חוב שאינו בר תביעה פשיטת רגל מול הקפאת הליכים

סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה") קובע : "משניתן צו כנוס יהיה הכונס הרישמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע". יצוין כי סעיפים דומים מופיעים בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חידלות פרעון") החל, לפי סעיף 373(א) על הליכים לפיו שהחלו ביום תחילת החוק ואילך (ר' סעיף 121(3) לחוק חידלות פירעון המחיל ביחס ליחיד את הוראות סעיפים 29-32 העוסקים בהקפאת הליכים נגד תאגיד).

כל מה שנטען בכתב התביעה הנו כמצוטט:" 11. חרף הסכמות הצדדים, ובכוונת זדון של ממש ,לא עמד הנתבע 2 בתשלום הסכם הפשרה ולמעשה, התברר לח"מ בדיעבד כי הנתבע 2 מצוי עוד מחודש 5/17 בהלך פשיטת רגל ובנגוד להתחייבות בא כוחו ,ומשכך אף לא ניתן לפעול כנגדו בהלכי הוצאה לפועל". קרי התובע לא טען דבר בנידון אל מול הנתבעת 7, קרי התובע לא טען כי הנתבעת 7 או ב"כ נתבעת 7 ידעו על כך שהנתבע 2 נמצא בהליכי כנוס או פש"ר במועד חתימת הסכם הפשרה.

...

משכך שוכנענו כי נוכח האופן בו נוסח הסכם הפשרה לפיו חיוב הנתבעת 7 הינו במופרד ולא ביחד ולחוד, כפי שפורט לעיל, הרי שניתן להפריד את הסכם הפשרה לחלקים, ולכן שוכנענו כי בנסיבות העניין גם אם הופר חלקו של הנתבע 2 בכך שחלקו לא שולם, הרי שאין בכך עילה לביטול של החיוב מול הנתבעת 7.

שוכנענו כי שיהוי זה יש לזקוף לחובת התובע ולמסקנה שאין לבטל את הסכם הפשרה, כפי שכבר הובהר בפסיקה שאוזכרה לעיל: "כמו כן, קיימת במקרים כאלה חשיבות גדולה לשאלת מועד פנייתו של הצד שמבקש לבטל את ההסכם לבית המשפט, כאשר לעיתים עשויה התביעה להידחות עקב שיהוי ניכר בהעלאת הטענה, אף אם הוכח קיומו של פגם בכריתה" (ר' פרשת דדון).

סוף דבר לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, דין התביעה להידחות.

טענות הצדדים טענות המבקשת לטענת המבקשת היחיד לא הסדיר את תשלום יתרת שכר הטירחה מולה, כאשר נכון למועד הגשת הבקשה החוב כלפיה עומד על סך 10,000 ₪ כולל מע"מ. המבקשת ציינה כי על אף פניותיה הרבות בעיניין, היחיד מסרב לשלם את חובו, תוך שהוא נוהג בדפוס פעולה של דחיית התשלום במטרה להיתחמק ממנו.

סעיף 4 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן – החוק), מגדיר "חוב עבר" כך: "חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה: (1) החייב חב בו במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לרבות באופן מותנה; ... (3) הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצוו, ובילבד שההפרה נובעת מהליכי חידלות הפרעון ...". לפי סעיף 121 לחוק: "עם מתן צו לפתיחת הליכים – (1) נכסי קופת הנשייה יעמדו לפרעון חובות העבר של היחיד והוצאות הליכי חידלות הפרעון, בלבד; (2) לא ייפרעו חובות העבר של היחיד מנכסי קופת הנשייה אלא לפי הוראות חוק זה; (3) יוקפאו ההליכים נגד היחיד לפי הוראות פרק ה': הקפאת הליכים, לחלק ב', בשינויים המחויבים, ואם הוטלו הגבלות על היחיד במסגרת הליכי גבייה – ההגבלות בטלות; ...". בהקשר של "חובות עבר" (בהליכי חידלות פרעון) ו"חובות בני תביעה" (בהליכי פשיטת רגל) קבע בית המשפט העליון, בפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ, את הדברים הבאים: "..."חובות בני תביעה" מוגדרים בסעיף 71(א) לפקודה, כ"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל" (באופן דומה, סעיף 4 לחוק חידלות פרעון מגדיר את המונח "חוב" כ"חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פרעונו ובין שטרם הגיע".

היינו, לא מועד התגבשות עילת התביעה בגין אי תשלום חוב או מועד הפרעון המוסכם של חוב, הם אלו הרלוואנטיים לעניין הגדרת החובות כחובות ברי תביעה לפי הפקודה, כי אם מועד יצירת החוב לפני מתן הצוו" (ראו: ע"א 7188/18 עו"ד אריק אמיר נ' יצחק חנאי (28.12.2020)).

לאחר ששקלתי בעיניין אני מקבל את עמדתו של הנאמן מנימוקים אלה: נוסח שטר החוב: שטר החוב מבהיר את היחס בינו לבין הסכם שכר הטירחה, שכן מצוין בו כי החוב יהיה "בגין הייצוג בהליך של חידלות פרעון". שטר החוב אינו מתייחס לשאלה לאיזה 'הליך של חידלות פרעון' מדובר ואינו מיפרט את השירותים המשפטיים שיינתנו מכוח של שטר החוב.

...

לאחר ששקלתי בעניין אני מקבל את עמדתו של הנאמן מנימוקים אלה: נוסח שטר החוב: שטר החוב מבהיר את היחס בינו לבין הסכם שכר הטרחה, שכן מצוין בו כי החוב יהיה "בגין הייצוג בהליך של חדלות פירעון". שטר החוב אינו מתייחס לשאלה לאיזה 'הליך של חדלות פירעון' מדובר ואינו מפרט את השירותים המשפטיים שיינתנו מכוח של שטר החוב.

מסקנה זו מחזקת את הטיעון כי לא ניתן לראות בשטר החוב כמייצר עילת חוב חדשה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לנקיטת הליך משפטי נגד היחיד בגין יתרת שכר הטרחה.

על כן ציין הנאמן כי עסקינן בחוב שנוצר לאחר מתן צו לפתיחת ההליכים, ולכן אינו בר תביעה, ומשכך אין לנאמן כל היתנגדות לבקשת המבקשת לפעול כנגד היחיד לגביית החוב הנטען.

סעיף 4 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן – החוק), מגדיר "חוב עבר" כך: "חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה: (1) החייב חב בו במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לרבות באופן מותנה; ... (3) הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצוו, ובילבד שההפרה נובעת מהליכי חידלות הפרעון ...". לפי סעיף 121 לחוק: "עם מתן צו לפתיחת הליכים – (1) נכסי קופת הנשייה יעמדו לפרעון חובות העבר של היחיד והוצאות הליכי חידלות הפרעון, בלבד; (2) לא ייפרעו חובות העבר של היחיד מנכסי קופת הנשייה אלא לפי הוראות חוק זה; (3) יוקפאו ההליכים נגד היחיד לפי הוראות פרק ה': הקפאת הליכים, לחלק ב', בשינויים המחויבים, ואם הוטלו הגבלות על היחיד במסגרת הליכי גבייה – ההגבלות בטלות; ...". בהקשר של "חובות עבר" (בהליכי חידלות פרעון) ו"חובות בני תביעה" (בהליכי פשיטת רגל) קבע בית המשפט העליון, בפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ, את הדברים הבאים: "..."חובות בני תביעה" מוגדרים בסעיף 71(א) לפקודה, כ"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל" (באופן דומה, סעיף 4 לחוק חידלות פרעון מגדיר את המונח "חוב" כ"חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פרעונו ובין שטרם הגיע".

על מנת לבחון את שאלת הקשר בין הסכם שכר הטירחה לבין חתימת היחיד על שטר החוב (לכאורה), ניתן לשאול את השאלה הבאה: "אילמלא נחתם הסכם שכר הטירחה בין היחיד לבין המבקשת, האם היה נחתם שטר החוב?". לאחר ששקלתי בעיניין מצאתי כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה, שכן לולא היה היחיד מיוצג על ידי המבקשת ולולא היתקשר מולה בהסכם ייצוג ושכר טירחה, לא הייתה כל סיבה לחתימה על שטר החוב שבנידון.

...

בשטר החוב צוין כך: "שטר חוב זה הינו להבטחת התחייבויותיי החל מיום קבלת צו פתיחת ההליכים ואני מוותר על כל טענה או דרישה באשר ליום עילת היווצרות החוב כאשר ידוע לי כי מדובר בחוב חדש שאני אצור בהליך, ואינו נכלל בהליך, ככל ולא אשלם לבאי כוחי משרד עוה"ד לירום סנדה". לאחר ששקלתי בעניין איני נדרש לברר את המחלוקת העובדתית שבין הצדדים שכן אני סבור שעילתו של שטר החוב נוצרה בהסכם שכר הטרחה, אשר נחתם לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, וכל מטרתו היא למעשה הבטחת גביית החוב כלפי המבקשת מכוח ההסכם: נוסח שטר החוב: שטר החוב מבהיר את היחס בינו לבין הסכם שכר הטרחה, שכן מצוין בו כי החוב יהיה "בגין הייצוג בהליך של חדלות פירעון". שטר החוב אינו מתייחס לשאלה לאיזה 'הליך של חדלות פירעון' מדובר ואינו מפרט את השירותים המשפטיים שיינתנו מכוחו של שטר החוב.

מסקנה זו מחזקת את הטיעון כי לא ניתן לראות בשטר החוב כמייצר עילת חוב חדשה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לנקיטת הליך משפטי נגד היחיד בגין יתרת שכר הטרחה.

עוד ציינה המבקשת כך: "היחיד היתקשר בהסכם חדש מול המבקשת לאחר החודש ה19 לטפול בתיק". על כן ונוכח הפרת הסכם שכר הטירחה לפי הטענה, הוגשה בקשה זו לניהול הליך משפטי כנגד היחיד, מחוץ להליך חידלות הפרעון, לצורך גביית החוב.

סעיף 4 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן – החוק), מגדיר "חוב עבר" כך: "חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה: (1) החייב חב בו במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לרבות באופן מותנה; ... (3) הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצוו, ובילבד שההפרה נובעת מהליכי חידלות הפרעון ...". לפי סעיף 121 לחוק: "עם מתן צו לפתיחת הליכים – (1) נכסי קופת הנשייה יעמדו לפרעון חובות העבר של היחיד והוצאות הליכי חידלות הפרעון, בלבד; (2) לא ייפרעו חובות העבר של היחיד מנכסי קופת הנשייה אלא לפי הוראות חוק זה; (3) יוקפאו ההליכים נגד היחיד לפי הוראות פרק ה': הקפאת הליכים, לחלק ב', בשינויים המחויבים, ואם הוטלו הגבלות על היחיד במסגרת הליכי גבייה – ההגבלות בטלות; ...". בהקשר של "חובות עבר" (בהליכי חידלות פרעון) ו"חובות בני תביעה" (בהליכי פשיטת רגל) קבע בית המשפט העליון, בפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ, את הדברים הבאים: "..."חובות בני תביעה" מוגדרים בסעיף 71(א) לפקודה, כ"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל" (באופן דומה, סעיף 4 לחוק חידלות פרעון מגדיר את המונח "חוב" כ"חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פרעונו ובין שטרם הגיע".

היינו, לא מועד התגבשות עילת התביעה בגין אי תשלום חוב או מועד הפרעון המוסכם של חוב, הם אלו הרלוואנטיים לעניין הגדרת החובות כחובות ברי תביעה לפי הפקודה, כי אם מועד יצירת החוב לפני מתן הצוו" (ראו: ע"א 7188/18 עו"ד אריק אמיר נ' יצחק חנאי (28.12.2020)).

בשטר החוב צוין כך: "שטר חוב זה הנו להבטחת התחייבויותיי החל מיום קבלת צו פתיחת ההליכים ואני מוותר על כל טענה או דרישה באשר ליום עילת הווצרות החוב כאשר ידוע לי כי מדובר בחוב חדש שאני אצור בהליך, ואינו נכלל בהליך, ככל ולא אשלם לבאי כוחי משרד עוה"ד לירום סנדה". לאחר ששקלתי בעיניין אני סבור שעילתו של שטר החוב נוצרה בהסכם שכר הטירחה, אשר נחתם לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, וכל מטרתו היא למעשה הבטחת גביית החוב כלפי המבקשת מכוח ההסכם: נוסח שטר החוב: שטר החוב מבהיר את היחס בינו לבין הסכם שכר הטירחה, שכן מצוין בו כי החוב יהיה "בגין הייצוג בהליך של חידלות פרעון". שטר החוב אינו מתייחס לשאלה לאיזה 'הליך של חידלות פרעון' מדובר ואינו מיפרט את השירותים המשפטיים שיינתנו מכוחו של שטר החוב.

...

בשטר החוב צוין כך: "שטר חוב זה הינו להבטחת התחייבויותיי החל מיום קבלת צו פתיחת ההליכים ואני מוותר על כל טענה או דרישה באשר ליום עילת היווצרות החוב כאשר ידוע לי כי מדובר בחוב חדש שאני אצור בהליך, ואינו נכלל בהליך, ככל ולא אשלם לבאי כוחי משרד עוה"ד לירום סנדה". לאחר ששקלתי בעניין אני סבור שעילתו של שטר החוב נוצרה בהסכם שכר הטרחה, אשר נחתם לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, וכל מטרתו היא למעשה הבטחת גביית החוב כלפי המבקשת מכוח ההסכם: נוסח שטר החוב: שטר החוב מבהיר את היחס בינו לבין הסכם שכר הטרחה, שכן מצוין בו כי החוב יהיה "בגין הייצוג בהליך של חדלות פירעון". שטר החוב אינו מתייחס לשאלה לאיזה 'הליך של חדלות פירעון' מדובר ואינו מפרט את השירותים המשפטיים שיינתנו מכוחו של שטר החוב.

מסקנה זו מחזקת את הטיעון כי לא ניתן לראות בשטר החוב כמייצר עילת חוב חדשה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לנקיטת הליך משפטי נגד היחיד בגין יתרת שכר הטרחה ולחלופין אני דוחה את הבקשה לביטול ההליך בעניינו של היחיד.

הליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגדו בגין חוב מזונות עובר למתן צו הכנוס, הוקפאו מתוקפו והוגשו כתביעת חוב לכונס הרישמי.

דיון סעיף 72 (1) לפקודה קובע כי מזונות שמועד פירעונם חל לאחר מתן צו הכנוס אינם חוב בר תביעה.

השניה, הגשת בקשה במסגרת סעיך 128 לפקודת פשיטת הרגל לבית משפט זה אשר בפניו פרושות מכלול הנסיבות וביכולתו לפסוק דמי מזונות שישרתו בצורה הוגנת את האינטרסים המנוגדים של הזכאים למזונות אל מול אלו של החייב והנושים.

על חשיבות דמי המזונות אף במסגרת הליך פשיטת הרגל ניתן להבין מכך שתביעת חוב בגינם זוכה לסדר דין קדימה במכלול תביעות הנושים.

...

בידי המבקשת פסק דין של בית משפט לענייני משפחה מיום 4.5.2010 הקובע כי המשיב ישלם סך של 400 ₪ לחודש עד הגיעו של הבן לגיל 18 עבור דמי מזונות.

שוכנעתי כי בדרך זו נשמר האיזון הראוי שיאפשר למשיב 1 לעמוד בחובות המוטלים עליו מכח ההליך דנן ובכך להבטיח את האינטרסים שלו ושל נושיו ובנוסף לספק את צרכיו הבסיסים של בנו.