חוב מזונות כסיווג חוב ממוני

וכבר עמד על כך בהרחבה על חילוק זה הגר"א גולשמידט זצ"ל אב"ד בית הדין הרבני הגדול בספרו של אב"ד הגר"א גולדשמיט זצ"ל סימן י"ג. ראה שם. כל חוב ממוני אחר מבוסס על התחייבות ממונית גרידא, שיש בה לעתים גם שיעבוד נכסים, אולם אין בה היסוד של שיעבוד הגוף כמו בחוב מזונות אישה נשואה, ולכן קיים בהם דין מסדרין לבעל חוב.

במקרה דנן שהמערער התחייב לתת לזה סיווג של דין מזונות אם לא יפרע את החוב יש לצדד ולומר שהמערער לא התכוון לחיוב מדיני אישות וגם לא המשיבה, שכן ברור שלא ידעו מהחילוק המהותי הקיים ביניהם וכוונתם הייתה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל כפי שביארנו, ובמקרה זה יש לבחון זאת על הכללים הנקוטים בהוצאה לפועל תוך כדי הפעלת שיקול דעת להיבט ההלכתי.

...

סבורני שיש הצדקה הלכתית ומוסרית לפריסת החוב לתשלומים אם באמת יתברר שהמערער חסר כול.

על כן לדעתי יש להורות כדלהלן: הערעור נדחה בהיעדר עילה מוצדקת.

הרב נחום גורטלר למסקנה, דעת הדיינים לדחות את הערעור והמערער חייב לשלם לנתבעת כפי שהתחייב בהסכם הגירושין.

סיווג החוב כמזונות מחמת החשש שאי־גבייתו על ידי האשה תיפגע בכלכלת הילדים אמנם במקרה דנן ניתן להצביע על קשר ישיר בין חיובו של האיש לאשה לחיובו במזונות ילדיו, שכן צעדי הגבייה שיינקטו בהוצל"פ כנגד האשה מחמת חוב האיש, עלולים לאיין את דמי המזונות שהוא מעביר לה מדי חודש (או ליתר דיוק, שהוא אמור להעביר לה, שכן כרגע דמי המזונות משולמים ע"י הביטוח הלאומי), והרי זה כאילו האיש מעביר לאשה מזונות בידו האחת וחוזר ונוטלם ממנה בידו האחרת.

יצוין, כי הקדמת שאר הנושים למזונות האישה והילדים נובעת מזכותם הממונית העודפת על נכסי החייב, ואינה מלמדת על חולשת חיובו של האב־הבעל במזונות אישתו וילדיו (על הטעם להקדמת שאר חובות לחוב מזונות, ראה סמ"ע שם ס"ק נז, ובהגר"א שם אות עט).

...

אמנם במקרה דנן יש להחשיב את חובו של האיש לאישה כחוב רגיל לעניין דין קדימה בגבייתו, שהרי חוב זה אינו חוב מזונות ממש, אלא חוב כשאר חובות שנוצר מחמת התחייבותו בהסכם הגירושין להשיב לאישה את הסכומים שנושיו יגבו ממנה (כאמור לעיל אות ד'), וככזה אין דינו להידחות מפני שאר חובות.

נראה לי דאין יכול לכופו להגבות לו כל חובו ממטלטלי, אלא יפרע לכל בעלי חוביו בשוה.

אמנם בספר קצות החושן (סי' קד סק"ב) ביאר את שיטת הב"י וכתב שמאחר שהדברים אמורים בגביית מטלטלין, אין לראות בסיוע לגבייתו המוקדמת של אחד הנושים משום עיוות הדין, שכן במטלטלין אין דין קדימה בגבייה מחמת שלא חל עליהם שיעבוד כלל, וגבייתם מהחייב מתאפשרת רק משום מצות פירעון חוב, ומצוה זו נוהגת רק לאחר שהנושה תבע מהחייב שיפרע חובו, "וא"כ הרי זה מוטל עליו (־על החייב) היום לקיים מצות פריעת בע"ח לזה שתובעו (־בבית דין) ולזה שבמדינת הים עדיין לא הגיע זמן מצותו, ולכן המצוה המוטל עליו עכשיו אינה נדחית מפני המצוה שיבא לו אח"כ". אולם כבר השיג עליו בעל נתיבות המשפט (חו"מ שם סק"א) "והא ודאי ליתא, דודאי אף שהמלוה שוכח ואינו תובע, חייב לפרוע." יצוין, כי מדברי הרמ"א (דרכי משה חו"מ שם אות ג) עולה שהוא מסכים עם דעת הב"י, שכן הוא נדחק לבאר את דברי מהר"ם באופן שיתיישבו עם דעה זו: "ולכן נראה דזו התשובה (תשובת המהר"ם) מיירי שגם בעלי חובות אחרים כאן אלא שלא הגיע זמנן, לכן אין מגבין הכל לאחד משום הפסד אחרים". כלומר, לדעת הרמ"א יש לחלק בין מקרה שהגיע זמן הפירעון של הנושים האחרים, אלא שהם בחרו שלא להופיע לבית הדין כדי לתבוע את החייב (ובכך למעשה מחלו על זכותם להשתתף כעת בגבייה), לבין מקרה שעדיין לא הגיע זמן הפירעון של הנושים האחרים, והם באים לפני ביה"ד בבקשה שלא לאפשר לאחד הנושים ליטול הכל לעצמו (שאז למרות שאינם רשאים לגבות כעת, הם מודיעים שאינם מוחלים על זכותם לגבות, וממילא מוטל על ביה"ד לסייע להם לשמור על זכותם).

וכך נאמר (פיסקה 17 לפסק הדין): "למעלה מהצריך מצאנו להעיר שעל פניו יש מקום, על פי הראיות הקיימות בתיק, אף לדחות הטענה לגופה. סעיף 38 (א) כנוסחו טרם תיקון מס' 56 קבע כי אדם שהתגרש מאישתו ואגב כך חוייב בתשלום מזונותיה, על פי פסק דין או על פי הסכם בכתב, רואים את האשה, בעיניין הזכויות הקשורות במותו לפי  חוק הגימלאות כאילו לא התגרשה ממנו, כאשר זכות לקיצבה לא תעלה על סך מזונותיה. אין חולק כי בתביעת הגירושין שהגיש המנוח לבית הדין הרבני בתל אביב בשנת 2002 נכרכו מזונות התובעת. אין חולק שמהמנוח חויב בתשלום מזונות האשה על ידי בית הדין הרבני אולם בית הדין הרבני הגדול בהחלטתו מיום 7.6.05 ביטל חיוב זה ותחת זו התאפשר למנוח להשליש גט ולהפקיד סך 100,000 ₪ ובכך להיפטר מכל חיובי הממון. המנוח קיים פסק דין זה והשליש הגט עם הסכום שנפסק אולם התובעת לא הסכימה לקבל גיטה.  ודוק, כי חיובי הממון מהם הופטר המנוח התייחסו לפצויי הגירושין שהופקדו בקופת בית הדין בסך 100,000 ₪ וכן תשלום המזונות. הסכם הממון מיום 6.7.06 דן בעינייני הרכוש ויחסי הממון בין הצדדים כפי העולה אף מכותרת ההסכם וכן מהצהרות הצדדים לפיהן הם מבקשים להסדיר ולהסכים במסגרתו על עינייני הרכוש בלבד. התשלום החודשי בסך 2,500 ₪ בו התחייב המנוח נקבע בהסכם זה "כדין חוב כספי לכל דבר ועניין" החל אף על עיזבון המנוח, ולא הוכח על ידי התובעת בכל ראייה כי חוב זה הוא חוב מזונות".

מסיווג ההתייחסות בסעיף 17 לפסק הדין כ"למעלה מן הצורך", וכי המוקד לדחיית הטענה נעוץ היה בטעמים דיוניים, כאמור בסעיף 16 לפסק הדין - מתבקשת המסקנה כי אין מקום והצדקה להזקק לערעורה של המערערת בנוגע לאופן יישום סעיף 38(א) בעיניינה.

...

אשר לטענה החלופית לזכאות מכוח סעיף 38(ג) לחוק טענה המשיבה שדין טענה זו להידחות על הסף בשל הרחבת חזית פסולה, שכן המדובר בטענה עובדתית שהועלתה לראשונה רק במסגרת סיכומי המערערת ואף לא בא זכרה בהליך התביעה בפניו.

מסיווג ההתייחסות בסעיף 17 לפסק הדין כ"למעלה מן הצורך", וכי המוקד לדחיית הטענה נעוץ היה בטעמים דיוניים, כאמור בסעיף 16 לפסק הדין - מתבקשת המסקנה כי אין מקום והצדקה להיזקק לערעורה של המערערת בנוגע לאופן יישום סעיף 38(א) בעניינה.

משהצדדים לא נתנו הסכמתם לה, ומכיוון שגם במועד זה – על פני הדברים – כבר חלפו למעלה משנתיים ממועד פטירת המנוח לא מצאנו לנכון למצות את הדיון בנקודה זו. שנית, אם וככל ותוגש תביעה חדשה לממונה וככל שזו תתברר לגופה - ומבלי לגרוע מההערה הראשונה לעיל בנוגע לאפשרות קיומה של עילת סף אשר בה לא הכרענו – אזי יהא על הממונה לבחון את התביעה בנפש פתוחה וחפצה.

סוף דבר - דין הערעור להידחות, תוך חיוב המערערת בהוצאות בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא יישאו הפרשי הצמדה וריבית כמתחייב על פי חוק.

במסגרת פקודת הנזיקין (נוסח חדש) המונח "תרמית" מוגדר במסגרת סעיף 56 כדלקמן : "תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעיה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון". לעומת זאת, במסגרת פרק ההגדרות של סעיף 414 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (סימן ו' לחוק : עבירות סחיטה, מירמה ועושק) מוגדר המונח "מירמה" כדלקמן : "מירמה" - טענת עובדה בעיניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" - להביא אדם במירמה לידי מעשה או מחדל;".

ההפטר אינו חל על תשלומים עונשיים (קנסות), חובות שנוצרו במירמה או שנובעים מגניבה, מעבירת מין או אלימות חמורה וכן גם מחוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין, אולם בית המשפט מוסמך להחיל את ההפטר בנסיבות חריגות על חוב מזונות שהחבות בו הנה לפי פס"ד וכן גם על ריבית או קנס אשר התווספו לתשלום העונשי במהלך התקופה אשר קדמה למועד מתן הצוו לפתיחת ההליכים.

זאת ועוד, המועד הרלוואנטי לעניין סיווג הקנס כחוב עבר או כחוב שנוצר במהלך ההליך הנו מועד ביצוע העבירה, ולא מועד מתן גזר הדין, משום שבניגוד לחובות אחרים מתן פטור מקנסות אינו מצוי במישור שבין היחיד לאדם אחר אלא מהוה פטור מסנקציה עונשית אשר הושתה על ידי השילטון תוך פגיעה בכלל הנושים.

...

לפי עמדת רשות המיסים אין לאפשר לאדם אשר מעל בתפקיד שאליו מונה על ידי ערכאה שיפוטית לקבל הפטר מבלי שהחזיר, ולו למצער, רק חלק קטן מהסכומים שאותם שלשל לכיסו ומבלי שהסדיר את חובותיו.

סוף דבר : בהתחשב בסכום העצום של תביעות החוב אשר הוגשו כנגד היחיד ובהתחשב בכך שגם לא הוגשה תגובה בכתב מטעם רשות האכיפה ובכך שהיחיד צבר חובות עצומים גם כלפי רשויות ציבוריות נוספות אשר הגישו כנגדו היחיד תביעות חוב (עיריית חיפה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור, לשכת עורכי הדין, בנקים ועוד) הרי שאין מקום בשלב זה ליתן הפטר ליחיד.