חובת הזהירות של בנק כלפי צדדים שלישיים

אך לא התרשמתי כי די בנסיבות אלה, חריגות ככל שהן, ובנורות האזהרה שנדלקו, כדי להצדיק בהכרח נקיטה באמצעים נוספים מצד הסניף הנעבר להגנה על אנשים כג'קי, וכי אי נקיטת אמצעים נוספים כאמור עולה כדי הפרת חובת זהירות של הסניף הנעבר כלפי ג'קי. חובת הזהירות של הבנק כלפי צדדים שלישיים אינה מותנית בקיומם של הוראת חוק או נוהל מסודר - המחייבים את הבנק לפעול במתכונת מסוימת (ראו, בין היתר, בפסק דינו של כב' השופט הנדל בע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' אטיה נויברג (פורסם במאגרים, 24.11.2011, בפיסקה 6, להלן: "עניין נויברג").

...

מסקנה זו מתחייבת אף מאחר שהודעת הדוא"ל האמורה נכתבה בהמשך לשרשור הודעות דוא"ל בין שלומית לבין עו"ד כץ החל מביום 21.10.16, בהן ציין עו"ד כץ במפורש את הצורך בביצוע ההעברות הבנקאיות לחשבון נאמנות.

בהתאם, וכאמור, אני מורה כי האחריות בין המעורבים תחולק כך שהבנק יישא באחריות בשיעור של 80% לנזק, ואילו ג'קי יישא באחריות בשיעור של 20% לנזק.

סוף דבר אני מורה לבנק לשלם לתובע סך של 332,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ההליך המתנהל בין הצדדים נסוב סביב מספר אירועים רב, אשר היתרחשו לפני מספר עשורים, ומלבד הסוגיות הפרטניות המתעוררות ביחס לכל ארוע וארוע, מעלה הוא גם שאלות שונות במערכת היחסים המשולשת שבין (1) בנק; (2) לקוח; ו-(3) שלוחו של הלקוח, ובפרט בדבר חובתו של הבנק כלפי הלקוח במצב דברים זה. לא זו אף זו, ככל שהתקדם ההליך כך החלו והתפתחו טענות הצדדים (ובפרט טענות התובעים), בין אם על מנת לחדד את הנטען ובין אם לשם הוספה עליו, והדבר לא פסח גם על הערעורים שלפנינו.

בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 25.3.2012 במסגרת דנ"א 661/12; ע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף נתיבות, פסקה 13 (13.4.2015) (להלן: עניין עמר)) – אשר חלות הן כלפי לקוחות הבנק והן כלפי צדדים שלישיים (לעניין חובת הנאמנות, ראו: ריקרדו בן-אוליאל ולירן חיים דיני בנקאות – חלק כללי כרך א 235 והמקורות הנזכרים שם (מהדורה שנייה, 2021) (להלן: בן-אוליאל וחיים); רות פלאטו-שנער דיני בנקאות: חובת האמון הבנקאית 148-113 (2010) (להלן: פלאטו-שנער).

באופן ממוקד יותר לענייננו, דומה כי טענת התובעים לפיה הבנק הפר את חובת הנאמנות כלפיהם נועדה לבסס את טענתם להפרת חובת הזהירות של הבנק כלפיהם, ועל כן זו האחרונה היא החובה העיקרית הנמצאת במוקד דיוננו.

...

דינו של ערעור זה, על שני ראשיו, להידחות.

בכל הנוגע לתוקפה של הערבות הכללית, בעניין זה מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה אף אם למר ספיר הייתה הרשאה ליצירת הערבות בשמו של מר גזונדהייט, אין לקבלה בהינתן הפגמים שנפלו בעשייתה, ובפרט בהיעדר התייחסות לחשבון הבנק במסגרתו ניתן יהיה לממשה בעת הצורך.

סוף דבר סיכומו של דבר, אם תישמע דעתי, אציע לחבריי כי ערעור התובעים על פסק הדין החלקי יידחה בכללותו; ערעור הבנק על פסק הדין החלקי יתקבל בחלקו, בכל הנוגע לשיעור הריבית הרגילה שנקבע לתקופה שעד ליום 28.6.2009, כאמור בפסקה 126 לעיל; ערעור הבנק על פסק הדין המשלים יידחה במלואו.

ב-ע"א 4880/19 הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ נ' גזונטרייט (פורסם בנבו) (להלן: "פסק דין הבנק הבנלאומי") נפסק בנידון, כדלקמן: "בין הבנק לבין לקוחו שוררת מערכת יחסים מיוחדת. זאת, בשל חיוניות השירותים שמעניק הבנק; מעמדו הייחודי של הבנק בחיי המסחר והכלכלה; פערי הכוחות בין הצדדים (ובפרט היות הבנק 'שחקן חוזר' בזירה הפינאנסית); אופי היחסים הממושך בין השניים; והאמון שרוכש הלקוח, והציבור הרחב בכללותו, לבנק לאור מהותו כגוף מעין-צבורי, ולנוכח הידע, הכלים והמקצועיות בהם הוא מתאפיין. כפועל יוצא, מלבד ההסדרה החוזית של מערכת יחסים זו (המתוחמת בחוזה שנערך בין הבנק ללקוח ועל פי רוב מדובר בחוזה אחיד), מטיל הדין על הבנקים חובות רחבות ומוגברות כלפי לקוחותיהם, השאובות הן מכוח חקיקה מיוחדת – ובראשה חוק הבנקאות (שירות ללקוח) – והן מכוח הדין הכללי, ובכלל זאת דיני החוזים והנזיקין....'' (שם סעיף 81 לפסק הדין).

ודוק, החובות המוטלים על הבנק אינן חלות רק ביחסים שבינו לבין הלקוח, ובנידון נפסק ב-רע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי (פורסם בנבו) כדלקמן: "חובת זהירות חלה גם כלפי צדדים שלישיים המושפעים מהשירותים שנותן הבנק... חובה זו יכולה להגזר מהחובה החוזית לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, ובהיעדר יחסים חוזיים, מדיני הנזיקין היוצרים חובת זהירות בין הבנק לבין אלו שניתן לצפות שיפגעו מרשלנותו" (שם, סעיף 13 לפסק הדין).

...

סיכום לאור מכלול הנימוקים כמפורט לעיל, אני מורה כדלקמן: התביעה נגד נתבע 1, עו"ד אליהו סויסה, מתקבלת בזאת ובהתאם לכך עליו לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם, את מלוא סכום התביעה בסך של 685,237 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 08.01.2018, ועד להיום, ובסך הכל 800,819 ₪.

התביעה נגד נתבע 3, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, נדחית בזאת.

התובעים, ישלמו לנתבע 3, באמצעות בא כוחו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 46,800 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 11.06.2023, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כנגד חובות אלו, קבע המחוקק את הוראות סעיף 24(א) לחוק, תחת הכותרת של 'פטור מאחריות', ולפיו: "אי עשיית פעולה ברכוש, לרבות ברכוש אסור, גילוי, אי גילוי, דיווח או כל מעשה או מחדל אחר לפי הוראות חוק זה, בתום לב, אין בהם הפרה של חובות סודיות ונאמנות או של חובה אחרת לפי כל דין או הסכם, ומי שעשה או שנימנע מעשיה כאמור, לא יישא באחריות פלילית, אזרחית או משמעתית בשל המעשה או המחדל." ראו לעניין זה את הניתוח מאיר העיניים של כב' השופט הרי קירש בהחלטה אשר ניתנה על ידו בבקשה למחיקת התביעה על הסף בת"א (ת"א) 43538-05-21‏ ‏ד"ר רפאל בליתי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 23.8.2022), על ההפניות והאזכורים המפורטים שם. לענייננו אפנה לאמור בסעיף 20 לאותה החלטה שם ציין כב' השופט קירש כי: "הפרשנות האמורה אף עולה בקנה אחד עם המוסבר בהצעת חוק איסור הלבנת הון (ה"ח 2809 מיום 14.4.1999, בעמוד 420), שם מוסבר כי הפטור מאחריות פלילית או אזרחית יחול על 'אדם המקיים חובות גילוי, אי גילוי ודיווח המוטלות עליו לפי החוק המוצע... מטרת הפטור המוצע לאפשר, בין היתר, למוסדות פינאנסיים למלא את החובות המוטלות עליהם לפי החוק המוצע מבלי שיהיו חשופים לתביעות בעילה של הפרת חובות סודיות או נאמנות' (שם, בעמוד 429). יוער כי ההגנה שנקבעה בסעיף 24 אף הורחבה לאחר הדיונים בכנסת עקב דרישת הבנקים שההגנה תחול גם על אי פעולה (כגון סרוב לתת שירות ללקוח) אגב מילוי הוראות החוק (ראו פרוטוקול ועדת המשנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הצעת חוק איסור הלבנת הון, מיום 19.6.2000, בעמוד 59)." מכאן, שבהתאם להוראות סעיף 24(א) לחוק איסור הלבנת הון, פטור הבנק מאחריות אזרחית בגין כל מעשה או מחדל שביצעו נציגיו לפי חוק זה, כל עוד פעלו בתום לב. ומהי אותה חובת לב? בע"א 4880-19 הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ נ' שושנה (רוזה) גזונטהייט ואח' (פורסם בנבו, 18.7.2022) תוארו החובות המרכזיות החלות על הבנק כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים (סעיף 81 לפסק הדין): "בין הבנק לבין לקוחו שוררת מערכת יחסים מיוחדת. זאת, בשל חיוניות השירותים שמעניק הבנק; מעמדו הייחודי של הבנק בחיי המסחר והכלכלה; פערי הכוחות בין הצדדים (ובפרט היות הבנק 'שחקן חוזר' בזירה הפינאנסית); אופי היחסים הממושך בין השניים; והאמון שרוכש הלקוח, והציבור הרחב בכללותו, לבנק לאור מהותו כגוף מעין-צבורי, ולנוכח הידע, הכלים והמקצועיות בהם הוא מתאפיין. כפועל יוצא, מלבד ההסדרה החוזית של מערכת יחסים זו (המתוחמת בחוזה שנערך בין הבנק ללקוח ועל פי רוב מדובר בחוזה אחיד), מטיל הדין על הבנקים חובות רחבות ומוגברות כלפי לקוחותיהם, השאובות הן מכוח חקיקה מיוחדת - ובראשה חוק הבנקאות (שירות ללקוח) - והן מכוח הדין הכללי, ובכלל זאת דיני החוזים והנזיקין (ראו מבין רבים: ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ״ד מח(2) 573, 585 (1994) (להלן: עניין צבאח); ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ״ד נח(5) 348, 356 (2004); ע״א 8409/04 יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 9 [פורסם בנבו] (19.9.2007); ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג, פסקה 5 [פורסם בנבו] (24.11.2011); ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ, פסקה 16 [פורסם בנבו] (29.6.2014) (להלן: עניין סולכור)).

" הינה כי כן, חובת תום הלב היא אחת משלוש החובות העיקריות המוטלות על בנק ביחסיו על לקוחותיו ועם צדדים שלישיים, לצד חובת הנאמנות וחובת הזהירות.

...

התובעת מצידה טוענת שבשל מעשי ומחדלי הבנק נגרמה לה עוגמת נפש בשיעור של 35,000 ש"ח ופיצוי בגין לשון הרע בשל החזרת השיק בסך של 50,000 ש"ח. המחלוקות המצריכות הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי אותם ואת העדים מטעמם בדיון שהתקיים בפניי, אלו הן לטעמי השאלות המצריכות הכרעה: מה היה תוכן הפגישה שהתקיימה ביום 1.1.2020 בין התובעת לבין מר כוכב נציג הבנק.

סוגיית ההוצאות משהתביעה נדחתה, ובהתאם להוראות תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), זכאי הבנק לפסיקת הוצאות לטובתו, זולת אם מצא בית המשפט שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור.

במקרה דנן, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ואת נתוני התיק, הגעתי למסקנה כי אין מקום לחייב את התובעות בהוצאות כלשהן.

בהחלט ייתכן שאם היה הבנק מעלה את טענתו זו כבר בכתב הגנתו, היה ההליך מסתיים בשלב מוקדם הרבה יותר והיה נחסכות הוצאות וזמן שיפוטי רב.   סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ככלל בהקשר החובות המוטלים על הבנק , ובהתנהלותו כלפי בעל חשבון / ערב נקבע: בע"א 6547-12 שי עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף נתיבות [פורסם בנבו] "... שלוש חובות עיקריות מוטלות על הבנק כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים והן: חובת תום לב, חובת זהירות וחובת נאמנות (עניין כהן, פסקה 16). במקרה דנן, ענייננו מיתמקד בחובת הזהירות של הבנק לנקוט אמצעים שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין, לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ראויות ולדאוג כי כספו או נכסיו של הלקוח המופקדים בבנק לא ייפגעו (ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ, [פורסם בנבו] פ"מ מה(3) 265, 274 (1991) (להלן: עניין כחולי)). חובת הזהירות חלה גם כלפי צדדים שלישיים המושפעים מהשירותים שנותן הבנק (גלעד נרקיס ומירב מור חובות החלות על הבנקים כרך א 281-278 (2002) (להלן: נרקיס ומור); דנ"א 10512/04 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' מנהל עזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, [פורסם בנבו] פסקה 11 והאסמכתאות שם (19.1.2005); עניין סולכור, פסקה 16 והאסמכתאות שם). חובה זו יכולה להיגזר מהחובה החוזית לנהוג "בדרך מקובלת ובתום לב", ובהעדר יחסים חוזיים, מדיני הנזיקין היוצרים חובת זהירות בין הבנק לבין אלו שניתן לצפות שייפגעו מרשלנותו (עניין שני, פסקה 9; נרקיס ומור, בעמ' 279-276).

...

בסופו של יום, ועל פי מאזן ההסתברות הכולל, שוכנעתי שיש להעדיף גרסת התובע בעניין , ועומד בנטל הנדרש, כמי שמבקש להוציא מחברו.

כאמור לא ראיתי גם לקבל הטענה לעניין מתן הלוואה וערבות בניגוד לנהלים ובאופן המצדיק ביטולה, או נפקותה ביחס לנתבע 3, ולא כל שכן , לא ראיתי, ולא שוכנעתי כלל, בדבר קיום שיתוף פעולה בעניין , בין התובע לנתבע 2 , ועל מנת לרמות/ להונות את הנתבע 3.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.