הנאשם, נהג מקצועי בהכשרתו, ממנו נידרשת חובת זהירות מוגברת כלפי עוברי הדרך, לא הגיב כמצופה ממנו, איבד שליטה על רכבו ומחץ את המעורבת לרכבה, כמתואר בכתב האישום.
נוכח תרומתה המשמעותית של המעורבת לקרות הארוע והמפגע שיצרה, בעצירת רכבה בנתיב נסיעה, לא מצאתי כי אופן נהיגתו של הנאשם, מגיע עד כדי קלות ראש, אלא לכדי נהיגה בחוסר זהירות בלבד, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".
מצאתי כי הייתה בידי הנאשם היזדמנות סבירה להיתגונן גם כנגד עבירה זו, הטומנת בחובה אף חלופה של נהיגה בקלות ראש.
...
אין מחלוקת כי בוחן תאונות דרכים לא יצא לזירת התאונה ולא אסף ממצאים בזמן אמת, אך כמפורט לעיל, אני סבורה כי יש בידי המאשימה ראיות מספיקות להוכחת חוסר זהירותו של הנאשם, גם ללא חוות דעת בוחן.
אכן, טוב היה, לו בכל תיק תאונת דרכים, היה נערך שחזור מדוקדק של התאונה, על פי הממצאים שנאספו בזירה, אך אני סבורה, כי ישנם מקרים, בהם ניתן להוכיח רשלנות של נהג, מבלי להידרש לשחזור וראה לעניין זה, עפ"ת 29663-12-16 פרץ נגד מדינת ישראל, בו נקבע:
"לא התעלמתי מטענת המערערת כי לא נערך שחזור "כהלכתו", אך איני סבור כי הדבר התחייב בנסיבות העניין – הזירה הינה זירה "פשוטה" באופן יחסי והגם ששחזור שכזה בהחלט לא היה גורע, אין מדובר במקרה בו אי עריכת השחזור פגעה בהגנת המערערת (בניגוד למקרה שנדון בעפ"א (מחוזי חיפה) 11917-11-16 טויבר נ' מ"י, 4.12.16, אליו הפנו ב"כ המערער).
לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם ולו מחמת הספק, מעבירה של נהיגה בקלות ראש ומרשיעה אותו בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.
