במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי הנתבע 1, מר ציון בוארון, הוא האחראי לפיטוריו, ובהתאם, ייחס לו את האחריות להתנהלות מולו במסגרת כל הליך הפיטורים ואף תבע אותו באופן אישי בשל כך. לטענתו, פיטוריו נעשו ללא הליך של שימוע כמתחייב בדין, באופן שביום 18.03.15 הוא נקרא למשרדו של מר ציון בוארון והלה הודיע לו כי הוא עורך לו שימוע באותו מעמד והודיע לו בסמוך לאחר מכן כי הוא מפוטר.
לא נחזור אלא על עיקריי הדברים:
(1) הזכות לשימוע לפני קבלת החלטה על פיטורי עובד הינה חלק מזכותו הבסיסית של העובד להליך הוגן;
(2) על מעסיק המבקש לשקול פיטוריו של עובד, להביא בפני המועמד לפיטורים את כל הטענות המופנות כלפיו, המהוות את הבסיס להתלבטות בקשר עם המשך העסקתו;
(3) על המעסיק לפרט בפני העובד כי הוא רשאי להיוועץ בעו"ד או בכל גורם אחר וכי זכותו שאותו גורם מייצג ינכח בישיבת השימוע;
(4) יש לתת לעובד היזדמנות ניאותה להערך לקראת ישיבת השימוע, לרבות פנייה ליועץ משפטי, ולכן לא ניתן לזמנו לשימוע על אתר;
(5) יש לערוך פרוטוקול שימוע על מנת שיהיה ניתן בדיעבד להיתחקות אחרי תקינותו;
(6) מעסיק המקיים הליך שימוע מחויב לקיימו בתום לב ובנפש חפצה ולקבל החלטה מנומקת רק לאחר ששקל את טיעוניו והסבריו של העובד המועמד לפיטורים (ע"ע 1268/01 ד"ר גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל (04.12.98).
...
לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים, לפיה מדובר בהרחבת חזית ובמתן גרסאות עובדתיות חלופיות, ואולם, אין בידינו לקבל את טענתם, כי יש בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתביעתו של התובע, ונבהיר.
התובע זנח בסיכומיו את רכיב התביעה המתייחס להפסדי השתכרות ולכן, תביעתו ברכיב זה נדחית.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ובשים לב להלכה לפיה פיצוי כאמור יינתן במשורה ובשים לב לכך שפסקנו לתובע פיצוי בגובה 6 משכורות, באנו לכלל מסקנה, כי אין לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
אחרית דבר
הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 90,828 ₪.
בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
