בהמשך, בשל הצטברות חוב של החברה על סך 575,525.68 ₪ בחשבון זה ובמטרה למנוע מימוש המשכנתא, שילם אביו של התובע סך כולל של 668,400 ₪; ג. הפקדת שני שיקים דחויים, בסך 75,000 $ בש"ח כל אחד, בידי הנאמן מר רמי רפפורט (להלן: "רפפורט") כבטחונות למתן הלוואת בעלים לחברה לשם רכישת המוניטין של הנתבע; ד. חתימה עם ערבים נוספים על שטר חוב לטובת חברת פוליבה בע"מ, ספקית של החברה, להבטחת חוב של החברה; ה. חתימה עם ערבים נוספים על שטר חוב בגובה עשרה חודשי שכירות עם משכירת מקום העסק, חברת עוז-קון, השווה לסך 102,500 $, לכל חודשי תקופת השכירות.
השאלה היחידה, אם כן, העולה למקרא טענות הצדדים, הינה האם התקיימו במקרה הנדון יסודותיה של עילת ההטעיה והאם הצליח התובע בתביעתו להוכיח כי הנתבע הוא זה אשר גרם לו להיתקשר בחוזה בחוסר תום לב תוך הפרת חובת הגילוי ותוך הטעייתו במכוון? בספרה של גבריאלה שלו, דיני חוזים מהדורה שנייה, דין הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ה, עמודים 213-226, מוגדרת הטעה כהצהרה או אמרה טרום חוזית כוזבת, המתארת אירוע שבעבר או עובדה שבהווה.
...
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 965,574 ₪ (הסך של 100,000 ₪ לא הוכח), בצרוף הפרישי הצמדה וריבית חוקית, מיום הגשת התביעה 6.11.97, ועד לתשלום המלא בפועל.
בשים לב להתנהלות הנתבע לאורך כל התקופה האחרונה והמהלך, במסגרתו לא הוגשו סיכומיו על פני חודשים רבים, תוך עיכובים רבים בהשלמת שמיעתו, לאחר העיכובים שידע ממילא, את עבר לשמיעה לפני, לאחר הירצחו של כב' השופט אזר ז"ל, ששמע את הראיות (ואני חייב לציין, ההליך תפס נפח ניכר ביותר ברבות הזמן והתיק מכיל כיום לא פחות מארבעה ארגזים), אך בשים לב לכך שחלק מהקף ההליך הוא תולדה של פעילות התובע, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע מחצית מאגרת המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל, את שכר המומחים ויתר הוצאות המשפט, בצירוף הצמדה וריבית כאמור.
כן ישלם הנתבע שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הצמדה וריבית, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.