אשר לטענה שהפוליסה לא הומצאה לידי התובע
סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח קובע: "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מיסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן – פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה".
מבטח אשר מבקש להסתמך על תניה מגבילה המופיעה בפוליסה, נידרש להוכיח כי קיים את החובה הקבועה בסעיף 2(א) לחוק הנ"ל. בעיניין זה נפסק, כי אין להסתפק בעדות בדבר הנהלים הכלליים של המבטח בנוגע להמצאת פוליסות, אלא, יש להראות שהפוליסה הגיעה אל המבוטח הספציפי.
אל מול חובתו של המבטח להמציא את הפוליסה במועד, ניצבת חובה מקבילה של המבוטח לוודא, כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח, במקרים המתאימים, על אי קבלתה.
אציין, כי ניהול שיחה באותו יום שבו נערך מיסמך חידוש הביטוח, מעיד כי עמאד אכן ידע על תנאי הפוליסה, הן ידיעה ממשית והן קונסטרוקטיבית, ועל החריגים שנכללו בה. ואין לקבל את טענתו כאילו הוא מעולם לא ידע ולא חתם, לא הוא ולא התובע על החידוש ועל תנאיו, מדובר בעדות שאינה מתיישבת עם מבחן ההיגיון והשכל הישר בנסיבות שבהן עמאד עובד עם אותה סוכנות במשך שנים וקיימים כלי רכב נוספים המבוטחים באותו אופן.
...
אשר לטענה של התובע כי יש לקבל את התביעה מכח סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח –
סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח קובע:
"היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר."
לטענת התובע התאונה הייתה בכל מקרה מתרחשת מהטעם שהאחריות להתרחשותה מוטלת על שכמי הנהג של הרכב הפרטי.
לאור כל הנימוקים המתוארים לעיל, דין התביעה להידחות.
סוף דבר
הנני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולמו תוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
