חובת דיווח של פסיכולוג על התאבדות

לא הייתה מחלוקת כי הילדים הובאו משוודיה לישראל שלא כדין, והדיון היתמקד בשאלת קיומם של החריגים לחובה להשיב ילד חטוף למקום מגוריו הרגיל, ובפרט בקיומו של החריג בדבר "...חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל". העותרת טענה כי המשיב נהג כלפיה וכלפי הילדים באלימות; כי נהג באלימות מינית כלפי הילדה א'; וכי הילדים נמצאים במצוקה גדולה, עד כדי הבעת מחשבות אובדניות מצדו של הילד ד', בשל החשש מפני חזרה לשוודיה.

בית המשפט לעניני מישפחה קבע, בהסתמך בין היתר על חוות דעת של פסיכולוג קליני (להלן: הפסיכולוג), כי תנאיו של החריג האמור לא היתקיימו, וכי יש להשיב את הילדים לשוודיה.

לבית המשפט הוגשה חוות דעת נוספת של מומחים מתחום הפסיכיאטריה של הילד (להלן: חוות הדעת הפסיכיאטרית), אשר קבעה כי ישנו חשד מבוסס שהילדה א' חוותה פגיעה מינית וכי ישנו חשש ממשי שהילד ד' יממש את איומי ההיתאבדות אם יוחזר לשוודיה.

גם הרשות המרכזית צירפה לחוות דעתה בלא נטילת רשות דיווח מעודכן מטעם האגף לשירותים חברתיים בעריית פתח תקווה, אשר מלווה את המשפחה, בו צוין כי המלצת גורמי הרווחה בדבר איבחון במסגרת חוץ-ביתית עומדת בעינה.

...

נוכח האמור לעיל, דין הטענה להידחות.

לא שוכנעתי כי היה לצדדים מה לומר שלא נאמר וכי נגרם להם עוות דין.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהנה גוף מעין-שפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

כאשר הופיע המערער בפני הועדה במועד היתכנסותה הראשון, נרשמו תלונותיו כדלקמן: "עצבני, נחנק בלילה, הייתי קבלן לפני כמה שנים פשטתי רגל וישבתי בבית, לוקח תרופות, ישן בבית כל הזמן, אין במשפחה אנשים חולים, כך אני משתמש ב-CPAD האישה עזבה אותי, אני לא מתפקד מינית." לאחר מכן, בדקה הועדה את המערער וכתבה את הממצאים הבאים: "באי שקט פסיכומוטורי קל, מדבר על תקופה שנאלץ לפשוט רגל, מוסר על הפרעות לוואי של התרופות, במיוחד בתחום של תפקוד מיני. מדווח על עצבנות יתר ללא טפול תרופתי, מרבה להעיר בידיים, ללא ביטויים פסיכוטיים או אובדניים, מדווח על רצון להיתאבד בעבר. השיפוט והשיקול ללא ממצא פתולוגי, סף גירי, תסכול מעט ירוד.

הועדה עיינה באיבחון פסיכולוגית מ 26.3.16 ואין בבדיקה זו על מנת לאבחן פגור.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, ועניינו של המערער יחזור אל הוועדה הרפואית לעררים, באותו ההרכב, על מנת שזו תתייחס במנומק לתיעוד הרפואי המתייחס למחלת הסכיזופרניה וכן לתרופות אותן נוטל המערער, וזאת לאחר שיונח בפני הוועדה תיקו הרפואי המלא של המערער, לרבות תיק קופת החולים.

בגיל 15 הוא ניסה להיתאבד על-ידי שתיית מסיר שומנים והחל בטיפול פסיכיאטרי, שכלל טפול תרופתי.

בחוות דעת מלב, מטעם המערער, פירט המומחה עשרה רישומים מתיקו הרפואי בקופת חולים בשנים 2002 - 2008, בנוגע לבעיותיו הנפשיות, וביניהם דיווח על הניסיון האובדני, על מצב דכאון ואנורקסיה, על טפול תרופתי ועל "טפול כרוני לפי המלצת פסיכיאטר". בחוות דעת שם טוב, מטעם המשיב, נכתב על סמך מסמכים כי במרבית חייו התגורר המערער עם סבו וסבתו, כי הניסיון האובדני בשנת 2002 היה לאחר מריבה שלו עם אביו, כי בשנת 2005 צוין על-ידי מורה בבית הספר בו למד המערער כי הוא סובל מדכאון ומשמיע אמירות אובדניות, וכי אף לבני משפחתו בעיות נפשיות - אמו אושפזה לאחר שהמערער ניסה להיתאבד ולאחותו הייתה תגובה דיכאונית לאחר פרידה מבעלה.

הוא ציין כי השאלון מופיע באתר האנטרנט של אגף כוח אדם בצבא ונקרא "שאלון רפואי למילוי על-ידי רופא". בדיון ביום 17.3.2016 אישר בא-כוח המשיב כי כיום השאלון מופיע באתר, ובהודעה בכתב מיום 8.5.2016 הוא הודיע כי השאלון נשלח באופן קבוע, אוטומאטי וממוחשב לכל מיועד לשירות הבטחון ביחד עם צו גיוס ראשון, אולם מילוי השאלון אינו בגדר חובה, שכן בלישכת הגיוס נפגש המועמד עם רופא צבאי ונידרש למלא שאלון רפואי מקיף (טופס 7100), אשר כולל שאלה מפורשת על אודות טיפולים נפשיים בעבר (להלן: טופס 7100).

הטופס כולל שאלות על אודות בריאותו של המועמד לשירות הבטחון, לרבות שאלה על הפרעות נפשיות וטפול פסיכולוגי, ובסופו הצהרת הרופא על נכונות הפרטים ואי-העלמת מידע.

...

בכתב הערעור נטען כי יש לאמץ את המסקנה בחוות דעת מלב, על-פיה כליאתו של המערער בגלל עריקותיו והיעדר טיפול רפואי נפשי בתקופת שירותו הם שגרמו להחמרה בשיעור 50% בפגימתו הנפשית.

אשר על כן, המערער הוכיח כי לא רק אי-אבחון מחלתו בסמוך לגיוסו גרם להחמרת מחלתו, אלא אף קיים קשר סיבתי בין שליחתו לכלא ללא מתן טיפול רפואי לבין החמרה זו. התוצאה הגענו למסקנה כי הוכח קשר סיבתי של החמרה בין תנאי שירותו של המערער לבין מחלתו הנפשית, וזאת לאור אי-גילוי המחלה על-ידי הצבא בשלבי ולאור מאסרו הממושך ואי-מתן טיפול במחלה הנפשית במרבית תקופת השירות.

כן אנו קובעים כי שיעור ההחמרה הנובע מתנאי השירות הינו 50%.

כמו-כן הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום, והחזר עלות שכר טרחת המומחה הרפואי אשר שולם על ידו בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומם.

למשרד הבטחון ייחס המערער, בעיקר, אחריות שילוחית לאשם שתלה בפסיכולוג הקליני שטיפל בו. לטענת המערער, הפסיכולוג התרשל והפר חובה חקוקה בכך שלא דיווח למשרד הבריאות ולמשמר האזרחי על אי-כשירותו להחזיק בנשק; זאת אף שידע על התנדבותו למשמר האזרחי ואודות כוונתו להיתאבד.

כלום גם בהעדר ידיעה על היתנדבות המערער למשמר האזרחי חלה על הפסיכולוג חובת דיווח לגורמים חצוניים על מצבו הנפשי של המערער, במטרה למנוע אפשרות שהמערער יורשה להחזיק בנשק? סעיף 11א לחוק כלי היריה, המסדיר סוגיה זו, הוסף לחוק המקורי בתשל"א (בגדר תיקון מס' 4 לחוק; ס"ח תשל"א 170 בעמ' 171).

בהעדר יסוד להטיל על הפסיכולוג אחריות אישית לכך, שחרף היותו לוקה בהפרעת אישיות גבולית עלה בידי המערער להתנדב למשמר האזרחי ולקבל נשק, אפטור את עצמי מלדון בשאלה הלא-פשוטה אם בזיקת הפסיכולוג למשרד הבטחון, שנוצרה רק על רקע הסכמת המשרד לממן את הטיפול הפסיכולוגי במערער, היה כדי להטיל על משרד הבטחון אחריות שילוחית למחדל רשלני של הפסיכולוג (אילו הוכח כזה) בתחום מומחיותו המקצועית.

...

הבדל אחד הוא, שלמבחן החדש התווספה דרישה, שבמבחן הקודם לא הוזכרה במפורש, שעל המועמד להיות כשיר גם מבחינת "בריאותו". הבדל שני הראוי לציון הוא, כי התנאי שנכלל במבחן הקודם, ולפיו כי בקשת המועמד, "לקבל רשיון לנשיאת כלי יריה או להחזקתו לא נדחתה או שלא היתה נדחית אילו הוגשה", הושמט מהגדרת הכשירות החדשה.

בין כך ובין כך מתחייבת המסקנה, כי הממונים על גיוסו של המערער למשמר האזרחי אישרו את גיוסו, אף שלא הומצא להם מסמך המאשר את הפרופיל הרפואי שנקבע לו בלשכת הגיוס; ודי בכך כדי להוביל למסקנה, כי הממונים על גיוסו של המערער לא קיימו את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליהם, כלפי המערער, כלפי יתר המתנדבים בתחנה וכלפי הציבור הרחב.

אדרבה, הראיות שהובאו במשפט הובילו למסקנה הפוכה, והיא שהממונים על הפעלת המערער לא יכלו לצפות את מעשהו.

הנאשם נכנס פעמיים לכלא צבאי, ולאחר שאיים בהתאבדות שוחרר משירות צבאי בפרופיל 21.

לאור העובדה, כי שירות המבחן לא הספיק לשוחח עם הנאשם על דברי הפסיכולוגית והשלכות דבריה, לא גבש שירות המבחן המלצה אחרת מזו שנמסרה בתסקיר מיום 16.2.05.

באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הצבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה".

בהיתחשב בכל האמור לעיל, ובפרט לאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוע העבירה, כמו גם נסיבות חייו של הנאשם והעובדה שהוא הודה בעבירות המיוחסות לו, וכן בצרכי השקום ועדותו של אביו של הנאשם (המתלונן) לטובתו, אני גוזרת על הנאשם כדלקמן: שירות לתועלת הציבור בהקף של 150 שעות במסגרת עמותת "חלב הארץ". שינוי מקום ההשמה ייעשה במקרה הצורך על ידי שירות המבחן, וידווח עליו לבית המשפט.

...

כך הבהיר הנאשם, כי פעל תוך תחושת פניקה ולחץ, שלא היה יכול לשלוט בהם, וכי איים על אביו בנשקו כדי למנוע ממנו להכותו ולצעוק עליו, אך לא התכוון להשתמש בו. לטענתו, כאשר השתמש במילים "זהו היום השחור", התכוון לכך שרק אחד מהם ישאר בבית, ואמר את הדברים הללו כי לא ידע מה לומר לו. לאור גירסתו זו של הנאשם קבעתי ביום 24.3.02: "לאור העובדה שהעובדות בהן הודה הנאשם ממילא מקימות את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, אני קובעת בשלב זה, שהנאשם בצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, על פי העובדות בהן הודה בפרוטוקול מיום 24.3.02". תסקירים שנערכו בעיניינו של הנאשם בעניינו של הנאשם נערכה חוות דעת פסיכיאטרית (בהמלצת קצינת המבחן מיום 27.3.03), וכן נערכו מספר תסקירי מבחן, את העקריים שבהם אפרט להלן (כאן המקום לציין, כי טענותיו של הנאשם אודות קצינת המבחן אינן ברורות, והן לא הוכחו).

על כן, אני דוחה את המלצתה של קצינת המבחן לפי התסקיר מיום 19.6.05, להימנע מהרשעתו של הנאשם על מנת שלא לפגוע בסיכויי העסקתו בעתיד.

לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בנסיבות הענין וחייו של הנאשם, אני קובעת כי יש להורות על הרשעתו של הנאשם.

בהתחשב בכל האמור לעיל, ובפרט לאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוע העבירה, כמו גם נסיבות חייו של הנאשם והעובדה שהוא הודה בעבירות המיוחסות לו, וכן בצרכי השיקום ועדותו של אביו של הנאשם (המתלונן) לטובתו, אני גוזרת על הנאשם כדלקמן: שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות במסגרת עמותת "חלב הארץ". שינוי מקום ההשמה ייעשה במקרה הצורך על ידי שירות המבחן, וידווח עליו לבית המשפט.