ב"כ הנתבעת אינו חולק על הטענה, כי עו"ד אובניק חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי לקוחותיה, ואף כלפי צדדים שלישיים, כפי שנקבע במספר רב של פסקי דין, המתייחסים לחובותיהם של עורכי דין (ראה, למשל, ע"א 37/86 משה לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446; ע"א 2625/02 סילביו נחום עו"ד נ' רחל דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 423).
...
בנסיבות אלה, אני קובעת, כי עו"ד אובניק נושאת ב-25% מהאחריות לנזק, ואילו המדינה נושאת ב-75% הימנו.
איני מקבלת טענתו של התובע, כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום ריבית פיגורים בגין ההלוואה, שכן הנתבעים לא ערבו לחיובים כלפי הבנק, ואין להטיל עליהם את האחריות לכך, שהחזרי ההלוואה נפסקו בשנת 95 או בסמוך לכך.
נוסיף על כך את העובדה, שהתביעה הוגשה רק בשנת 2001, למרות שלא היתה מניעה להגישה קודם לכן, ונגיע למסקנה שאין להטיל על הנתבעים את הנטל הכספי הכרוך בשיהוי זה.
אני קובעת, איפוא, כי הנתבעים ישלמו לתובע את סכומה הנומינלי של ההלוואה בסך 165,000 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.1.01) ועד התשלום בפועל, כמקובל בכל תביעה כספית רגילה.
