לטענת התובעים, הפרו הנתבעים את ההסכם במספר הפרות יסודיות, הכוללות, בעיית רטיבות קשה שהסתירו מהם הנתבעים, בנגוד לחובת הגילוי על פי ההסכם והדין, הפרת ההיתחייבות להסדיר את ההיתרים של חריגות הבנייה, איחור במסירת החזקה ומסירת הנכס במצב לא תקין, כולל בריכת השחייה שנמסרה כשהיא אינה פועלת ואינה תקינה, בנגוד למצבה במועד חתימת ההסכם.
פרק נפרד בהסכם יוחד לחריגות הבנייה, במסגרתו הנתבעים התחייבו לדאוג לקבלת היתר בדיעבד, ונקבע מנגנון הסכמי לפצוי התובעים, במקרה שהנתבעים יפרו התחייבות זו. [1: המפורטים במכתב האדריכל יואב וויד, שצורף כנספח ו' להסכם]
בסעיפים 2.14 להסכם, הסכימו הצדדים, כי אם הליך הלגליזציה לתוספות הבנייה בבית לא יסתיים עד יום 1.12.18, יופקד סך של 500,000 ₪ מתוך התמורה בנאמנות בידי עו"ד שאולי כהן.
"באופן טיפוסי, בעסקת מכר, יהיה המוכר בעל הגישה הטובה והנוחה יותר למידע הנוגע לממכר ולעסקה, ובהתאם תחול עליו לרוב חובה לגלות לקונה פגמים מהותיים שעשויים להתקיים בנכס... שיקול נוסף שעשוי להשפיע על הטלת חובת הגילוי, קשור לסוג המידע. ככול שהמידע המבוקש מתייחס לעניין הגורע באופן ניכר מן הציפיות הסבירות של הצד שכנגד בעיסקה, כך גוברת – ככלל – הנטייה להטיל חובת גילוי...
...
ראו גם: ע"א 10208/16 הנ"ל שם נפסק:
"משהגעתי למסקנה – המנוגדת למסקנתו של בית המשפט המחוזי – לפיה לא ניתן לקבוע שהפיצוי המוסכם אינו עומד בכל יחס סביר לנזק המסתבר שצפו הצדדים כתוצאה מן ההפרה, הרי שאין כל צורך לעבור לשלב השני של הבחינה, קרי, אם יש מקום להפעיל את הסמכות ולהפחית את סכום הפיצוי המוסכם (השוו: עניין חשל, עמ' 264). מכיוון שכך, גם אין צורך להכריע בנסיבות העניין בשאלה האם רשאי בית המשפט להפחית פיצוי מוסכם עד כדי איפוסו."
במקרה של חפיפה, בין הפיצויים המוסכמים לבין פיצוי על פי הנזק שנגרם בפועל, ככל שהוכח, זכאים התובעים לפסיקת הסכום הגבוה מבין השניים, ובמקרה זה, לכאורה, לנזק שנגרם להם בגין הרטיבות שהתגלתה בבית, והוצאות תיקון הבריכה.
לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן:
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 285,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך 23,400 ₪ ואת הוצאות ההליך (שכרו של המומחה שטרנברג והאגרה) בסכום כולל של 13,736 ₪.
