חברת ביטוח: שכר טרחת עורך דין והכיסוי הביטוחי

לפניי תביעה כספית של תובע נגד חברת הביטוח שלו, הנתבעת, לתשלום שכר טירחת עורך דין והחזר הוצאות שכר מומחים רפואיים.

על הנתבעת לשלם אך ורק בהתאם למפורט בפוליסה ומשלא נכתב במפורש בפוליסה שהיא כוללת החזר שכ"ט עו"ד, לא ניתן לייחס לנתבעת חובה לשאת בכך, כפי שלא ניתן לייחס לנתבעת חובה לשלם בגין כסוי בטוחי שאינו מפורט בה. הנתבעת הבהירה לעוה"ד שי נתן יותר מפעם אחת במכתביה שהיא אינה נושאת בשכ"ט עו"ד ולכן היה על התובע להערך מראש לשלם לו את שכרו.

...

המסקנה מכל האמור היא שהפוליסה שצירף התובע לתביעתו היא הפוליסה שהוראותיה חלות במועד התאונה, ובכל מקרה יש לראות בתנאיה כתנאים התקפים והמחייבים בין הצדדים במועד זה. חישוב שכר הטרחה כאמור, נקבע שהתובע זכאי לתשלום שכר טרחת עורך דינו בגין ייצוגו בהליך מול הנתבע.

בהתאם לכל אלו, ובהתחשב בהסכם שכר הטרחה בין התובע לעורך-דינו, ובסכומים ששולמו לתובע מאז החל ההליך מול הנתבעת ומאז שהחל להיות מיוצג, אני קובעת שכר ראוי גלובלי בעבור העבודה שנעשתה על ידי עורך הדין בסכום של 6,000 ₪ כולל מע"מ. סוף דבר תוצאת האמור היא שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 6,000 ₪ בגין ייצוגו בהליכים מול הנתבעת שקדמו לתביעה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך הכולל, העומד על 10,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ביום 9.3.2022 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם) את תביעת רוכב האופנוע, וקבע כי המבקשת ונהג הרכב ישלמו לו פיצוי בסך של 3,806,951 ש"ח בגין נזקיו, בצרוף שכר טירחת עורך דינו והוצאות המשפט.

כנטען, ההלכה שנקבעה מחייבת למעשה את חברות הביטוח להמשיך ולספק כסוי בטוחי כפול למשך 21 ימים לאחר ביטול פוליסה: הראשון, לרכב שממנו הועברה פוליסת החובה על ידי המבוטח, והשני, לרכב שאליו הועברה הפוליסה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. בפסק הדין בעניין הפול נקבע כי את התיבה "ניזוק" שבסעיף 24 לפקודת הביטוח יש לפרש ככזו שאינה חלה על בעל הפוליסה שבוטלה.

מהאמור עולה כי בית המשפט ביסס את קביעותיו על כללי הפרשנות המקובלים, ובנסיבות אלה סבורני כי אין מקום לסטות מהכלל שלפיו "ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני של בית משפט זה [...] בלא שיש צורך לאשר כל הלכה חדשה על-ידי עריכת דיון נוסף בה" (דנ"פ 6519/05 עיסא נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2.9.2005); כן ראו: דנ"א 5476/20 באטה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (8.9.2020); דנ"א 6115/22 אס.אר.אקורד בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (15.2.2023); מרזל, בעמ' 246).

הבקשה נדחית אפוא.

התובעת ובא כוחה כרתו הסכם למתן שירותים משפטיים בתביעה שהוגשה על ידי חברת ביטוח מגדל כאשר הסכם שכר הטירחה היתייחס להגשת בקשה לביטול פסק הדין ואחריו הגשת כתב הגנה והודעת צד שלישי.

הנתבעת טענה כי התובעת לא פנתה אליה בדרישה ו/או התראה לתשלום כלשהוא בגין הוצאותיה המופרזות הנטענות, ובחרה להגיש תביעה רגילה במטרה לנפח את התביעה ו/או להרויח שכר טירחת עורך דין, היתנהלות שהיא חסרת תום לב ו/או הפרה לחובה להקטנת הנזק, שעה שהיה מקום למצות הניסיון לסלק הדרישה כמקובל מחוץ לכותלי בית המשפט ומבלי להדרש להליך שפוטי יקר, במיוחד לאור העובדה כי הנתבעת ייצגה את התובעת בהליך המשפטי, וכל הוצאותיה של הנתבעת שולמו בהתאם לפסק הדין.

אעיר בהקשר זה, מאחר והנתבעת לא ייצגה את התובעת בהליכים המשפטיים שהתנהלו נגדה ולא הסכימה לתת כסוי בטוחי, התובעת פעלה כמצופה ממנה, פנתה לעורך דין מטעמה לצורך טפול בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה נגדה.

...

לאחר ששקלתי את כל הנתונים הרלוונטיים לא שוכנעתי כי באי העלאת טענה זו בישיבת ההוכחות ויתרה התובעת על דרישתה להשבת הסכום ששולם, במיוחד נוכח העובדה כי התובעת הייתה הנתבעת בהליך שם, אך מצאתי כי התובעת לא פעלה להקטין את נזקיה שעה שלא העלתה את הדרישה במועד ישיבת ההוכחות וטרם הסכמת הנתבעת על מתן כיסוי ביטוחי.

על כן לאחר שהתחשבתי במכלול השיקולים, לרבות הגשת תמלילי שיחה שלא בהתאם להוראות הדין, הגשת אישור מסירת ההתראה לנתבעת באיחור (עם הגשת הסיכומים) ואי העלאת דרישתה לפיצוי מאת הנתבעת בגין סכום שכר הטרחה ששילמה לעורך דינה במועד ישיבת ההוכחות, אני קובעת כי לתובעת אשם תורם בגין נזקיה, אותו יש לאמוד בשיעור של 35%, שיעור שיש בו כדי לשקף באופן ראוי את האיזון בין מעשיהם ומחדליהם של הצדדים.

סוף דבר: לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשם לתובעת 65% מסכום התביעה, קרי סך של 12,588 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שקלתי את הראיות בתיק ולאחר ששמעתי את דברי העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי במהלך הדיון שהתקיים בפניי, ולאחר שבחנתי את סיכומי טענות באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין טענת התובעת להיעדר כסוי ביטוח להדחות ולפיכך, דין התביעה להדחות.

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") קובע כדלקמן: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מירמה – פטור המבטח מחובת". בעיניין יסודות סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח והנטל להוכיח מירמה בתביעת תגמולים ראו רע"א 1219/18 שי פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) שם נקבע כדלקמן: "שלושה המה יסודות הסעיף: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לכזב; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה, [פורסם בנבו] פסקה 4 (19.5.1998)). הנטל להוכיח מירמה בתביעת תגמולים מוטל על המבטח, אך משהוכחו שני היסודות הראשונים, עובר נטל הבאת הראיות אל המבוטח, להראות שהמניע למסירת הפרטים הכוזבים לא היה בכוונה לזכות בתגמולים במירמה (רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (12.4.2011) (להלן: עניין פלדמן((". נפסק, כי דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המירמה, מאחר ומדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר ומדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת של שלישת תגמולי הביטוח מהבוטח (ראו רע"א 9215/10 יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו)).

התובעת תשלם לנתבע שכר טירחת עורך דין בסך של 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הסכום יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

...

כן אני קובעת לאור כל האמור לעיל, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעה ההשבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, בכך שלא עלה בידה להוכיח כי הנתבע קיבל תגמולי ביטוח שלא על פי זכות שבדין.

סוף דבר: על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 46169-02-24 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט אברהם אברהם המערערת מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד נאדר אליאס המשיבים 1. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד א. ורשה ואח' 2. שריף ראיף ת.ז. 037328622 3. עקיל אבו אל נאסר ת.ז. 027603877 ע"י עו"ד תאמר חנא ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' הרשמת הבכירה מ' זינגר) בתאד"מ 22335-01-22 מאוחד עם תאד"מ 65408-05-21 מיום 21.12.23 פסק דין

סיכומו של דבר, בתביעת שריף (65408-05-21) חייבה כב' הרשמת הבכירה את מנורה לשלם לו סך 19,513 ₪ בצרוף שכר טירחת עורכי דין בסך של 3,500 ₪ וכן אגרות משפט.

על דברים אלה הוא לא נחקר בחקירתו הנגדית (ראו ע' 22 לפרוטוקול, מלבד שאלות לא ממוקדות כגון מדוע לאחר התאונה הודיעה לו חברת הביטוח כי אין לו רישיון).

אם היתה ידיעה/הודעה שכזו, אזי היה עלינו לשאול האם מתקיימות נסיבות המצדיקות הותרת הכסוי הבטוחי על כנו חרף הידיעה (כפי שאירע למשל ברע"א 3339/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דהן, פ"ד נז(1) 503 (2003)).

...

משהגענו למסקנה זו, אין עוד מקום לדיון בטענותיה של מגדל אודות הרטרואקטיביות של פסילת הרישיון.

הערעור נדחה אפוא.

המערערת תשלם למשיבים 1 ו-3 שכר טרחת עורכי דין בערעור, כל אחד סך של 7,500 ₪.