חדרי מגורים משותפים לאחר גירושים אינם מצריכים גט

בשנים שלפני הגט ולאחריו בין השנים 1995־2005 בני הזוג גרו יחד באותו חדר ופעמים רבות ניכנס לחדר השינה שלהם וראה כי אכן זהו המצב.

ונראה שאין בידינו להכריע במחלוקת הראשונים הנ"ל ויוכל התובע לומר קים לי כדברי הרשב"א וסיעתו והתובע הוא המוחזק שכן הסכם הגירושין לא מומש עדיין והבית בחזקתו ולדעת הרשב"א יש הודאת בעל דין של הנתבעת בפני הערכאות שמיד לאחר הגט חזרו להתגורר יחד ולדבריה הסכם הגירושין היה מן השפה ולחוץ ואינו בעל תוקף.

נראה שטעם הדבר שמאנה בטענה זו הוא משום שהדבר גלוי וידוע לכל שחזרתם המשותפת למגורים מיד לאחר הגט מלמדת באופן בהיר שהסכם הגירושין נועד לצרכי הברחה בלבד ולא היה אלא לפנים ואלו דברי הב"ח הנ"ל שכל שלא זזו הנכסים מתחת יד הנותן אף בשייר מקצת לא זכה המקבל בנכסים, וכאמור יש לומר שגם הקצות שחלק לא חלק אלא על דרך כלל אבל היתנהגות כה חריגה של חזרת בני הזוג שהתגרשו למגורים משותפים בבית שהקנה אותו הבעל לאישה ועל פניו אינו שלו כלל מלמדת כי אכן הסכם הגירושין היה למראית העין.

לכן הנחת יסוד של הדיין שאם נקבל שבני הזוג חזרו מיד לאחר הגט לחיות יחד יש הוכחה שההסכם הגירושין נעשה לצרכי הברחת הדירה, ונראה לי שרק מטעם שכתבנו שאין שום הוכחה על החובות היה צריך צריך לדחות את התביעה של הבעל.

...

הרי יכול להיות כמו שכתבנו שהיה לה קשה עם הבעל שהשתמש בסמים ולא פרנס, אם כן נוח לה שלכל הפחות הדירה תהיה שלה ויהיה לה יציבות שהדירה שלה והיא מוכנה לדאוג לפרנסת הילדים ולוותר על כתובה ולהיות גרושה, עם זה לתת לו לחיות איתה בבית, לכן נראה לי קשה מאוד לבטל את ההסכם הגירושין.

והיה נראה לי יותר לדמות את הנידון לשטר פסים שפירושו שאדם נותן שטר לאדם שני ומאמין לו שלא ישתמש בו. אותו דבר אצלנו, הרי עשו הסכם גירושין שאושר בבית הדין ועם התגרשו בני הזוג בגט כשר ואפשר היה אולי לטעון שהבעל האמין לאשה שהיא לא תשתמש בו לאור היחסים ביניהם.

" אך נראה לי אפילו אם נקבל את סברת הרב בארי שליט"א קודם כל צריך להיות בסיס איתן וחזק שההסכם נעשה רק למראית עין אך כבר הוכחנו שאין שום בסיס להנחה הזאת לכן סברת הרב בארי לא ישימה במקרה שלנו.

שני הצדדים הודו שזה שנים רבות אין ביניהם חיי אישות – משנת התשע"ד (2014) והם גרים בחדרים נפרדים – הצדדים נחלקו בשאלה אם האשה גרשה את הבעל מחדרם המשותף או שהוא עזב על דעת עצמו – אף שעל כל פנים שניהם מתגוררים בבית המשותף.

בעירעור קודם טענה האשה לפנינו, שהואיל והצדדים חיים בפירוד (בחדרים נפרדים) כבר שש שנים [אז], הגשת הבעל את תביעת הגירושין רק כעת (אחרי שש שנים [– אז]) מלמדת על חוסר כנות.

לאחר שנים מספר, בשנת התשס"ט (2008), משהתברר שבררת מחדל זו גורמת לחוסר צדק מסיבות שונות, כשלפעמים אחד מן הצדדים מעכב את סידור הגט כדי להמשיך להחזיק בנכסים ולמנוע את פירוק השתוף, ולפעמים אין מקום לדחות את איזון משאבים לאור הקורה בין בני הזוג, שכבר אין הם בני זוג, למרות מעמדם הרישמי, נקבע במסגרת תיקון 4 לחוק, סעיף 5א – סעיף המאפשר את איזון המשאבים עוד לפני סידור הגט כדלהלן: 5א. (א) הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן: (1) חלפה שנה מיום שניפתח אחד מההליכים האלה: (א) הליך להתרת נישואין; (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לבצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11; (2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מיצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפיסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג.

כמו כן איפכא: אם נוצר קרע איש וכלכלי בין בני זוג, אף אם הם מתגוררים תחת קורת גג אחת ואף בחדר אחד, אין באי הגשת תביעת גירושין או מאידך גיסא תביעת שלום בית כדי להוכיח שהקרע עדיין הפיך.

כמו כן מראית עין של שלום בית, כגון הישתתפות ושותפות בשמחה משפחתית ובארועים דומים – לא בהכרח שתהיה ראיה שלא כלו כל הקיצין ושהקרע עדיין הפיך – האדם הסביר לא יפגע בצדדים שלישיים ואף בבן זוגו ללא צורך, אף אם הקרע כבר מוחלט, ויעדיף שלא 'לכבס את כביסתם המלוכלכת' בציבור.

...

סוף דבר: הדברים צריכים להיבחן בכל מקרה ומקרה לגופו בדקדוק רב ואין ללמוד ממקרה אחד לאחר.

לאור כל האמור לעיל ומאחר שאנו מקבלים את קביעת בית הדין ונימוקיו שלפיהם הקרע בין הצדדים קיים בפועל כבר משנת תשע"ד (2014), סמכותו וחובתו להקדים מועד האיזון.

מסקנות והוראות לפיכך אנו קובעים כדלהלן: אנו דוחים את הערעור.

דיון תוקפם של הגירושין למרות הנטען ומשמעות המשך חייהם המשותפים של הצדדים לאחר הגירושין תחילה נבהיר שאין בהלכה דבר כזה גירושין פקטביים.

טענות הצדדים בעיניין ההסכם כפי שעלו בדיונים ובכתבי הטענות לגוף טענת התובע שהסכם הגירושין נעשה רק למראית העין בלבד, השיבה הנתבעת בכתב ההגנה כדלהלן: אלא מאי? בסמוך לאחר הגירושין של הצדדים שב המבקש לדירת המגורים וסרב לצאת ממנה, הגם בקשות והפצרות המשיבה, תוך שהוא מנצל את כוחו הפיזי ומשתמש בילדים לשם כך. למשיבה יש לומר לא עמדו הכוחות הפיזיים והרגשיים לגרשו מהדירה, ואולם זו עמדה בדרישתה כי המבקש ייצא מהדירה ויניח לה. יש לומר כי הצדדים ישנו בחדרים נפרדים בתקופת המגורים שלאחר הגירושין, וכמעט ולא היו ביניהם יחסי אישות, להוציא מקרים שהמבקש כפה על המשיבה יחסי אישות, פשוטו כמשמעו.

ביה"ד: עובדתית לאחר הגט גרתם יחד עד שעזב את הבית לפני שנה? האשה: גרנו במיטות נפרדות חדרים נפרדים.

האשה: גם לפני שהתגרשתי לא היו יחסי אישות.

] מזונות הילדים הבעל מתחייב לשלם לידי האשה למזונות הילדים וסיפוק צרכיהם השונים, כל עוד הילדים ברשותה ובחזקתה, החל מיום מתן אישור בית הדין להסכם זה ועד הגיע כל ילד לגיל שמונה־עשרה סך של 1,650 ש"ח לחודש עבור כל ילד.

...

במסגרת הסכם הגירושין הוסכם כי הצדדים יתגרשו, כי התובע ישלם מזונות בסך של 1,650 ש"ח בעבור כל ילד וכי האישה תקבל לרשותה באופן בלעדי את הרכב של הצדדים, את כל המיטלטלין של הצדדים וכן את כל הזכויות בדירת הצדדים שב[.

לאור כל האמור לעיל, יתבקש כב' בית הדין להורות על ביטול הסכם הגירושין וכן על ביטול הגירושין עצמם.

מסקנה לאור האמור לעיל הסכם הגירושין בטל מעיקרו במה שנוגע להעברת הדירה על שם האישה ובמה שנוגע להתחייבות הבעל למזונות הילדים אחר הגירושין.

ובאשר לדירה, הסכימו הצדדים כי המשיבה תשתמש "באופן בלעדי בחדר שבדירה הנ"ל המשמש כיום כחדר השינה שלה (והמערער) ישתמש באופן בלעדי בחדר שבדירה זו המשמש כיום כחדר השינה שלו-שני הצדדים ישתמשו באופן משותף בחדר השלישי במטבח ובחדרי השירות שבדירה הנ"ל". בסעיף ט' להסכם נאמר: "עד לגירושין לא יהיה אף צד רשאי, אלא בהסכמת הצד השני להכניס אדם אחר לשם מגורים בדירה ואחרי הגירושין הדבר יהיה תלוי בהחלטת בית-הדין המוסמך." יצויין כאן במאמר מוסגר כי הצדדים עוד טרם התגרשו עד עצם היום הזה.

כבוד השופט גוברניק עשה זאת מתוך הנימוק כי את הדרישה "לחזור להתגורר בדירה צריך היה להביאה (בדרך) של תביעה לצו-מניעה נגד (המשיבה)" ובצורה שהוגשה התביעה, לא היה מקום לתת צו כזה, ואילו כבוד הנשיא-התורן השופט עציוני, אליו הצטרף כבוד השופט סלוצקי, סבר כי "בין אם עילת התביעה של (המערערת) יסודה בזכות על-פי-דין או על-פי-יושר, יש לדחותה, וזה מהטעם הפשוט שהתנהגותו של (המערער) מצביעה באופן חד-משמעי על ויתורו על זכותו לחזקה בדירה המשותפת...

יתר-על-כן, הנסיבות שבהן נכרת ההסכם ההוא השתנו מאז מיסודן: מסעיף (ה) של ההסכם, בו מדובר על שמוש משותף גם במטבח ובחדרי השרות שבדירה, ברור שכוונת הצדדים היתה שהחדר נשוא התביעה ישמש למערער זמנית כחדר מגורים, עד שהמשיבה תקבל ממנו את הגט.

...

אף אני סבור, כי המערער אינו יכול להסתמך עוד על ההסכם (ת/1), שנעשה בין בני-הזוג בשנת 1948, לאחר שהוא, במשך שלוש-עשרה שנים תמימות, לא הפעיל את זכותו לחדר הנמצא בדירה המשותפת, וגר מחוץ לדירה, בנפרד מאישתו.

נראה לנו שבנסיבות אלו, לא זו בלבד שבודאי היה מקום לברר, אם אין לתת לנתבעים סעד-מן-הצדק, כפי שבית-המשפט המחוזי סבר, אלא מן הדין היה לקבל את טענתם של אלה, שבידיעתם ובשתיקתם השלימו התובעים עם ההפרה, ושזו חדלה לשמש להם עילה לדרוש פינוי.

(ד) "חרף המסקנות האלו, סבור אני כי שורת הצדק מחייבת שלא להכיר בתובענה של סילוק-יד, לפני שתנתן למשיבים היזדמנות לקרוא את...

בהתגוננו כלפי תביעת מזונות שהוגשה נגדו על-ידי אישתו לבית-המשפט המחוזי, חיפה (תי"א 363/55), הוא טוען, כי היא "גרה בדירה בת שלושה חדרים ששניים מהם ניתנים להשכרה על-פי חוזה עם בעל הבית", ובתוך שניים אלה כלול גם החדר הנידון בעירעור זה. נוכח כל אלה אין מנוס מן המסקנה, כי המערער אינו יכול, או מנוע, אם על יסוד "ויתור" ואם מחמת "מניעות מן-היושר", להסתמך על ת/1 כיסוד לתביעתו להחזיר לו את החזקה בחדר הנ"ל. מטעמים אלה מצטרף אני לפסק-דינו של חברי, השופט לנדוי.

האשה עזבה את הדירה על דעת עצמה בתאריך 8.10.19, בטענה שלא יכולה לחיות עם בעלה יחד באותו חדר.

ב"כ הבעל: אין צורך לבחון, היא הודתה, זה הודאת בעל דין.

ועי"ש שהביא מפד"ר כרך יח עמ' 300 בפס"ד של בית הדין האיזורי ירושלים שהגר"ש שפירא שליט"א כתב כדבר פשוט שלאחר הגירושין, מאחר שהזוג מנוע על פי ההלכה ממגורים משותפים, יש חובת תשלום שכר דירה.

גם תגובה שהתקבלה מהאשה וב"כ אין בה בכדי לקבל את עמדתה בעיניין החוב לא צורפו מסמכים מקוריים בעיניין זה. פסק דין לאור כל האמור לעיל פוסק בית הדין כדלהלן: תביעת האיש לקבלת מחצית מ-170,000 ש"ח שאשה הודתה, מתקבלת, משכך על האשה להעביר לאיש סך של 85,000 ש"ח. תביעת האשה לקבלת דמי שימוש מתקבלת חלקית מיום סידור הגט, משכך על האיש להעביר לאשה דמי שימוש (לאחר ניכוי של דמי ניהול חודש 12/20) סך של 11,128 ש"ח. איזון משאבים- בהתאם לחלופה ב' האשה תעביר לאיש כיום 20,537 ש"ח, בנוסף העברות פנסיוניות ותשלום ביום פרישת האשה מעבודתה במשרד הבריאות.

...

גם תגובה שהתקבלה מהאישה וב"כ אין בה בכדי לקבל את עמדתה בעניין החוב לא צורפו מסמכים מקוריים בעניין זה. פסק דין לאור כל האמור לעיל פוסק בית הדין כדלהלן: תביעת האיש לקבלת מחצית מ-170,000 ש"ח שאישה הודתה, מתקבלת, משכך על האישה להעביר לאיש סך של 85,000 ש"ח. תביעת האישה לקבלת דמי שימוש מתקבלת חלקית מיום סידור הגט, משכך על האיש להעביר לאישה דמי שימוש (לאחר ניכוי של דמי ניהול חודש 12/20) סך של 11,128 ש"ח. איזון משאבים- בהתאם לחלופה ב' האישה תעביר לאיש כיום 20,537 ש"ח, בנוסף העברות פנסיוניות ותשלום ביום פרישת האישה מעבודתה במשרד הבריאות.

תביעת האישה לתשלום על החוב לעו"ד א', נדחית .

תביעת האישה לתשלום חוב לח', נדחית.