חוב ארנונה ומים לרשות המקומית רמת גן

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 61227-05-18 עריית רמת גן נ' גל תא"מ 61206-05-18 עריית רמת גן נ' שיראזי גל לפני כבוד השופט נמרוד אשכול התובעים 1. עריית רמת גן רשויות מקומיות 10000000541 2. עריית רמת גן חברות 500286000 ע"י עו"ד רון חמד ועו"ד ספיר שמחי הנתבע 1. מיטל שיראזי גל ת.ז. 034189290 2. אלדד גל ת.ז. 033189486 פסק דין

בית המשפט בהחלטה מיום 31/10/2018 הורה שתיק שמספרו 61206-05-18 יאוחד עם תיק שמספרו 61227-05-18 וזאת מאחר: "מדובר באותה מסכת עובדתית בין בני זוג בגין אותו נכס מול אותה משיבה". במסגרת הישיבה המקדמית ביום 06.01.2019, ציין נציג התובעת כי מדובר בחוב מיום 01.09.2012 עד ליום 15.10.2012, "החוב הוא שאריות של ארנונה ומים". בהמשך, פירטה נציגת הערייה, כי החוב מורכב מארנונה עבור שנת 2012 ציטוט: "המים זה חודשים מאי ויוני 2012". התברר כי הנתבעים עזבו את הנכס ברחוב בית לחם ברמת גן ביום 15.10.2012 ועברו לדירה אחרת ברחוב רימלט אלימלך 12, ברמת גן. לכתב התביעה צורף קובץ של עריית רמת גן נכון ליום 22.01.2018.

...

בכל הנוגע לחוב הארנונה, נמצאנו למדים על פי מסמכי התביעה, וכפי שפורט לעיל, ש"היתרה העוברת" של הארנונה מיום 01.01.2017 היא סך של 174.20 ₪ לסכום זה נוספו חיובים וזאת כמפורט בטופס שצירפה העירייה לבית המשפט לכתב התביעה.

סוף דבר: העירייה לא הוכיחה את זכותה לגבות את אגרת המים המהווה חלק מהתביעה, הנתבעים לא הוכיחו שהתשלום בסך 391 ₪ ששלמו בחודש פברואר 2013 היה עבור ארנונה.

בשים לב לאמור לעיל מורה כי לסילוק מלא וסופי של התביעה, בשני התיקים ,יישלמו הנתבעים לעירייה סך של 250 ₪ וכן יישלמו הוצאות בסך 125 ₪ .כל זאת יישלמו הנתבעים לעירייה בתוך 45 ימים מהיום.

תמצית טענות הערייה בכתב התשובה: א) לשם גביית חוב ארנונה ומים בגין חזקה בנכס ברח' השומר 2 בתל אביב העומד על סך 26,968.30 ₪ (לא כולל שכ"ט והוצאות) נכון ליום 2.7.14, רשמה הערייה שעבודים עפ"י סעיף 11 א (2) לפקודת המסים (גביה) על זכויות המבקש בנכס הידוע כגוש 6217 חלקה 572 ברח' ארלוזרוב 114 ת"א ובנכס הידוע כגוש 6963 חלקה 3 תת חלקה 5 ברח' דיזינגוף 338 ת"א ועל כן, לא ברורה טענת המבקש כי לטובת הערייה קיימת הערה בלבד.

כב' הש' הנשיא א' גרוניס פסק כי ארנונה מהוה "מס" במשמעות פקודת המסים (גביה) וזאת נוכח העובדה שהדיבור "ארנונה" מאוזכר במפורש בהגדרה של "מס" בסעיף 2 (1) לפקודת המסים (גביה) ובהיתחשב בכך ששר האוצר הוציא אכרזה המבהירה כי חובות לרשות המקומית יהיו "מס" במשמעות הפקודה.

הנשיא הדגיש, כי המגמה הקיימת בפסיקה היא לפרש אותם פירוש דווקני על רקע עקרונותיה הכלליים של השיטה הרלוואנטיים לחקיקת מס. הצדקה נוספת לצמצם תחולתה של הפקודה נמצאה בהיתחשב בסמכויות מרחיקות לכת שמקנה פקודה זו לרשויות והאפשרות שניתנת להן לאכוף את חיובי המיסים גם ללא הזקקות לבתי המשפט ולהליכי הוצאה לפועל (ראו גם רע"א 2911/95 אברהם נ' עריית רמת-גן, פ"ד נג (1) 218, 238-237 (1999)).

...

עוד הודגש בסעיף 11א(2) לפקודת המסים, לגבי סוג המס השני, כי אם נרשמה בפנקס הערה על קיומו של שעבוד לרשויות המס מכוח הסעיף, הרי דרגתו תהא נדחית מפני כל שעבוד קודם שהיה רשום בפנקס בעת רישום ההערה".

כלומר - כב' הנשיא גרוניס מגיע למסקנה דלעיל, נוכח הדמיון הלשוני בין סעיף 11 א (1) לפקודת המסים וסעיף 8 (א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג – 1992 ובהתחשב בזיקה הברורה של הארנונה לנכס המקרקעין.

לסיכום: א) דין המרצת הפתיחה להתקבל ולפיכך יש לסגור את תיק ההוצל"פ שנפתח נגד המבקש.

עתירה למתן צו המורה למשיבה – עריית ת"א (להלן: "הערייה"), להמנע מלהמשיך בהליכי כנוס הנכסים על דירת מגורי העותר (להלן: "דירת המגורים"), בגין חוב נטען לעירייה של תשלומי ארנונה ומים, בגין נכסים המשמשים לעסק ברח' הרצל וברח' יהודה הלוי בת"א. עוד מבקש העותר בעתירתו להורות על מחיקת הערת השיעבוד על דירת המגורים לפי סעיפים 11א.(1)-(2) לפקודת המסים (גביה) (להלן: "הפקודה").

נפסק כי אם חלפו המועדים להגשת השגה וערר, ניתן עדיין לתקוף את ההחלטה על החיוב בארנונה באמצעות הגשת עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מינהליים, כמו שעשה העותר בענייננו: "נישום הרוצה לתקוף הליכי גבייה המתנהלים כנגדו יכול לעשות כן בשני אופנים. האחד, בדרך של הגשת השגה לפי חוק רשויות מקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ז-1967 ... . ברור בעניינינו שמועד זה חלף, ועל כן היה פתוח בפני המשיבה רק האפיק השני, פנייה לבית משפט בדרך של הגשת עתירה מנהלית, אשר בו היא אכן נקטה.

סוגיה זו על ראש ההוצל"פ לבחון במסגרת הליכי המימוש שמתקיימים לפניו, ולפי הסדר בהתאם לנסח הרישום המוצג לו. עוד עלי לציין, שאינני מקבלת את טענת העותר, כי בהתאם לרע"א 2911/95 יוסי אברהם, עו"ד נ' עריית רמת גן פד"י נג(1) 218, 229-228 (להלן: "עניין יוסי אברהם") פקודת המסים לא חלה על תשלומי ארנונה, מאחר שהעירייה לא הוכיחה כי הייתה הכרזה של שר האוצר שגם תשלומי ארנונה ניתנים לגבייה לפי פקודת המיסים.

...

התוצאה היא שהתביעה לא התיישנה, שכן לא עברו 7 שנים משנת 2006 ועד שהוגשה העתירה דן ב- 4.3.2013.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אכן יש למחוק מפנקס המקרקעין את השעבוד שנרשם על דירת מגורי העותר לפי סעיף 11א(1) לפקודה, מאחר שהוא בטל מעיקרו, אך השעבוד לפי סעיף 11א(2) הוטל כדין ולגביו העתירה נדחית.

באשר ליתר הטענות שניסה העותר להעלות ביחס לגובה החוב, העתירה נדחית.

מונחת לפני עתירה מינהלית שהוגשה על ידי יורשיו של המנוח ראובן דאון, ז"ל, וזאת בעקבות הליכי גבייה מנהליים שבהם נקטה עריית אור יהודה בשלהי שנת 2010 כנגד המנוח (ובהמשך גם כנגד יורשיו), בקשר עם חובות ארנונה, מים וביוב המצטברים לסך של 5,006,813 ₪.

עו"ד ישראל שלו מונה ביום 14.3.11 על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה ברמת גן כמנהל זמני של העזבון (ראו נספח ה' לעתירה).

כך, ראוי להיתחשב במשך הזמן בו לא שולם חוב הארנונה, בגובה החוב, באופיו של הנכס נשוא החיוב ובאפשרות שמחלקות אחרות ברשות המקומית, שאינן עוסקות בגביית הארנונה, ידעו, באמצעות הודעות בכתב, על הפסקת ההחזקה בו. כב' השופטת ארבל סברה, כי כאשר המחזיק היוצא מהנכס מוכיח כי הרשות המוסמכת לגביית הארנונה ידעה בפועל על השינויים במחזיקי הנכס, ניתן לראות בו כמי שמילא את חובת ההודעה לפי סעיף 325 לפקודה.

...

מכאן המסקנה, כי דין העתירה שלפני להידחות על הסף ואין לדון בה לגופה.

סוף דבר לאור כל האמור, העתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעת: לטענת התובעת, הנתבעת החזיקה בנכס הנידון בתקופה הנדונה, אך לא שלמה את דמי הארנונה, הביוב והמים בגין תקופה זו. תדפיסי התובעת מהוים רשומה מוסדית המהוה הוכחות לקיומו וגובהו של החוב.

בתא"מ 6479-08-07 עריית רמת-גן נ' אזוגי (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.3.16) התייחסתי לנושא זה וקבעתי : "28....מצאתי כי מדובר במקרה יוצא דופן בו המניעות מהשמוש בנכס והחזקה בו הלכה למעשה נבעה ממעשה התובעת, הדורשת תשלום ארונונה מהנתבעים בגין היותם המחזיקים באותו נכס. גם אם פעולתה של התובעת הייתה מוצדקת ואף נבעה מחובותיה כלפי תושביה, הרי שבמקרים כאלו יש לבחון מתן הקלות בתשלום ארנונה לאותם תושבים בין פרטיים ובין בעלי עסקים הנפגעים מאותן פעולות מוצדקות ככל שיהיו . בתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג – 1993 (להלן: "תקנות הסדרים") נקבע בסע' 13 כי ניתן לקבוע הנחה למחזיק של ביניין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מיצטברת של עד 6 חודשים בשיעור של עד 100% (סע'.

על העירעור הוגשה רע"א 7834/14 לבית המשפט העליון, אשר ביום 31.63.16 ביטל את פסק הדין, אך ציין באותה החלטה כדלקמן: "המשיבים יגישו בקשה לועדת הפשרות של הערייה מכח סעיף 339 לפקודת העיריות , וזו תיבחן בנפש חפצה את בקשת המשיבים למחילה מלאה או חלקית של חוב הארנונה.." מהאמור לעיל עולה, הגם שבמצב החוקי הקיים לא ניתן לתת פטור מעצם קיומן של עבודות תשתית, על הרשות המקומית לידון בבקשות אלו בהבנה ובמציאת פיתרון כספי הולם למצב שנוצר.

...

לאור הבחינה המהותית של המונח "מחזיק" ולאור מכלול הנסיבות שהובאו בפניי מצאתי שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי, כך שעליה לשלם את תשלומי הארנונה לגביהם התביעה לא התיישנה, דהיינו מיום 1.4.09 עד ליום 31.12.09.