חובת הדלקת אורות ברכב חונה בצד הדרך

הנתבעת הגישה חוו"ד מומחה חוקר משחזר תאונות, מר אלעד רונן, אשר בחן את הטענות וכן את תנאי הדרך והגיע למסקנה כי האחריות חלה במלואה על נהג התובעת אשר פגע במשאית החונה תוך סטיה מהנתיב הימני.

הנתבעים בכתב ההגנה טענו כי הנתבע 1 שמע רעשים מהמשאית, עצר באופן בטוח בשול הדרך בצד ימין, תוך הפעלת אורות המצוקה וכאשר ביקש לרדת מהמשאית הרגיש פגיעה חזקה בחלקה האחורי.

לטענתו, הוא עצר את המשאית באופן בטוח בשול ימין בדרך מאחר ושמע רעש מהמשאית, תוך הדלקת אורות מצוקה ואילו רכב התובעת סטה מנתיבו ופגע במשאית מאחור.

תקנה 70(ב) בתקנות מתייחסת לדרך לא עירונית וכלי רכב גדולים כמו אוטובוס וקובעת באופן מפורש מהן דרישות התאורה ברכב, חובה אותה לא מילא הנתבע.

...

הנתבעת הגישה חוו"ד מומחה חוקר משחזר תאונות, מר אלעד רונן, אשר בחן את הטענות וכן את תנאי הדרך והגיע למסקנה כי האחריות חלה במלואה על נהג התובעת אשר פגע במשאית החונה תוך סטיה מהנתיב הימני.

דיון ומסקנות בחנתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדים והתרשמתי ישירות, עיינתי בתמונות ובסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל בחלקן.

לסיכום, ראוי לחלק את האחריות באופן בו ישא נהג הנתבעים ב 35% ונהג התובעת ב 65%.

הרכב חנה בצד הדרך בנתיב השמאלי ביותר של תחנת הדלק.

האם יש לייחס לאליהו "אשם תורם" בשיעור כלשהוא לקרות התאונה כידוע ,זכות קדימה איננה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית וגם על נהג שלו נתונה זכות הקדימה מוטלת חובת זהירות כלפי יתר המשתמשים בדרך: הפסיקה חזרה וקבעה כי : " אסור לנוהג רכב להכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה" (ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן פ"ד כט(2) 341, 343 (1975)) .

במקרה שלפנינו, יצרה הנתבעת 1 עופרי, "סיכון תעבורתי" למשתמשי הדרך, ובכללם גם לנוסעת לי. שכן, היא החנתה את רכבה, בצמוד למדרכה שהייתה צבועה "אדום-לבן". אני דוחה את טענתה של עופרי שלא הוכחה כי הורתה לנוסעת לי לצאת דוקא מהדלת השמאלית ברכב הפונה למדרכה.

...

אני דוחה את טענת הנתבעים שלא הוכחה כי אליהו התרשל בבחירת נתיב היציאה מתחנת הדלק.

אני דוחה את טענת הנתבעים כי לפני התאונה, אליהו דיבר בטלפון הנייד שלו.

לפיכך, אני קובע כי חו"ד לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

סוף דבר לאחר שקבעתי, כי גרסתה של התובעת מהימנה בעיני על פני גרסת הנתבעים, והנטל להוכחת התביעה הורם, אני מחייב את הנתבעים 1-2 ,ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את התשלומים הבאים: מלוא סכום התביעה בסך כולל של 30,615 ₪ (תגמולים למבוטח ושכר טרחת שמאי), החזר שכרו של עד התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרות התביעה כפי ששולמו וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,800 ₪.

אני מקבל את ההודעה לצד ג' באופן חלקי בלבד, ואני מחייב את צד ג' לשאת ב30% מכל הסכומים בהם חייבתי את שולחת ההודעה לשלם לתובעת.

טענות הצדדים לטענת התובעים, עיזבון המנוח, רעייתו ובנו, בתאריך 28.10.14 בשעה 17:00 נהג המנוח ברכבו מסוג הונדה סיוויק שנת ייצור 2010 מ"ר 68-542-70 (להלן: "הרכב"), שבוטח בביטוח חובה כדין אצל הנתבעת, מביתו שבאשקלון לכיוון בית ספר ארלוזורוב, שם ביקש לאסוף את בנו שסיים שהייה במועדונית ולהשיבו לביתם.

לאורך הכביש ובצד ימין שלו חונים כלי רכב.

לצורך הוכחת טענותיהם צירפו התובעים את תצהירה של התובעת 2, כמו כן העיד בן המנוח-התובע 3, , כך גם צורפה חוות דעתו של פרופ' אבינועם רכס בתחום הנורולוגי שהביע דעתו לעניין היות הארוע אותו חווה התובע, היינו חדירת האופנוע למסלול נסיעת המנוח, תוך פעולת המנוח להסתת הרכב, בלימתו בחוזקה, הרמת בלם היד ואף הדלקת נורות ההבהוב ברכב, בגדר "ארוע חריג" שגרם לארוע המוחי אצל המנוח וכפועל יוצא לפטירתו.

בן המנוח, שהיה בן 7.5 שנים במועד הארוע, ובן 9.5 במועד עדותו, ציין לשאלת ביהמ"ש את שהתרחש כדלקמן: "הארוע קרה בחודש אוקטובר, לא זוכר איזה יום, בשעה חמש שש בערך אחרי צהריים, אחרי המועדונית סיימתי בארבע חמש. לא היה חושך בחוץ, היה אור, לא היה גשם, השמים היו בהירים. מבקש לצייר מה קרה (מצייר). סיימתי מועדונית בבית הספר, יצאתי משער בית הספר, חיכיתי לאבא, זה היה במדרכה ליד השער, היו מדשאות, אבא שלי הגיע, מצייר את האוטו, הוא התחיל לעשות עיקוף מסביב למדשאה, עמדו מכוניות, הוא ממשיך לנסוע, פיתאום יצא אופנוע מבין המכוניות שחנו בצד ימין, יצא מהר, אח"כ המשיך, אח"כ אבא נסע מהר שמאלה ואח"כ ימינה, יישר את ההגה, אח"כ מכונית הלכה לכאן וקצת אחורה ופגעה במדרכה, אבא אח"כ פנה שמאלה וימינה אני שמעתי ברקסים, (הדיון לעיתים עובר לשפה הרוסית ומתורגם ע"י מרינה מרגולין), המכונית קפצה קצת אחורה עם הגלגל הימני שפגע במדרכה, אני רצתי, פתחתי דלת כדי לעזור לאבא, חשבתי שהוא צריך עזרה כי הוא קיבל במכונית מכה חזקה, מהמדרכה, רצתי למכונית ופתחתי דלת, קראתי לאבא אך הוא לא ענה לי, הראש נפל על ההגה, קיבל מכה, יצא לו קיא, הוא גנח, הילדים (צ"ל הידיים – א.ב.) של אבא היו צמודות לגוף בצדדים" (עמ' 3 מול ש' 14-25).

בשלב השני על התובע להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לנזק, היינו כי נימצאו ממצאים אופייניים בזירת התאונה המעידים כאפשרות סבירה כי השמוש שנעשה ברכב תרם באופן רלוואנטי וממשי לקרות הנזק ולרבות חבלות על גוף הנהג, סימני בלימה, מכשולים בתוואי הדרך וכיוצ"ב (ר' רע"א 4545/15 הכשרת הישוב נ' פלוני (6.9.15) פסק דינו של כב' השופט זילברטל), אך לא רק, וכי אפשר כי לא יימצאו סימנים חצוניים מובהקים להתרחשות תאונה אך עדיין יתרחש ארוע ובמסגרתו בוצעה סטייה וחזרה לנתיב כמו גם בלימה שמעיד ביחס אליה עד ראיה כאמור.

...

עוד העיד ביחס למקום האירוע מר מיכאל קלבנסקי ממד"א שהיה פרמדיק בתחנת מד"א אשקלון, זכר את האירוע וציין, כי "מצד הנהג לא היתה התרשמות שמדובר בתאונה" (עמ' 6 מול ש' 1-2), אך באשר למיקום הרכב בעת הגעתו ציין, כי זה חנה "במקביל לגדר בית הספר... נראה לי שהיה מקביל למדרכה. זה מה שאני זוכר. יכול לטעות... כשאני עוצם עיניים ומנסה להיזכר זוכר אוטו עומד בסמוך במקביל למדרכה, יש גם גדר מתכת של בית ספר... במקביל. כמה מטרים מהגדר. לא זוכר כמה מטרים מהמדרכה" (עמ' 6 מול ש' 22-28).

פרופ' רכס מציין כך: "אני סבור כי 'האירוע החריג' בו היה מעורב המנוח הביא לדימום המוחי ולמותו עקב כך" והוסיף, כי קיים "קשר סיבתי בין דחק נפשי חריג לבין התרחשותו של האירוע המוחי בעקבותיו" פרופ' רכס מודע לרמת ה-inr הגבוהה בדמו של המנוח שמציגה רמת פעילות קומדין (תרופה מדלדלת דם) מעל לרמה המקובלת, דבר הכרוך בסיכון מוגבר לדימום ספונטאני אך מוסיף, כי: "מאידך עד לשנייה בו הופיע האופנוע במסלול הנהיגה של המנוח, לא התרחש דימום כזה. סמיכות הזמנים ההדוקה והמובהקת בין האירוע החריג לבין הופעת הדימום מעידה אף היא על הקשר הסיבתי בבחינת 'גורם ותוצאה' את לחצי הדם הגבוהים שנמדדו במיון ב'ברזילי' אני מייחס ליתר לחץ הדם ממנו סבל ואך ביקר לתגובה אוטונומית חדה לדימום המוחי ולעליית הלחץ התוך גולגולתי. אני סבור כי אלמלא ה'אירוע החריג' הדימום התוך מוחי לא היה מתרחש כלל או מתרחש במועד מאוחר כלשהו...אני סבור כי ה'אירוע החריג' היה בבחינת 'הקש ששבר את הגולגולת הדקה' וגרם לדימום המוחי במועד בו פרץ. בנסיבות האמורות אני סבור כי יש קשר סיבתי בין האירוע החריג המתואר לעיל לבין האוטם המוחי שנגרם למנוח סמוך לאחר האירוע הנ"ל ופטירתו בסמוך לאחר מכן עקב כך". פרופ' רכס נחקר בחקירה נגדית ועמד על דעתו.

מעבר לכך, גם מבחן השכל הישר מלמד, כי בהלה/פאניקה/סטרס הנגרם כתוצאה מאירוע מסכן חיים המתחולל על הכביש, הגורם לסטייה מנתיב הנסיעה, חזרה אליו ובלימת הרכב, מהווה חלק מהסיכון התחבורתי, כחלק מהאינטואיציה הבריאה, ההיגיון הפשוט והתחושה הטבעית כי אירוע כזה המתרחש תוך כדי נסיעה וגורם לנזק שנגרם בפועל הינו בגדר "תאונת דרכים". סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע כי המנוח נפטר בשל אירוע שהינו תאונת דרכים כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים נשוא חלק זה של ההליך בסך 23,400 ₪.

שאלת החבות אין מחלוקת, כי הנתבעת חבה חובת זהירות כבעלת מקרקעין כלפי העוברים בשטחה מכוח חובה שבדין [(הוראות סעיף 235 לפקודת העיריות (נוסח חדש)], ועל פי ההלכה הפסוקה [כך למשל, ע"א 343/74 רחל ואברהם גרובנר נ' עריית חיפה, פורסם ביום 16.9.75; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)].

עדות הבעל שפכה אור חדש על נסיבות התאונה, שהתרחש כאשר התובעת מהרה אל רכבה, הואיל וחנתה בחניה אסורה כשהיא אוחזת בידיה שקיות בשר.

דברים אלו נאמרים ביתר שאת, הן משום שהתובעת חלפה על פני המפגע דקות קודם לכן בדרכה מהרכב לחנות ולא נתקלה במפגע, כפי שהעידה בהגינותה "בחזור לא שמתי לב למה שהיה קיים שם. אני יצאתי מהרכב, זה בשר שהוזמן מראש, וזה שולם ואני הלכתי רק לקחת את השקיות" (שם, עמ' 10 ש' 20-21), והן משום שהמפגע בולט ואינו מוסתר, כפי שהטיבה התובעת לתאר בסעיף 7 לסיכומיה: "המפגע בעניינינו ברור ולא סביר, מצב הכביש במקום בו נפלה התובעת היה גרוע באופן המהוה סיכון..". מהאמור לעיל, עולה כי תשומת ליבה לא הייתה נתונה במלואה לדרך, ויש להטיל על התובעת אשם תורם.

לשאלת ב"כ התובעת "איזה עוד עבר יש לה?", השיב המומחה: "כבר ב-1999 כשהיא היתה בגיל 40, התחיל אצלה טניס אלבו ביד ימין, זה תהליך נווני במרפק, פעמיים היה לה טניס אלבו וגם אצלי זה קורה. אנחנו נמשיך עוד, ב-2008 כתוב יש לה ציסטה מאחורי הברך. זה ציסטה יש לה נוזל כאשר בברך מתחיל להיות שיפשוף בסחוס. אני מדבר איתך על כל הבעיות שיש לה, היו לה בעיות אורתופדיות שמצביעות על שינויים נווניים. יש לה דלקת של שורש יד שמאל שזה דלקתי, יש לה גם פגיעה במפרק באגודל. זה בא מתהליך נווני. נלך ב-2009 היתה לה חבלה במרפק יד שמאל, וכתוב שיש לה שינויים ארטרוטיים. זה לא בא מחבלה אלא מתהליך נווני. ב- 2009 היא עשתה מפוי עצמות ומצאו שיש לה קליטה במרפק שמאל, במפרק האגודל ובברך שמאל, ועוד יותר חמור מכל זה, מצאו שיש לה שינויים נווניים במפרק עצם השכם. כשאני מרים את היד אז החלק העליון איפה שהשרוול המסובב שנימצא בגבשושית הגדולה הוא נתפס לתוך העצם האקרומיום, ולמה אני אומר את זה? בגלל שאם נלך שוב לספרות הרפואית ואנו נראה מה הבעיות שיכולות לגרום לזה, בדף מס' 4, סימנתי אותו גם באדום, כתוב באנגלית חתיכת עצם שכתוצאה מתהליך נווני במפרק הזה – אס.אי.ג'י בולטת לתוך הכתף וגורמת לפגיעה בשרוול המסובב ולקרע של השרוול המסובב. ז"א שאני מדבר על הפגיעות של השרוול המסובב, אני מדבר על מצב כזה בפגיעה של המפרק הזה בהופעת עצם שנקרא כמו דורבן שפוגעת בגיד הזה. אנחנו נלך לבדיקת אולטרה סאונד מעברה מה-30.5.10, כתוב בבדיקה של המרפק, כתוב שיש לה דלקת והסתיידות של הגיד באיזור המרפק, ז"א מה שהיה לה בשנת 1998 החמיר ונגרם שם הסתיידות והכל זה תהליך נווני אצל התובעת, וזה מתאים בדיוק למה שכתוב בספר שמתאים לגילה. אם את היית מביאה לי תעוד שכתוב ביום התאונה או יומיים או שבוע שבועיים שיש כאבים בכתף, אז הייתי אומר לך שזה קשור.

נוכח תלונותיה, החבלה בצד ימין ואובדן הראיה בעין באותו צד שהיו בסמוך לאחר התאונה והפערים בין חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים, היה הכרח למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, ולכן אין לחייב את התובעת בגין כך. אף על פי שמדובר בתאונת עבודה והוצאותיה הרפואיות מכוסות על ידי המל"ל, הרי שהוצאות כגון הישתתפות עצמית, תרופות שאינן בסל וכיוצב' אינן מכוסות על ידי המל"ל. נוכח האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת סכום גלובלי של 15,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד.

...

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובעים, כדלקמן: הפסד שכר ופנסיה לעבר - 68,105 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד - 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 15,000 ₪ כאב וסבל - 20,000 ₪ ______________________________________________________ סה"כ 123,105 ₪ מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 20% 24,621 ₪ - ______________________________________________________ סה"כ סכום הפיצוי 98,484 ₪ סכום הנזק הינו 98,484 ₪ "נבלע" בתגמולי המל"ל, בין על פי האמור בסיכומי תובעת 1 בסך 182,139 ₪ ובין על פי האמור בסיכומי תובע 2 בסך של 221,739 ₪.

על פי סעיף 330(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 הגישה התובעת תביעה נגד צד ג' אשר התבררה יחד עם תביעת המל"ל, המל"ל זכאי לסך של 75% מסכום הפיצוי ללא אשם תורם סך של 92,329 ₪ = 75% X 123,105 ₪ הנתבעת תשלם לתובע 2 - המל"ל סך של 92,329 ₪ בתוספת שכר טרחה בסכום כולל של 15,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 24,621 ₪ בתוספת שכ"ט כדין, החזר אגרה, החזר עלות עדות המומחים והחזר עלות חוות הדעת הרפואיות בכפוף להמצאת קבלות.

רכב התובעת חנה בתחנת האוטובוסים במפרץ בצד הנתיב הימני של הכביש כאשר הרכב הפוגע "נתקע" באי התנועה מעבר לנתיב השמאלי של הכביש וכתוצאה מכך סטה ימינה בתשעים מעלות ופגע עם חלקו הקידמי של רכב התובעת באיזור דלת הנהג.

אין לראות בכל עצירה זמנית של רכב במהלך נסיעתו כ"חניה", למשל רכב העוצר באור אדום לא יחשב כרכב חונה, אף אם בזמן זה הנהג/ת מעביר/ה תחנות, מסמס/ת לחבר או אפילו מתאפר/ת (סעיף 11 לסיכומי הנתבעים 3-2).

הדלקת ארבעת הווינקרים מעידה על כך שהתובעת היתה ערה לסיכון הטמון בעצירתה במפרץ האוטובוסים, אשר באותו רגע היה פנוי אך בהגיע אוטובוס היתה עשויה להדרש לפנותו (חרף השעה המאוחרת).

במקרה שלפנינו, עצירת התובעת טומנת בחובה את הסיכונים התעבורתיים הרגילים והצפויים לכל רכב הנוסע בכביש, ובכלל זה את הסיכון כי רכב אחר יסטה מנתיבו ויפגע בו. אין גם משמעות לשאלה אם הרכב היה מונע משום שהדבר יכול לשמש להפעלת המזגן או לשמיעת מוסיקה.

מבחן השמוש התחבורתי האם התובעת עשתה "שימוש" ברכבה, כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"

...

לאור מגבלתה של התובעת והסתייעותה בקב, הנני מקבלת באופן חלקי את דרישת התובעת לפיצוי עבור עלות נסיעות.

סוף דבר בגין פגיעתה בתאונת הדרכים תשלם הנתבעת 2 לתובעת סך של 2,616,347 ₪ בניכוי התשלומים התכופים ותגמולי המוסד לביטוח לאומי כמצוין בפסקה לעיל.

נוכח התוצאה תשלם הנתבעת 2 לנתבעת 1 הוצאות משפט חלקיות בסך 10,000 ההוצאות הינן חלקיות בלבד בשל השלב המתקדם שבו ביקשה הנתבעת 1 את תיקון כתב ההגנה והחזרה מהודאתה באחריות.