חוב ארנונה לעיריית ראש העין

נזכיר, כי סעיף 324(א) לפקודת העיריות, קובע כי תנאי לרישום עסקת העברת זכויות במקרקעין הוא הצגת תעודה החתומה בידי ראש הערייה, המעידה "שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס... סולקו במלואם או שאין חובות כאלה". לטענת היועץ, אם הרשויות תאלצנה למסור תעודה בנוסח האמור בחלוף תקופת ההתיישנות, יהיה בכך כדי להעמיד את עובדי הרשות במצב דברים בעייתי, שכן יהיה עליהם לחתום על תעודה העומדת בנגוד למצב הדברים העובדתי, שהרי חלוף תקופת ההתיישנות אינו מפקיע את החוב עצמו.

על כן, במקרים מתאימים, בית משפט זה סטה מתקדימיו אף לאחר פרק זמן שאינו ארוך (ראו למשל: [בג"צ 4914/91 איראני נ' שר הפנים, פ"ד מו](http://www.nevo.co.il/case/5983731)(4) 749, 773-772; עע"ם 2314/10 עריית ראש העין נ' אשבד נכסים בע"מ (‏24.6.2012); ע"א 3178/12 שלמי נ' מנהל מסוי מקרקעין נתניה (‏17.11.2014)).

מעבר למשמעות החברתית הקשה של תופעה זו, עליה עמדתי כבר לעיל, הדבר אף עלול להוביל לגידול בעומס על מערכת המשפט, שכן לא זו בלבד שהרשויות המקומיות יפתחו בהליכי גבייה של חובות ארנונה שלא היו ננקטים על ידן אילו עמדה בפניהם אפשרות ממשית להשתמש בעתיד בסמכותם לפי סעיף 324(א) לפקודת העיריות, אלא יתכן כי אף תחול עלייה במספר ההליכים הנובעים מהחמרה במצבם הכלכלי של אותם נישומים קשיי יום, כגון: הליכי פשיטת רגל, הליכי הוצאה לפועל, וכו'.

...

) בחוות דעתו, אך סבורני שיש להביאה בחשבון כבר פה ועתה, בהתחשב בסבירות הגבוהה שהיא תבוא בפנינו בהקדם, ככל שתתקבל התיזה המחילה את דיני ההתיישנות על הליכי הגבייה הפסיביים, והנה נעמוד בפני "סיבוב שלישי" במערכה הכוללת ביחס לדרכים הפתוחות בפני הרשויות המקומיות לגביית חובות ארנונה.

דעת הרוב שם סברה כי יש לנקוט בגישה פרשנית דווקנית, למרות שפרשנות זו היתה כרוכה בסטייה מהלכה קודמת של בית משפט זה (עע"מ 10673/05 מכללת הדרום נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (31.12.2007) (להלן: הלכת מכללת הדרום)), וכן מפסק הדין, שהיה מושא הדיון הנוסף שם. סבורני כי הפרשנות הרחבה לסעיף 2 לחוק ההתיישנות המוצעת כאן על ידי חברותי וחברי, וזאת, בין היתר, כדי לאפשר "הרמוניה משפטית" ברוח הלכת נסייר – איננה עולה בקנה אחד עם הגישה שנעשה בה שימוש שם לצורך שינוי הלכת מכללת הדרום, והיא אף חורגת הרבה מעבר מדעת המיעוט שלי, ושל חברי, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, שם, וכן מגישתו של המשנה לנשיאה במסגרת הלכת מכללת הדרום, אשר צידדו בפרשנות תכליתית.

סיכומו של דבר, על פי דעתי – הרציונל המנחה בהלכת נסייר, לפיו יש להשוות את דיני חלוף הזמן בין מסלול הגבייה המנהלית האקטיבי לבין מסלול התביעה האזרחית, איננו מתאים להליכי הגבייה הפסיביים.

לגופה של התובענה, כמפורט להלן, נמצא כי מלוא המידע הרלבנטי לעסקה ובכלל זה קיומו של חוב המנוחה לעריית ראש העין בגין ארנונה, סכומו, הערת השיעבוד שנרשמה בגינו וחריגות בניה, נימסר לתובעים וגולה להם.

...

לטענתו, פעל לתיקון התקלה והסיר כל תוספת ריבית או קנס שהוטלו עקב הטעות, כך שבסופו של דבר התובעים לא שילמו תוספות כלשהן.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך של 25,000 ש"ח. צו המניעה מיום 18.10.2015 מבוטל.

ראו באנלוגיה עמדת בית המשפט העליון בבג"ץ 7009/04 עריית הרצליה נגד היועץ המשפטי לממשלה (4.2.2014) שקבע בדרך של פרשנות תכליתית כי רישום משכנתה מהוה "העברה של נכס" במובן סעיף 324 לפקודת העיריות ולכן: "מסקנתי הנה, אם כן, כי יש לקבל את טענת העותרות ולקבוע כי סעיף 324(א) לפקודת העיריות מחייב את רשם המקרקעין לידרוש אישור של הרשות המקומית על העדר חובות ארנונה (מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס), וזאת כתנאי לרישום משכנתה בפנקסי המקרקעין". בחינת תוכנה של דרישת התשלום מראה כי נפל בה פגם אחד בלבד, אי ציון הסעיף בחוק העזר מכוחו הוצאה הדרישה.

אפנה בעיניין זה לעע"ם 2314/10 עירית ראש העין נגד אשבד נכסים בע"מ (24.6.2012), בו דן הרכב מורחב של חמשה שופטי בית המשפט העליון בשאלה "האם חיוב בְּהיטל פיתוח אינו תקף מהטעם שהוא הוצא בחלוף זמן סביר מתום עבודות פיתוח התשתיות שבגינן הוטל ההיטל". באותו מקרה נקבע פה אחד כי אין מניעה לידרוש תשלום ההיטל גם לאחר חלוף תקופה ארוכה והנימוק העומד בבסיס ההלכה הוא הקביעה כי על פי שיטת ההיטל עלות התשתיות מחושב בהנחה שכל בעלי הנכסים יישאו בחלקם למימון אותה עלות.

...

ראו באנלוגיה עמדת בית המשפט העליון בבג"ץ 7009/04 עיריית הרצליה נגד היועץ המשפטי לממשלה (4.2.2014) שקבע בדרך של פרשנות תכליתית כי רישום משכנתה מהווה "העברה של נכס" במובן סעיף 324 לפקודת העיריות ולכן: "מסקנתי הינה, אם כן, כי יש לקבל את טענת העותרות ולקבוע כי סעיף 324(א) לפקודת העיריות מחייב את רשם המקרקעין לדרוש אישור של הרשות המקומית על היעדר חובות ארנונה (מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס), וזאת כתנאי לרישום משכנתה בפנקסי המקרקעין". בחינת תוכנה של דרישת התשלום מראה כי נפל בה פגם אחד בלבד, אי ציון הסעיף בחוק העזר מכוחו הוצאה הדרישה.

בתגובה לטענת הפליה מצד העותרת צרפה העיריה לעיקרי הטעון מטעמה (נספח יד) דרישות תשלום לבעלי נכסים אחרים הנמצאים באותו רובע ולכן דינה להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיבה תוך 30 יום הוצאות משפט בסכום של 15,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום, בעת קביעת ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה כי ישיבת 12.3.2019 בוטלה ביום הדיון לבקשת העותרת.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 62301-06-18 עריית ראש העין נ' עוקשי ז"ל ואח' לפני כבוד השופט **** הורוביץ התובעת: עריית ראש העין ע"י ב"כ עו"ד מחמוד סאבר מסארוה הנתבעים: 1.עזבון המנוחה חביבה עוקשי ז"ל 2.עמנואל שילה 3.לימור איתמר 4.ניצה מיידני 5.אביגדור עוקשי הנתבעים 2 ו-3 ע"י ב"כ עו"ד איתן בן דוד פסק דין

מה לה איפוא לעירייה לשים ראשה בתוך סיכסוך זה? בהיעדר הכרעה שיפוטית בסכסוך, נכון עשתה הערייה שלא ביצעה שינוי כלשהוא ברשום הנכס בספריה תוך המשך חיובה של המנוחה בתשלומי הארנונה, וכפועל יוצא – בדרישה לחייב את היורשים עפ"י הצוואה, תשלומי ארנונה אלו.

כיצד איפוא תשלח הערייה לנתבעים דרישות תשלום? שנית, לו היו הנתבעים ממהרים לשלם את חוב הארנונה עם קבלת התביעה, היה ממש בטענתם.

...

הנתבעים ישלמו את הארנונה באופן יחסי לחלקם בנכס.

חלקו של עמנואל בחוב הוא: 23,939 ₪ = 47,879 ₪ X 135/270 מ"ר. חלקה של לימור בחוב הוא: 14,363 ₪ = 47,879 ₪ X 81/270 מ"ר. אני מחייב אפוא את עמנואל לשלם לעירייה 23,939 ₪ ואני מחייב את לימור לשלם לעירייה 14,363 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט לעירייה בסך 7,500 ₪.

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת עירית ראש העין (להלן: העיריה) מיום 15.6.2022 אשר דחתה את בקשתו של העותר למתן הנחה בארנונה בהיותו נכה צה"ל המחזיק בנכס מסחרי המשמש כנגריה (להלן: הנכס) ולהחלת ההנחה המבוקשת גם על חובות העבר שצבר.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בשאלת השיהוי ובשאלת ההנחה הרטרואקטיבית.

העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.