חובת הגינות כלפי ניצול שואה קשיש בנזקי רכוש

בהקשר זה נקבע בעיניין אביטל, כמו גם בעיניין שובל, כי אין חובה לבחון את העניין על רקע עילת תביעה כללית ועצמאית בדמות היתנכלות תעסוקתית, שכן ניתן לבחון את נסיבות העניין בגדרן של תורת תום הלב וחובת ההגינות.

לסיכום, על מעסיק לפעול בהגינות, בסבירות ובתום לב על מנת למנוע היתעמרות בעובד, בין על ידי הממונה עליו ובין על ידי עמיתיו לעבודה, ובכלל זה למנוע היתעמרות קבוצתית בעבודה ולטפל בתלונתו ביעילות ובמהירות המתבקשת; אחרת יצטרך לשאת באחריות למחדלו, תוך תשלום פיצויים בגין ניזקי ההתעמרות.

(4) מן הכלל אל הפרט לטענת התובע, התעמרו בו במשך שנים "על ידי מי מטעם העיריה, לרבות אלה שהוסמכו על ידה כמנהלים, קבלנים וסבלים העובדים בשירות העיריה, תוך היתעללות נפשית, גרימת נזק לרכושו הפרטי של התובע שאוחסן במחסני העיריה ברשות, גרימת נזק לרכוש העיריה, גניבת רכוש העיריה ואיומים קשים שגרמו לעובד לעבוד תחת פחד ומורא גדולים, היתעלמות מופגנת מבקשותיו של התובע לקבל תנאים בסיסיים לעבודתו, תוך ניסיונות ברורים, חד משמעיים ומתועדים לגרום לתובע לסיים את עבודתו בנתבעת על מנת שהמאיימים והמתעמרים יוכלו לתפוס את מקומו של התובע שהיה בעל תפקיד שאפשר גישה לרכוש העיריה ולהמשיך לעשות כרצונם ברכוש העיריה ובכספי משלמי המיסים." (מבוא לכתב התביעה).

...

עם זאת, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, אנו לא מצאנו ביסוס לטענתו, שלפיה יש לראות בתאונת העבודה בה נפגע (ת/סט) כהתעמרות והתנכלות קשה במקום העבודה (נת/סע' 41).

אשר על כן, על התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.4.2018 ועד התשלום בפועל.

לגבי אישומים 2 ו-3, טען ב"כ המאשימה, כי די במעשים רעים אלו כדי לבסס עונש של מספר שנות מאסר, כאשר הנאשם ניצל חולשתה של מישפחה על כל נתוניה המורכבים ואת האמון שנתנו בו. אשר לאישום 4, טען ב"כ המאשימה כי הוא אינו עוסק בליבת העיסוק של הנאשם כעורך-דין, אלא במיזם של מכרזים שהקים הנאשם למכור נכסים, המתלונן מסר לו למכירה נכס יוקרה בהרצליה, והנאשם גנב את כספו כמתואר בהכרעת הדין.

אשר לעבירות שביצע הנאשם כמנהל עזבון ייאמר עוד, כי הנאשם פגע בזכרם של המנוחים וברצונם באשר לגורל רכושם לאחר מותם, כשגם במעשים אלו הפגיעה היא בעוצמה גבוהה תוך גרימת נזק למעמד מיקצוע עריכת הדין והפרת האמון כלפי הנפגעים הישירים ובתי המשפט: "מקבץ הנתונים האמורים מצביע על חומרה מופלגת במעשי המעילה של המערער. לחומרה זו כמה רבדים: הרובד הראשון והמיידי – כרוך בעצם הפגיעה הרכושית האנושה בעיזבון וביורשים, אשר מצאו עצמם בלא נכסים שהותירה אחריה המנוחה. המעילה בכספי העיזבון בוודאי מהוה פגיעה בזכרה של המנוחה, ובערך החברתי והמשפטי המקדש את רצון האדם לגבי גורל רכושו לאחר מותו; רובד אחר של חומרה כרוך בהפרת האמון המיוחד המוטל על מנהל עיזבון כלפי העיזבון וכלפי הנהנים הכרוך בבצוע התפקיד. בנשיאה בתפקיד מנהל עיזבון מתחייב בעל התפקיד כלפי הנהנים כי יפעל בשקידה, במיומנות, בתום לב ובטוהר מידות בניהול העיזבון לטובתם ולרווחתם. שליחת יד בכספי עיזבון בידי מנהל עיזבון לטובתו האישית מהוה סטייה עמוקה ומהותית בחובת האמון של בעל התפקיד. פגיעה זו כרוכה לא רק בהפרת האמון כלפי הנהנים מהעיזבון, אלא עניינה גם בהפרת חובה שבעל התפקיד חב כלפי הציבור וכלפי בית המשפט שאישר את מינויו והטיל עליו בכך חובת תום לב מיוחדת בבצוע תפקידו. ואחרון – המערער הנו עורך דין, החב חובות אתיקה מקצועית מכח השתייכותו לציבור עורכי הדין. העבירות החמורות שעבר פוגעות בכללי יסוד של הגינות ויושר החלים על עורך דין, וגרמו פגיעה קשה למעמד מיקצוע עריכת הדין, ולדמותו של ציבור עורכי הדין בעיני הציבור בישראל. הן יצרו סדק של אי אמון בהגינות וביושרה המוחלטים הנדרשים מעורך דין המקבל על עצמו תפקיד אמון מיוחד. (ע"פ 10996/03 פנחס נרקיס נגד מדינת ישראל [27.11.06], פסקה 23, להלן: "ע"פ נרקיס").

ממידע שמסר לפסיכיאטרים שבדקו אותו למדתי, כי המדובר באדם יליד 1955, גרוש מזה שנים רבות ואב לשני ילדים בגירים, שירת שירות צבאי מלא, ניהל משרד עורכי-דין עם מספר שכירים במשך שנים רבות, שטוען כי מאז 2014 נתמך על-ידי אימו הקשישה ומצוי במצוקה כלכלית.

...

עוד אני קובעת כי הוכח, שהנאשם קיבל את הערבות אותה הפקיד המציע במכרז בהיותו בא-כוחו של בעל הנכס – הוא המתלונן, אביטל, ועבור בעל הנכס.

צוין, כי מתחם הענישה שנקבע בגין כל אחד מהמעשים נמוך בהרבה מהמתחם שהיה ראוי לקבוע בגין כל המעשים יחד, והעונש שהושת על המערער אינו חורג ממתחם זה. פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, אני קובעת באישום הראשון מתחם עונש הולם אשר נע בין 7 - 10 שנות מאסר לצד עיצומים כספיים; באישום השני – מאמצת את מתחם עונש ההולם לו טענה התביעה, שנע בין 3- 5 שנות מאסר לצד עיצומים כספיים; באישום השלישי 18 - 32 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים, כאשר לגישתי ניתן היה לטעון גם למתחם מחמיר יותר; באישום הרביעי אני מאמצת את מתחם העונש ההולם לו טען ב"כ המאשימה, שנע בין 24 - 36 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים, כאשר גם כאן לגישתי ניתן היה לטעון למתחם מחמיר יותר ובכל מקרה בעל טווח רחב יותר; באישום החמישי, אני מאמצת את המתחם לו טען ב"כ המאשימה, וקובעת מתחם עונש הולם שנע בין 30 – 50 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים (ראו, למשל, בשינויים המחויבים: רע"פ 7135/10 יגאל חן נ' מדינת ישראל [3.11.10]).

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כשהתחשבתי, בין השאר, בנסיבות המעשים בעלי החומרה היתרה לצד נסיבות הנאשם, אני גוזרת את דינו כדלקמן: 9 שנות מאסר בפועל.

עובדות הרקע 3.1 התובעים, ניצולי שואה, היו בעלי זכויות של דיירים מוגנים בדירה ברח' התמר 3 בחיפה, הידועה כחלקה 2 בגוש 10754, תקופה של כ-50 שנה.

4.9 ס' 4 בחלק ד' של הפוליסה קובע את ערך הכינון – (א) " תשלום פיצוי לפי ערך כינון בשל מקרה הביטוח, מותנה בהקמה מחדש בידי המבוטח או תיקון או החלפה של הרכוש שאבד או ניזוק וזאת ללא שינוי באיכות ובסוג הרכשו בהשוואה לרכוש שאבד או ניזוק. לא הוקם מחדש, תוקן או הוחלף הרכוש שאבד או ניזוק – יהיה הפיצוי בעדו לפי ערך שיפוי.". (ב).

4.14 בקיום חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. המשמעות (כפי שנקבע בבג"צ 59/80 מפי כב' הנשיא ברק) כי הצדדים חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות, ועל פי המקובל על בעלי חוזה הוגנים.

ס' 10 לחלק ד' בפוליסה הדן בתנאים הכללים קובע חובה על חברת הביטוח לשלם מקדמה בגין הנזק או ליתן התחייבות כספית, שתאפשר לו לקבל שירות לתיקון הנזק על חשבון כספים שיגיעו לו מחברת הביטוח.

...

מאחר וכל אחת מהאפשרויות מסתברת, אני סבורה שיש להפחית מסכום הפיצוי שעל הנתבעת לשלם את הסכום הנמוך יותר, דהיינו סכום של 20,000$.

4.21 אני סבורה כי התובעים זכאים לערך כינון בשל אובדן מוחלט של מבנה הדירה.

טענה זו נדחית מהטעמים המצטברים הבאים-א. בסיפא של ס' 4 ו' לפוליסה נקבע כי באין אפשרות להשלים את הכינון תוך התקופות האמורות מסיבות שאינן תלויות במבוטח, תוארך תקופת הכינון תוך תאום בין המבוטח למבטח.

בע"פ 9788/03 מדינת ישראל ואח' נ' דוד גולן ואח', מציינת כב' השופטת א' פרוקצ'יה: "הפרשות שלפנינו כורכות עבריינות צווארון לבן מן החמורות שהגיעו עדי בית משפט זה. מדובר בקשר פלילי שהונע על ידי פקיד בנק בכיר, הפועל מכח תפקידו כנאמן הציבור ושולט על מקורות מידע בבנק, אשר ניצל את נגישותו למידע חסוי הנמצא ברשותו כדי למעול בהיקפים של מיליוני שקלים בכספי לקוחות שהפקידו את כספים במוסד הבנקאי בנאמנות. מעילה זו נסתייעה באמצעות קשר פלילי שחברו בו מספר קושרים, אשר תוכנן בתיחכום רב לפרטי פרטים באמצעות מעשי זיוף, מצגי שווא, ופעולות תרמית מורכבות.

פגיעה זו אינה מסתכמת אך בנזק הכלכלי הכבד הנובע באורח טבעי ממעילה כספית בכספי לקוחות בשיעור של מיליוני שקלים.

במיוחד אמורים הדברים באשר לפגיעה באימון הבסיסי העומד ביסוד יחסי בנק ולקוח, בהינתן חובתה של המערכת הבנקאית להגן ולשמור נאמנה על כספי לקוחות ולקדם את טובתם".

על ההשלכות ארוכות הטווח של מעשים כגון אלה על מערכות הכלכלה והחברה עמד בית המשפט (כמובא ב"פרשת גולן" הנ"ל), בע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, נאמר מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן: "כאשר ניצבים אנו מול מעשים של פגיעה בגוף או ברכוש, הכל מסכימים שיש לראות בהם עבירות שענישה בצידן, באשר אין חברה אנושית מתוקנת יכולה להתקיים בלי לנקוט סנקציות עונשיות כנגד אלה הפוגעים בציפור הנפש של תפיסתנו הערכית והמוסרית, ומסכנים את שלומנו ואת ביטחוננו האישי...

ב"פרשת ברונסון" הנ"ל, הורשע הנאשם בעבירות שוחד, וכך נאמר בפרשה זו על-ידי בית המשפט: "נפסק כבר כי מעשה שוחד הוא מעשה חמור המשחית את מערכת המינהל הציבורי וגורם לפעול שלא על פי קריטריונים עניניים, לא על פי נורמות ראויות למינהל ציבורי תקין, ולא על פי חוק. מעשה השוחד משחית את מידות עובדי הציבור ופוגע ברקמה העדינה של מערכת היחסים בין הפרט לבין עובדי הציבור המושתתת על הגינות, ענייניות, אי משוא פנים ושיוויון.

...

בחנתי את השיקולים לחומרה ולקולא, והגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את העונש המוצע על-ידי הסניגור במסגרת הסדר הטיעון.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר בפועל של 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות, בגבעת התחמושת, כמפורט בחוות דעת הממונה מיום 30.6.04.

כן אני גוזר על הנאשם מאסר על-תנאי של 10 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שנתיים מיום סיום עבודות השרות על עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין.

הסכומים הנתבעים, כפי שפורט בכתב התביעה הם 70,000 ש"ח בגין עיקול רכב התובע ומכירתו, 30,000 ש"ח בגין הרכוש שהוצא מהדירה ונזקים כלליים בסך 75,000 ש"ח סכום התביעה הכולל הוא 175,000 ש"ח. בכתב ההגנה טען הנתבע להוצאת דיבה על ידי התובעים, לזיופים ולפגיעתם בו, בפרנסתו ובמערכת המשפט כולה שכן הינו "קצין בית משפט". טען הוא כי רכב התובע נמכר על ידו ככונס נכסים באישור ראש ההוצאה לפועל, לאחר שהמציא חוות דעת שמאי כנדרש.

לאחר שנשמעו הראיות, ולמרות הקושי הרב שמנע ייחוס מהימנות רבה לאילו מהעדויות, ולמרות קיומו של קושי לא מבוטל בדליית והבנת המסמכים הרבים מתוך תיק ההוצאה לפועל, אזי שוכנעתי כי בפעולותיו השונות שתוארו לעיל פעל הנתבע שלא כדין, תוך הפרת חובתו כלפי מרשתו, תוך הפרת חובות זהירות כלפי הצד שכנגד אגב הפרת חובות אחריות בעניינו, תוך הפרת חובותיו לפעול בהגינות ובנאמנות בבחינת "קצין בית המשפט" אף בפני ראש ההוצאה לפועל, תוך גריפת כספים כשכר טירחה שלא כדין, בנגוד להסכמים ובנגוד לנורמות ראויות של יחסי עורך-דין – לקוח ואף בנגוד לחובות אתיות שבדין המחייבות מניעת ניצול יחסי מרות ותלות.

יש לציין כי הנתבע הזכיר בבקשות ובהליכים שונים סכומים שונים (20,000 ₪, 24,000 ₪, 25,000 ₪) ודי בכל אלה ובהעדר מסמכים שעל פי הדין חובה היתה עליו להציגם בכדי לפגום בהליכי המכר באופן המבטל תוקפם ביחסים שבין הצדדים כאן ומחייב את הנתבע בהוצאות בטלות זו. הנתבע לא מסר דיווחים אודות פעולותיו השונות בכינוס, ממילא לא הושלמו הליכי הכינוס ואין לראות באיזה מההחלטות שבתיק ההוצל"פ החלטה המכשירה את מימושי הרכוש על ידו.

...

לסיכום פרק זה, מצאתי כי פעולות הנתבע ברכב, בתכשיטים ובמצלמת הוידאו נעשו שלא כדין ותוך הפרת חובות כלפי התובעים, אף מצאתי כי לא הוכשרו הן בהחלטות ראש ההוצל"פ, שכן ההליכים שבפניו היו פגומים וחסרים, אף מצאתי כי הפעולות לא נעשו בהסכמת מי מהתובעים וכי חתימותיהם על המסמכים השונים מעת לעת אינן מחייבות אותם וכי לכן חב הנתבע באחריות כלפי התובעים.

שוכנעתי כי אומנם נגרם להם סבל רב בשל דרך היתנהלותו הלא ראויה של הנתבע והנני אומדת את גובה הפצוי לתובעים ביחד ולחוד בנזק זה בסך 50,000 ₪.

לפיכך הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים ביחד ולחוד סכומים אלה: סך 24,000 ₪ אשר יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.5.2000 [מועד המימוש הנטען של הרכב] ועד התשלום המלא בפועל.