ראו לעניין זה גם ע"א 2008/07 נירה לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל (14.2.11) (להלן: "עניין לוטן") מפי כב' הש' מלצר, כתוארו אז לפיו:
"עורך דין, המקבל על עצמו טפול בענייניו של לקוח, רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא, שלפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו (ראו: ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 464 (1990) (להלן: עניין לוי)). עוד נקבע בעיניין לוי כי עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטיפולו בעינייני לקוחו – בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא (שם, בעמ' 464). מובן, עם זאת, כי לא כל כשלון של עורך הדין ייתפס כהפרת חובה. חובתו של עורך הדין היא לפעול עבור לקוחו כאיש מיקצוע מיומן וזהיר, וזאת, בין השאר, נוכח החובות המפורשות המיוחדות המוטלות עליו הן בחוק לישכת עורכי הדין והן בכללי לישכת עורכי הדין, התשמ"ו-1986".
בעיניין עבדי מתייחס כב' הש' הנדל לחובותיו של עו"ד המטפל בעסקת מקרקעין
ומציין כי:
"הניסיון המשפטי מלמד שככלל בעיסקאות מקרקעין עורך הדין הוא שחקן מרכזי. תפקידו המקצועי של עורך הדין עשוי לכלול הכנת מסמכים, בדיקת הנכס וההיתרים הנדרשים, הגנה על זכויות הצדדים, הבטחת פרעון חובות המס ועוד (ראו למשל: עניין מוסהפור, בעמ' 534-537)".
בעיניין מוסהפור קובע הנשיא שמגר בכל הקשור עם חובותיו של עו"ד בעסקת מקרקעין כך:
"על עורך הדין לטפל בעיניין לקוחו ב'מסירות', וזו האחרונה פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך הדין".
ובהמשך:
"חובותיו של עורך-דין כלפי לקוחו רחבות הן. נידרשת ממנו מידה רבה של מיומנות וזהירות בטפלו בעינייני הלקוח, בין אם הוא פועל רק למענו ובין אם הוא פועל למען יותר מלקוח אחד באותו עניין. עליו להיות ערני וקשוב לצרכיו של הלקוח ולפעול באמונה ובמסירות למען האינטרסים שלו, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו. על עורך דין לשוות עקרם וערכים אלה נגד עיניו, שכן אז יבין, אל נכון, גודל האחריות המוטלת עליו ורמת חבותו כלפי הלקוח".
ועוד הוסיף לעניין מערכת היחסים שבין עוה"ד ללקוחו:
"לפי האמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לגבי בעל מיקצוע, התרשלות היא היתנהגותו של מי ש'לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות...'. משמע, שהשאלה, אם במקרה זה או אחר התרשל עורך דין במילוי תפקידו כעורך דין אם לאו, נחתכת, בראש ובראשונה, על-פי הנסיבות המיוחדות של המקרה. מטבעם של יחסים כאלה שבין הדיוט בעינייני חוק ומשפט לבין בעל מיקצוע בתחום זה, שהלקוח, הפונה לעורך הדין שיטפל בעיניינו, שוטח לפניו את רצונו ובקשתו ומוסר לו את הפרטים הנוגעים לעניין, הנראים ללקוח כחשובים, ומשאיר לשיקולו המקצועי של עורך הדין לבקש חומר נוסף העשוי להיות דרוש לו ולהחליט על הדרכים והאמצעים המשפטיים הדרושים להשגת התכלית המבוקשת".
ולעניין חובותיו של עו"ד בעסקת מקרקעין:
"עורך-דין אינו דומה לכותב בקשות. כאשר לקוח מפקיד בידיו את עניינו, אין לצפות לכך שהלקוח יידע בעצמו, בכל מקרה, מה הנושאים הטעונים בדיקה. המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור של כל הטעון בדיקה. אינני מיתעלם מכך שיש נסיבות בהן מתבקשת מעורך דין במפורש פעולה מוגבלת ותו לאו, אולם לא זה המצב שלפנינו. אגב, גם במקרה של פעולה מוגבלת על עורך הדין להעמיד את הלקוח על אותן הבעיות העיקריות האפשריות, היכולות להיות כרוכות בסוג העיסקה אשר בה מדובר. כאן המדובר בעורך-דין, שעניין רכישת הדירה נימסר לטיפולו. טפול מיומן וזהיר, שניתן היה לידרוש מעורך-דין סביר בנסיבות כאלה, כולל, בין היתר, בדיקת נושא החריגות מן ההיתר שעלה מן הטיוטה של סעיף 13(א) לנספח לחוזה ואשר הצביע על חוטים שהוליכו לרשויות התיכנון והבנייה.
סיכומו של דבר, עורך-דין, המתבקש לעשות עיסקת מקרקעין עבור לקוח, אינו ממלא את חובתו כלפיו אם אינו בודק תחילה את פרטי הרישום בלישכת רישום המקרקעין ובמוסד מתאים אחר הקשור לנושא, לפי העניין (הועדה לתיכנון, מחלקת ההנדסה המתאימה, מינהל מקרקעי ישראל וכדומה).
...
סוף דבר
התובענה מתקבלת בחלקה.
הנתבע ישלם לתובעים 70% מהסך של 205,886 ₪ דהיינו 144,120 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית חוקית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
עוד ישלם הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.