים כי יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא שימנה שוב מומחה מטעמו.

הפתרון אליו הגענו אינו הפתרון הכלכלי, וזאת בשל היקף החומר שיצטרך להיבחן על ידי המומחה והעלויות שהצדדים צפויים לשלם עבור עריכת חווה"ד. עם זאת, בנסיבות המקרה שתוארו לעיל, אנו סבורים כי זהו הצעד הבא הנדרש לצורך ההכרעה הנכונה במחלוקת.

התובע אישר כי לאחר סיום עבודתו בנתבעת כתב ספר תורה בעלות של 115,000 ₪ ובנכוי ההוצאות קיבל התובע 105,000 ₪ (עמ' 17 שו' 16), אישר שכתב מזוזות לפרנסתו (שו' 25) וכן הוכר כנכה הזכאי לקיצבת נכות בשיעור 50% על ידי חברת הביטוח "מגדל", כעולה ממסמכים שהגישה מיום 9.11.22.

לטענת הנתבעת זו חובתו של מעסיק שמתוקצב על ידי המדינה לידרוש חזרה כספים ששולמו בטעות.

הנתבעת ציינה כי ככל שבית הדין יקבל את התביעה ויורה לתובע להשיב כספים שקבל ביתר, יובא הדבר לפתחה של חשבת הנתבעת, שהיא עובדת משרד האוצר, לקבלת הנחיות לגבי השמוש בכסף ויתכן שזו תחליט על השבתו לאוצר המדינה.

הנתבעת הפניתה לנהלי משרד החינוך בדבר החזר תשלומים ששולמו ביתר בטעות, אולם הודתה כי נהלים אלו לא חלים על הצדדים (ס' 14 לתצהיר הגב' רווח).

...

סוף דבר תביעת התובע נדחית על כל חלקיה.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לפסיקה במצב בו הפער המשמעותי שבין סכום התביעה, לבין תוצאה ההליך, היינו פער של למעלה מ- 1,180,000 ₪! התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעת בסך כולל של 15,000 ₪.