חובת גילוי מסמכים במהלך תביעה משפטית

בתשובה לתגובה, הוסיפה וטענה המבקשת כי בקשתה נסמכת על המסמכים שצורפו לתביעה ועל טיעונים משפטיים, ולכן טענת המשיבה לסילוק הבקשה על הסף בהעדר תצהיר דינה להדחות, מה גם שבמסגרת תגובתה היא עצמה מעלה טענות עובדתיות מבלי לתמוך אותן בתצהיר.

ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג (מיום 1.11.05) סיכם כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) את ההלכה – "המטרה של הליכי גילוי ועיון הנה להביא לכך שההליך העקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תמנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט (רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, 520). ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת" נפסק כי: "חובת גילוי המסמכים המוטלת על בעל דין פורשה בפסיקה בהרחבה ונקבע כי זו משתרעת על כל אותם מסמכים "אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה" (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60 (1995)), ועוד נפסק כי בשלב גילוי המסמכים מבקש הגילוי אינו נידרש להוכיח את הרלוואנטיות של המסמכים שגילויים נידרש בודאות ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלוואנטיים בהמשך ההליך (ראו רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7 (טרם פורסם, 15.10.2008)).

...

בתשובה לתגובה, הוסיפה וטענה המבקשת כי בקשתה נסמכת על המסמכים שצורפו לתביעה ועל טיעונים משפטיים, ולכן טענת המשיבה לסילוק הבקשה על הסף בהיעדר תצהיר דינה להידחות, מה גם שבמסגרת תגובתה היא עצמה מעלה טענות עובדתיות מבלי לתמוך אותן בתצהיר.

לאור האמור, אני נעתרת לבקשה, ומורה למשיבה לחשוף לעיון המבקשת את ההסכם עם מנהלת הליגה וההתאחדות לכדורגל.

על רשות המיסים מוטלת חובת סודיות האוסרת עליה לגלות מסמכים שנאספו במהלך חקירה, גם לבית המשפט, זולת בית משפט בפניו מיתנהל הליך משפטי הנוגע לאחד מחוקי המס (סעיף 142(א)(2) לחוק מס ערך מוסף; פסק הדין בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז. שיווק מתכות בע"מ נגד מנהל מכס ומע"מ (23.2.2005)).

בקבלו את העירעור קבע בית המשפט העליון כי: "על פי לשונו של סעיף-קטן (א) לסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף ניכר, כי אותו איסור מוחלט ... הנו גורף ורחב הקף, ומונע, על-כן, גילויה של כל ידיעה, שהגיעה לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף, בלתי אם נתקיימו אותם שני החריגים המפורטים בו, כדרך שפירטתים לעיל. לו חפץ היה המחוקק לומר, כי משנתגלתה ידיעה בהתאם לחריגים אלו, הוסר ממנה מעטה הסודות, היה עליו לקבוע זאת במפורש, ולא להותיר את סעיף-קטן (א) הנ"ל בלשונו החדה, החותכת והמונעת פירוש אשר כזה. לא זו בלבד שהמחוקק נימנע מלעשות כן, אלא אף טרח לסגור כל אפיק אפשרי לפירוש - כדרך שבקש השופט קמא - ובא וקבע בסעיף-קטן (ב), כי גם אם הגיעה לאדם ידיעה על-פי אותם חריגים המנויים בסעיף-קטן (א) (היינו, אם התיר השר לגלותה, או אם נשמעה במשפט שעל-פי חוקי המסים), הרי אף על-ידיעה כזו ישוב ויחול מעטה הסודות. בכך גילה המחוקק רצונו, כי על-ידיעות שהגיעו לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף יחול מסך סודיות מוחלט, אותו ניתן להסיר- לצרכים חד-פעמיים ומוגדרים - רק אם נתקיימו אותם חריגים מיוחדים הקבועים בסעיף-קטן (א) של סעיף 142. הם - ואין בלתם." בית המשפט אף היתייחס לתכלית הסעיף וקבע כי: "מתן פרשנות מרחיבה לסעיף 142(א) דנן, באופן שיתאפשר לגלות ראיות - שמטבען, כאמור, סודיות המה - לצורך שימוש בסכסוך אזרחי בין שני צדדים פרטיים, נוגד את תכליתו האמורה של סעיף 142(א), שכן אם יידע נישום, כי מידע שמסר לשלטונות המס עשוי להחשף ולשמש גורמים אחרים (ולמעט, כמובן, רשויות המדינה), העלולים להגיש תובענה כנגדו, עלול הוא להמנע מלמסור אותו המידע לשלטונות המס." התביעה המתנהלת בפניי הינה תביעה שטרית.

...

דיון והחלטה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המשיבה אף טוענת, כי המבקשת מסרבת לאפשר לה לעיין במסמכים אשר גולו על ידה ואף מסרבת לגלות את ההסכם עם רשת מלונות דן (להלן: "רשת דן") ואת אישור הממונה על התחרות מיום 23.5.21 להתקשרות למשך 5 שנים וכי אין להעתר לבקשה, בשל חוסר תום לב מצד המבקשת ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט על מנת להשיג יתרון פסול.

תקנה 60(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי "הליכי גילוי ועיון נאותים מהוים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן...". העקרון של ניהול ההליך "בקלפים פתוחים" והחובה לגלות את כל המסמכים הרלבאנטיים להליך, שהם חלק מקיום הליך שפוטי הוגן, שמטרתו היא ירידה לחקר האמת, חלים גם על מסמכים סודיים, אלא שבנוגע למסמכים שכאלה, נקודת האיזון שונה; על בית המשפט לאזן בין מידת הרלבנטיות של המסמכים להליך, לבין הפגיעה שתגרם למי שנידרש לגלות את המסמכים וזאת - גם בשים לב לשאלה איזה צד מבקש גילוי מסמכים חיסויים.

עוד נקבע בפסיקה, כי בית המשפט ייטה, ביתר קלות, להעתר לבקשה הדורשת מהתובע לגלות מסמכים סודיים (כמובן - ככל שהם רלבאנטיים להליך) שכן מי שפותח בהליך משפטי, מוחזק כמי שמוותר על סודות וחסיונות של מסמכים אשר נדרשים לשם ניהול ההליך, בעוד שבניגוד לתובע, אשר הברירה בידו - על הנתבע ההליך נכפה ולכן החזקה הנ"ל איננה חלה עליו; "כבר הובעה בעבר הדיעה, לפיה כאשר בעל הדין שנידרש לחשוף את המסמך הכולל סוד מסחרי הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לסרב לגלות חומר העשוי לשמש את יריבו [השופט י' עמית בת"א (מחוזי חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 20 (9.6.2009)]. כאשר בתובע עסקינן, ידו של האנטרס של גילוי האמת תהא, על פי רוב, על העליונה ותגבר על האנטרס של שמירה על סודיות המידע. ככל שהמסמך רלוואנטי יותר ונוגע ללב הסוגיות שבמחלוקת, כך ייטה בית המשפט להעדיף את האנטרס של גילוי האמת. בנגוד לתובע, הנתבע נגרר בעל כורחו להליך המשפטי. לגביו, לא ניתן להניח שהוא נכון לשלם את מחיר החשיפה הכרוך בהליך, ולכן נקודת האיזון תהא שונה" - דברי כבוד השופט י' עמית ברע"א 7515/16 עמוס לוזון נ' צבי ברקוביץ (05.12.2016) (שם, פסקה 21).

בנגוד לטענות המשיבה, הטענות ליריבות ישירה ולהרמת מסך נטענו בתביעה המתוקנת, באופן מפורט, תוך הסתמכות על מסמכים רבים, חלקם מסמכים סודיים, לכאורה, של הנתבעות וחלקם - מסמכים שאינם מוחזקים כסודיים [ראו הטענות והמסמכים האמורים בסעיפים 20-9, 30, 41-32, 83-73 לכתב התביעה המתוקן].

...

עוד נקבע בפסיקה, כי בית המשפט ייטה, ביתר קלות, להיעתר לבקשה הדורשת מהתובע לגלות מסמכים סודיים (כמובן - ככל שהם רלבנטיים להליך) שכן מי שפותח בהליך משפטי, מוחזק כמי שמוותר על סודות וחסיונות של מסמכים אשר נדרשים לשם ניהול ההליך, בעוד שבניגוד לתובע, אשר הברירה בידו - על הנתבע ההליך נכפה ולכן החזקה הנ"ל איננה חלה עליו; "כבר הובעה בעבר הדעה, לפיה כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך הכולל סוד מסחרי הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לסרב לגלות חומר העשוי לשמש את יריבו [השופט י' עמית בת"א (מחוזי חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 20 (9.6.2009)]. כאשר בתובע עסקינן, ידו של האינטרס של גילוי האמת תהא, על פי רוב, על העליונה ותגבר על האינטרס של שמירה על סודיות המידע. ככל שהמסמך רלוונטי יותר ונוגע ללב הסוגיות שבמחלוקת, כך ייטה בית המשפט להעדיף את האינטרס של גילוי האמת. בניגוד לתובע, הנתבע נגרר בעל כורחו להליך המשפטי. לגביו, לא ניתן להניח שהוא נכון לשלם את מחיר החשיפה הכרוך בהליך, ולכן נקודת האיזון תהא שונה" - דברי כבוד השופט י' עמית ברע"א 7515/16 עמוס לוזון נ' צבי ברקוביץ (05.12.2016) (שם, פסקה 21).

לאור כך, אני קובע שמדובר במסמך רלבנטי אשר על המשיבה לגלותו.

לפיכך, אני מורה למשיבה לגלות, בנפרד ובמובחן, לגבי כל אחד מהסעיפים, על אילו מסמכים נסמכות הטענות אשר בו. התשובות לשאלון שאלות רבות בשאלון ששלחה המבקשת למשיבה נענו ב"לא רלבנטי".

את הוצאות הבקשה אשקול כאשר תושלם החלטתי (לאחר שיתקבל אצלי, כל שנדרש במסגרת החלטה זו).

הליך גילוי מסמכים המתנהל במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית נועד בין היתר לגשר על פערי הכוחות ופערי המידע השוררים בין הצדדים להליך (רע"א 7839/20 Nippon Yusen Kabushiki Kaisha נ' בז'ה, פסקה 14 (6.1.2022); רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ' MAN Truck & Bus AG, פסקה 14 (12.10.2021)).

עם זאת, בשים לב להתקשרות החוזית שבמוקד ההליך, הסדר פשרה בהליך ייצוגי, הדעת נותנת כי היסוד הדומינאנטי במערכת היחסים שבין הצדדים הוא היריבות המשפטית השוררת ביניהם, ויסוד זה מתוה את חובת הגילוי המוטלת על כל צד בנסיבות המקרה.

המגעים לפשרה אינם מאיינים את היריבות הדיונית שבין הצדדים, ועל כן יש קושי ממשי להטיל על משיב בבקשה לאישור תובענה כייצוגית חובה למסור מיוזמתו מידע ולגלות נתונים שמבססים את עילת התביעה נגדו במהלך המשא ומתן להסדר פשרה.

...

סוף דבר על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו, נמצאנו למדים כי ניתן להגיש בקשה לביטול הסדר פשרה בהליך ייצוגי, וכי בקשה כזו מקומה להידון בגדרי ההליך הייצוגי המקורי ולא במסגרת בקשה חדשה לאישור תובענה כייצוגית.

יצוין כי השופטת ברון בחנה בחוות דעתה, מעבר לדרוש בשל המסקנה אליה הגיעה בעניין נטילת הסיכון על ידי המשיב – כאמור בפסקה 52 לחוות דעתה – את שאלת התקיימותה של הטעיה בנסיבות המקרה.

(בדימוס) המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: אני מצטרף לעמדת חברתי השופטת ע' ברון, לפיה דין הערעור להתקבל.

התובעת הגישה ביום 7.3.18 כתב תשובה בו טענה שהבנק ביצע מעשה תרמית, הונאה וקנוניה כלפיה והעובדות הנוגעות למעשה התרמית וההונאה נחשפו בפניה ממסמכים שנתגלו בהליך קודם רק לאחר הליך גילוי מסמכים, ולאחר שהבנק הצהיר תחילה שהמסמכים "לא אותרו". הדיון הראשון היתקיים ביום 17.7.18.

ביהמ"ש קבע כי הוא מבחין בין עילת התביעה לעניין מועד המימוש של הדירה בבני ברק וניהול מו"מ עם אמיר ודחה הטענה כי עילת התביעה בעיניין מועד מימוש הדירה וניהול המו"מ עם אמיר בלבד, נולדה בשלבים מאוחרים יותר ממועד הגשת תביעת הבנק בשנת 2006, בעת גילוי המסמכים, או הבאת הראיות, או מועד מתן פסק הדין בשנת 2014.

לטענתו, התובעת הייתה עסוקה בניהול מערכה משפטית נגד אחיה שהסתיימה רק בשנת 2016.

ביהמ"ש אימץ עמדתו של ביהמ"ש שדן בתביעת הבנק לגבי חובת בנק לנהוג כלפי בעל נכס ששועבד לטובת הבנק ב"מידה מוגברת של זהירות מקצועית ותום לב." וכן הקביעה שיש לזקוף ל"לחובת הבנק את הפרת הכלל הבסיסי של שימוש בזכות בדרך מקובלת ובתום לב, החלה עליה גם בסיטואציה לבר חוזית מכח סעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973." לגבי אי גילוי דבר קיום הבטוחה הנוספת.

...

הגשת כתב הגנה וכתב תשובה, הדיון הראשון, הגשת ראיות והדיון השני הבנק הגיש כתב הגנה ביום 27.2.18 בו טען כי יש לדחות את התביעה הן על הסף והן לגופה וזאת בשל התיישנות ואף בשל עשיית עושר ולא במשפט והעדר עילה.

חלופה 1: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 6,900 ₪ 355,000 ₪ חלופה 2: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 26,300 ₪ 1,354,000 ₪ חלופה 3: סיכום דמי שכירות ראויים לפי שנים: שנה היחס בין שווי למ"ר לכל שנה ביחס לשווי במועד עריכת השומה דמ"ש לשנה במעוגל דמ"ש לחודש במעוגל 2006 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2007 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2008 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2009 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2010 51.71% 20,500 ₪ 1,710 ₪ 2011 55.51% 22,010 ₪ 1,830 ₪ 2012 58.94% 23,370 ₪ 1,950 ₪ 2013 62.36% 24,720 ₪ 2,060 ₪ 2014 68.63% 27,210 ₪ 2,270 ₪ 2015 74.90% 29,700 ₪ 2,480 ₪ 2016 89.73% 35,580 ₪ 2,970 ₪ 2017 93.16% 36,940 ₪ 3,080 ₪ 2018 98.10% 38,900 ₪ 3,240 ₪ 2019 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2020 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2021 100.00% 39,650 ₪ 3,300 ₪ חלופה 4 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 10/2010: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 ₪ 13,600 ₪ 700,000 ₪ חלופה 5 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 03/2014: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 18,050 ₪ 930,000 ₪ שומה לאור כל האמור לעיל, הנני מעריכה את שווי הנכס ודמי השכירות הראויים בהתאם לחלופות המבוקשות, כדלקמן: חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 1 שווי שוק 01/01/2006 355,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 2 שווי שוק מועד מתן השומה 1,354,000 ₪ חלופה תאור שנה דמ"ש חודשיים ראויים דמ"ש שנתיים ראויים 3 דמי שכירות 2006 900 ₪ 10,400 ₪ 2007 900 ₪ 10,400 ₪ 2008 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2009 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2010 1,710 ₪ 20,500 ₪ 2011 1,830 ₪ 22,010 ₪ 2012 1,950 ₪ 23,370 ₪ 2013 2,060 ₪ 24,720 ₪ 2014 2,270 ₪ 27,210 ₪ 2015 2,480 ₪ 29,700 ₪ 2016 2,970 ₪ 35,580 ₪ 2017 3,080 ₪ 36,940 ₪ 2018 3,240 ₪ 38,900 ₪ 2019 3,130 ₪ 37,540 ₪ 2020 3,310 ₪ 27,540 ₪ 2021 – מועד עריכת השומה 3,300 ₪ 39,650 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 4 שווי שוק 10/2010 700,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 5 שווי שוק 3/2014 930,000 ₪ "

ביהמ"ש לא קובע מסמרות בעניין זה, שכן אינו אמור להכריע בו. דיון בהוצאות בשים לב לסכום שכר הטרחה שביהמ"ש פסק בפסק הדין החלקי, וכן בשים לב לפער בין סכום התביעה ובין סכום התביעה, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת מחצית מכלל הוצאותיה לעניין אגרות, תשלום לשמאי מטעמה ותשלום לשמאית מטעם ביהמ"ש וכן שכ"ט בא כוחה של התובע בסך של 35,000.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: 560,000 ₪ צמוד בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד עד מועד הגשת התביעה ומאותו מועד בתוספת רבית כדין ועד מועד התשלום בפועל.