חובת הגילוי של הערבים כלפי הבנק

שם, נאמרו הדברים בהקשר חובת גילוי של הבנק כלפי ערב על פי דיני הבנקאות, אך קל וחומר חלים הם כאשר אנו בוחנים את חובות הבנק כלפי ערב על פי חוק הערבות: "רציונלים אלה, אשר בגינם הטיל חוק הבנקאות על הבנקים חובות רחבות הקף של גילוי ואיסור הטעה כלפי לקוחותיהם, יפים בה במידה, ואולי ביתר שאת, במערך היחסים שבין הבנק לערבים. הערב, לא פחות מן הלקוח, סומך על הבנק ונותן אמון בפעולותיו ובמצגיו. כמו כן קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק-לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעייה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים. (פסקה 6 לפסה"ד)....... עובדת היותו של ערב בן משפחתו של החייב, וגם היותו בקיא בפרטים העובדתיים של העסקה, אינה פוטרת את הבנק מחובתו להסביר לערב באופן מפורט את משמעות היותו ערב יחיד או מוגן, ואת הסיכונים אותם לוקח הערב על עצמו בנסיבות אלה. משהודה הבנק כי לא גילה לצוברי את דבר היותם ערבים יחידים, ומשלא הוכח לי כי צוברי ידעו והבינו את משמעות היותם ערבים יחידים, יש לפטור את צוברי מערבותם." בת"א (שלום חי') 27472-05-15 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אלכסנדר סמרקיס (פורסם בנבו, מיום 29.8.18) נקבע: "בהתאם לסעיף 22(ב)(1) לחוק הערבות, שומה על הבנק לגלות לערב את "היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן". ויאמר מיד - הבנק כשל בכך.

...

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה, כמפורט בכתב התביעה.

בנוסף, אני מחייב אותם לשלם לתובע את סכום האגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום, ובנוסף אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבע 4.

חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב כוללת בחובה הדרישה לגלות לו כל גורם סיכון מהותי הכרוך במתן הערבות ובכלל זה נתונים על יתרת החוב ועל מצבו הכלכלי של הלווה וזאת לאור נגישות הבנק למידע הנוגע למצבו הכלכלי של הלווה וניסיון המאפשר לו להעריך את הסיכון הכרוך במתן ערבות.

...

אני סבורה כי לאור מחדלם של שני הצדדים, שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה וכתוצאה מכך ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים (להחלתה של הגנת האשם התורם בדיני חוזים ראו ע"א 3912/90 Eximin S.A. תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פד מז (4) 64, 88 (1993); ע"א 7194/13 טובית דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר המהנדסים בע"מ, פסקה 27 לפסק דינו של השופט י' עמית (22.7.2015)).

יפים לענייננו דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (28.12.2009) : "יתכנו מקרים כמו בענייננו, שלשני הצדדים אחריות – שניהם לא נהגו כהלכה; הבנק לא החתים כדבעי, והחותמת התנערה מהתחייבויותיה. במצבים כגון דא עשויה תורת האשם התורם לסייע לנו לצאת מן המבוך בתוצאה צודקת יותר מאשר הדיכוטומיה שבים הכרעת בית המשפט קמא לבין הפיכתה.. אכן מחד גיסא, חזקה על אדם החותם על מסמך שקרא והבין את תוכנו, בפרט שמדובר במסמך כה מהותי שעניינו משכנתא.. עם זאת ברי מנגד כי הבנק לא עמד בסטנדרט ההתנהגות הבסיס, וזו אף לשיטתו שלו עצמו...". סוף דבר בנסיבות האמורות דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

אני סבורה כי יש לחלק האחריות בין הצדדים, מכוח דוקטרינת האשם התורם, באופן שוויוני.

בנסיבות אלה, כדי לגרום לבנקים לפעול בהגינות כלפי הערבים ולמנוע שימוש לרעה של מעמדם, החילו המחוקק והפסיקה חובת גילוי נרחבת של הבנק כלפי ערבים בכלל וערב יחיד בפרט (ראה: ע"א 8822/04 גבאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [ניתן ביום 9.11.2005]; רע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ [ניתן ביום 15.11.2007]; ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ, פ"ד נג (2) 337 (1999); רות פלאטו-שנער "על הטרנספורמציה ביחסי בנק-ערב: מהילכת ליפרט עד היום", ספר אליהו מצא 883, 902 (2015)).

הגישה כי חובת הגילוי של הבנק על פרטים מהותיים חלה גם בתקופת הערבות מקובלת גם בספרות המשפטית (ראה: רות פלאטו-שנער דיני בנקאות - חובת האמון הבנקאית 340 (2010); רות פלאטו-שנער "דיני בנקאות – ערבות לטובת תאגיד בנקאי ומשכון של נכסים נדים וניירות ערך", דין ודברים א' 559, 569-570 (התשס"ה)); ריקרדו בן אוליאל דיני בנקאות – ערבות לטובת תאגיד בנקאי ומשכון של נכסים נדים וניירות ערך 60 (התשס"ב)).

...

נוכח חובת הגילוי הנרחבת, גם אני סבור כי ניתן מעבר לחובה על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לפרש את כלל 5 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 החל גם על ערב מכוח סעיף 33א לאותם כללים, כי המונח "תנאי חשבון" שעל שינוי בהם יש להודיע לחייב ולערבים כולל גם את תנאי מסגרת האשראי וההלוואות בחשבון.

אינני מקבל טענה זו. אין לדעת האם הנתבע כערב היה מסכים לערוב בהסתמך על הבטוחה הנ"ל ובכל מקרה אין גם עסקינן בבטוחה השומרת על ערכה, אלא ברכב שיורד בערכו במהלך הזמן.

המסקנה מכל האמור לעיל, הינה כי דין ערבותו של הנתבע להתבטל.

אשר על כן, אני דוחה את התובענה כנגד הנתבע ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

בנוסף, הן בחוק והן בפסיקה ניתנו הגנות רבות לרבות חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב; בעיניין תא"ק 1657-10-07 מזרחי טפחות נ' סעדון נאמר כדלקמן: "הבנק חב חובת אמון כלפי לקוחו, שאחד הביטויים המובהקים לחובה זו הוא חובת הגילוי המוטלת על הבנק. הבנק כפוף לחובת גילוי מוגברת, לאור מעמדו המיוחד בחיי הכלכלה והמסחר, ועליו לגלות כל פרט מהותי ובעל חשיבות לשירות שניתן ולסיכונים הכרוכים בו ". וכן נאמר: "מורכבותם של ההתקשרויות בין בנק ולקוחו מצדיקה הטלת חובות גילוי על הבנק במטרה "למנוע מצב שבו לקוחות יוחתמו על מסמכים ארוכים ומסובכים המנוסחים על-ידי הבנקים, כאשר אין להם כלים אלמנטריים להיתמודד עימם ולהבין כהלכה את משמעותם" [ראו ע"א 1304/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז (3) 309, 326 (להלן: "עניין ליפרט").

...

המבקש טוען, כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, אם בשל העדר יריבות, אם בשל חוסר סמכות מקומית, ואם בשל טענות הגנה אחרות העומדות למבקש.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

בעניין דומה פסק בית המשפט המחוזי בחיפה רע"א (חיפה) 40829-09-22 יוסף סעידה נ' מחצבי אבן בע'מ, כדלקמן: " גם אם אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, יש לבחון האם יש מקום לביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. בתוך כך יש לבדוק את סיבת המחדל ואת סיכוי ההליך, כאשר על פי רוב לסיכויי ההליך משקל כבד יותר. במקרה זה לא ניתן משקל מספיק לסיכוי ההליך בהחלטתו של בימ"ש קמא ויש מקום לאפשר למבקש להוכיח את טענותיו כנגד התביעה, כדי למנוע עיוות דין". כאמור, בענייננו אני סבור שסיכוייו של ההליך טובים למדי.

המסקנה מכל המקובץ היא שדין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל.

המחלוקת איפוא מיתמקדת בשאלות, האם הערב ידע טרם חתימתו על מיסמכי הערבות, כי ערבותו הנה ערבות של "ערב יחיד" (בנגוד לערבות הקודמת שחתם לנתבע 1 של "ערב מוגן") והאם קויימה ע"י הבנק חובת הגילוי כלפי הערב וזאת בהתאם לסעיף 22 לחוק הערבות.

...

מכאן המסקנה הינה כי, בענייננו, לא קויימה על ידי הבנק חובת הגילוי כלפי הערב, בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הערבות ואשר בין היתר נועדה על מנת שהערב ידע לצפות את הסיכונים שהוא נוטל על עצמו טרם חתימתו על כתב הערבות.

סוף דבר מכאן, שעה שלא הוכח בפניי כי הבנק יידע את הערב כי הינו ערב יחיד להבטחת תשלום ההלוואה, ומשעה שהבנק הפר את הוראת סעיף 22(ב)(1) לחוק הערבות, כאשר לא גילה לערב פרטים אודות ההלוואה אשר נטל הנתבע 1 לה ערב הנתבע 2, הערב, הרי הערב פטור מערבותו להלוואה, מכוח הוראות סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות, וכך אני מורה.

לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.