חובות עורכי דין ללקוחות פרטיים

ראו לעניין זה גם ע"א 2008/07 נירה לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל (14.2.11) (להלן: "עניין לוטן") מפי כב' הש' מלצר, כתוארו אז לפיו: "עורך דין, המקבל על עצמו טפול בענייניו של לקוח, רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא, שלפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו (ראו: ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 464 (1990) (להלן: עניין לוי)). עוד נקבע בעיניין לוי כי עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטיפולו בעינייני לקוחו – בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא (שם, בעמ' 464). מובן, עם זאת, כי לא כל כשלון של עורך הדין ייתפס כהפרת חובה. חובתו של עורך הדין היא לפעול עבור לקוחו כאיש מיקצוע מיומן וזהיר, וזאת, בין השאר, נוכח החובות המפורשות המיוחדות המוטלות עליו הן בחוק לישכת עורכי הדין והן בכללי לישכת עורכי הדין, התשמ"ו-1986". בעיניין עבדי מתייחס כב' הש' הנדל לחובותיו של עו"ד המטפל בעסקת מקרקעין ומציין כי: "הניסיון המשפטי מלמד שככלל בעיסקאות מקרקעין עורך הדין הוא שחקן מרכזי. תפקידו המקצועי של עורך הדין עשוי לכלול הכנת מסמכים, בדיקת הנכס וההיתרים הנדרשים, הגנה על זכויות הצדדים, הבטחת פרעון חובות המס ועוד (ראו למשל: עניין מוסהפור, בעמ' 534-537)". בעיניין מוסהפור קובע הנשיא שמגר בכל הקשור עם חובותיו של עו"ד בעסקת מקרקעין כך: "על עורך הדין לטפל בעיניין לקוחו ב'מסירות', וזו האחרונה פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך הדין". ובהמשך: "חובותיו של עורך-דין כלפי לקוחו רחבות הן. נידרשת ממנו מידה רבה של מיומנות וזהירות בטפלו בעינייני הלקוח, בין אם הוא פועל רק למענו ובין אם הוא פועל למען יותר מלקוח אחד באותו עניין. עליו להיות ערני וקשוב לצרכיו של הלקוח ולפעול באמונה ובמסירות למען האינטרסים שלו, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו. על עורך דין לשוות עקרם וערכים אלה נגד עיניו, שכן אז יבין, אל נכון, גודל האחריות המוטלת עליו ורמת חבותו כלפי הלקוח". ועוד הוסיף לעניין מערכת היחסים שבין עוה"ד ללקוחו: "לפי האמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לגבי בעל מיקצוע, התרשלות היא היתנהגותו של מי ש'לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות...'. משמע, שהשאלה, אם במקרה זה או אחר התרשל עורך דין במילוי תפקידו כעורך דין אם לאו, נחתכת, בראש ובראשונה, על-פי הנסיבות המיוחדות של המקרה. מטבעם של יחסים כאלה שבין הדיוט בעינייני חוק ומשפט לבין בעל מיקצוע בתחום זה, שהלקוח, הפונה לעורך הדין שיטפל בעיניינו, שוטח לפניו את רצונו ובקשתו ומוסר לו את הפרטים הנוגעים לעניין, הנראים ללקוח כחשובים, ומשאיר לשיקולו המקצועי של עורך הדין לבקש חומר נוסף העשוי להיות דרוש לו ולהחליט על הדרכים והאמצעים המשפטיים הדרושים להשגת התכלית המבוקשת". ולעניין חובותיו של עו"ד בעסקת מקרקעין: "עורך-דין אינו דומה לכותב בקשות. כאשר לקוח מפקיד בידיו את עניינו, אין לצפות לכך שהלקוח יידע בעצמו, בכל מקרה, מה הנושאים הטעונים בדיקה. המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור של כל הטעון בדיקה. אינני מיתעלם מכך שיש נסיבות בהן מתבקשת מעורך דין במפורש פעולה מוגבלת ותו לאו, אולם לא זה המצב שלפנינו. אגב, גם במקרה של פעולה מוגבלת על עורך הדין להעמיד את הלקוח על אותן הבעיות העיקריות האפשריות, היכולות להיות כרוכות בסוג העיסקה אשר בה מדובר. כאן המדובר בעורך-דין, שעניין רכישת הדירה נימסר לטיפולו. טפול מיומן וזהיר, שניתן היה לידרוש מעורך-דין סביר בנסיבות כאלה, כולל, בין היתר, בדיקת נושא החריגות מן ההיתר שעלה מן הטיוטה של סעיף 13(א) לנספח לחוזה ואשר הצביע על חוטים שהוליכו לרשויות התיכנון והבנייה.

סיכומו של דבר, עורך-דין, המתבקש לעשות עיסקת מקרקעין עבור לקוח, אינו ממלא את חובתו כלפיו אם אינו בודק תחילה את פרטי הרישום בלישכת רישום המקרקעין ובמוסד מתאים אחר הקשור לנושא, לפי העניין (הועדה לתיכנון, מחלקת ההנדסה המתאימה, מינהל מקרקעי ישראל וכדומה).

...

סוף דבר התובענה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעים 70% מהסך של 205,886 ₪ דהיינו 144,120 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית חוקית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עוד ישלם הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.

הפסיקה הרחיבה פעמים רבות אודות חובות הזהירות שחב עורך דין כלפי לקוחו.

הדברים נכונים גם במקרה דנן, כאשר התובעים אישרו שלא ביקשו מעו"ד דיין לבקר בדירה וכי הוא הסתמך על פרטי העסקה שמסרו לו (עמ' 34 שורות 31 - 34 ועמ' 45 שורות 7 - 11).

...

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת שיש לייחס לעו"ד דיין אחריות בשיעור של 50%, לנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובעים בגין ההצהרה הנוגעת לקיומה של חניה מקורה.

סוף דבר כאמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה בלבד: אני מחייבת את הנתבעים בפיצוי התובעים בסך של 14,776 ₪ (כאמור בפסקה 27 לעיל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט (18.04.17) ועד היום.

בדומה, מאחר וחלקה הארי של התביעה לא התקבלה בסופו של דבר, אינני פוסקת לטובת התובעים הוצאות משפט בגין טרחתם בניהול ההליך, מעבר להוצאותיהם בפועל כמפורט לעיל.

בהחלטתי מיום 14.01.2021 קבעתי, כי לאחר שעיינתי בבקשת הארכה, כמו גם בהתנגדות המשיבה לה, מצאתי להעתר לבקשת הארכה, זאת בפרט – בהתייחס לטיב טענות המבקשים בדבר הפרת חובות סודיות וחיסיון עורך דין לקוח; וכן בשים לב לכך שהמבקשים הגישו לבית המשפט מעטפה סגורה עם פרטי חברי הקבוצה – כך שמשיקולים של מאזן נוחות, נראה כי נכון וראוי כי המעטפה ופרטי הקשר יישמרו בבית המשפט, עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע.

...

אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בבקשה, נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, ושקלתי את מכלול השיקולים הדרושים – באתי לכלל מסקנה כי ראוי יהיה בנסיבות העניין להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה, וזאת עד להחלטה בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשים, ואבאר מדוע.

בהחלטתי מיום 14.01.2021 קבעתי, כי לאחר שעיינתי בבקשת הארכה, כמו גם בהתנגדות המשיבה לה, מצאתי להיעתר לבקשת הארכה, זאת בפרט – בהתייחס לטיב טענות המבקשים בדבר הפרת חובות סודיות וחיסיון עורך דין לקוח; וכן בשים לב לכך שהמבקשים הגישו לבית המשפט מעטפה סגורה עם פרטי חברי הקבוצה – כך שמשיקולים של מאזן נוחות, נראה כי נכון וראוי כי המעטפה ופרטי הקשר יישמרו בבית המשפט, עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע.

סיכומו של דבר, על מנת שלא לחסום דרכם של המבקשים לבירור טענותיהם כבר בשלב זה, מצאתי להיעתר לבקשה, ולהורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשים, ובכפוף לכשייקבע בה. אשר לתנאים הנדרשים על פי דין לצורך כניסת הצו מושא החלטתי זו לתוקף יצוין, כי בהתאם להוראות תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעה שהמבקשים הגישו התחייבות עצמית בד בבד עם הגשת הבקשה כאמור, לא מצאתי להורות על הפקדת ערובה נוספת – זאת, בפרט בשים לב לכך שהמבקשים פעלו להפקדת פרטי ההתקשרות במעטפה סגורה בבית המשפט, מיוזמתם.

סוף דבר הבקשה למתן צו עיכוב ביצוע ביחס להחלטת בית המשפט מיום 14.12.2020 – מתקבלת, ואני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט העליון, לפי המוקדם.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לישכת עורכי הדין, בתגובתה המקדמית, טענה כי אין לראות בה "גוף" לצורך סעיף 29א(א) לחוק, וזאת משום ש- "לישכת עורכי הדין אינה הגוף שהוטלה עליו חובה בחיקוק או תפקיד בחיקוק לאמת פרטי זהוי של אנשים, אלא מדובר בחובה המוטלת על עורך הדין הספציפי במסגרת עבודתו שלו". נוסף על כך, טוענת לישכת עורכי הדין כי הנזק שייגרם לפרטיותם של כלל הפרטים לגביהם קיים מידע במירשם האוכלוסין, עולה על התועלת שתתקבל בהקלה על גישתם של עורכי הדין למרשם האוכלוסין.

ניתן לטעון אף שהאמור, לאור חובותיו המקצועיות של עורך הדין כלפי לקוחותיו, מקים חובה על עורך הדין לבצע בדיקה כאמור.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב העתירה וצרופותיה, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה להתערבות.

סבורני, כי מבין המקורות אליהם הפנה העותר, המקור בעל המשקל הרב ביותר לתמיכה בטענתו הוא תקנה 10(ד) לתקנות ההוצאה לפועל.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.

היה על הנתבעים לבצע את הבדיקות הנדרשות, לרבות מצבה התיכנוני והמשפטי של הדירה (ע"א 751/89 ברכה מוסהפור נ' עו"ד אדואר שוחט, פ"ד מו(4) 529 (1992)), שם נקבע, בין השאר, כי "עורך-דין, המתבקש לעשות עסקת מקרקעין עבור לקוח, אינו ממלא את חובתו כלפיו אם אינו בודק תחילה את פרטי הרישום בלישכת רישום המקרקעין ובמוסד מתאים אחר הקשור לנושא, לפי העניין (הועדה לתיכנון, מחלקת ההנדסה המתאימה, מינהל מקרקעי ישראל וכדומה)". משכך, טוענים התובעים, יש לחוב אף את עו"ד סופי אביב ועו"ד יאיר לביא, מעסיקה ושולחה.

ז.2 – האם עו"ד סופי אביב ועו"ד יאיר לביא התרשלו אין ספק כי על עורך דין המייצג לקוח בעסקת מכר מקרקעין לבדוק את כל ההיבטים המשפטיים של הממכר.

...

משקבעתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין הפרת חובת הגילוי החלה על הנתבעים, מהווה תביעה לפיצוי בגין הפרה יסודית של הסכם המכר, שעניינה אותו מחדל, כפל פיצוי ולפיכך דינה להידחות.

דין התביעה ברכיב זה להידחות.

י – סופו של דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.