חברה זרה חייבת להירשם בישראל

לגישתו, השאלה האם אפל העולמית מקיימת מקום עסקים בישראל היא שאלה עובדתית שיש לבחון אותה במסגרת של הליך אזרחי (ולא מינהלי) שאפל העולמית תהיה צד לו. הרשם טען כי תכלית סעיף 346 היא לאפשר המצאת כתבי בית-דין לחברה זרה המקיימת מקום עסקים בישראל.

מובן כי כל עוד לא התקבלה גישתו של העותר בעתירה דנן, ולא נקבע כי אפל העולמית חייבת להרשם בישראל כחברת חוץ – היה על העותר לפעול באמצעים העומדים לרשותו: הגשת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום בהתאם להוראת תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי או המצאה למי שהוא מורשה בהנהלת עסקים מטעם אפל העולמית בישראל.

...

לכן נקבע כי אי-קיום החובה לצרף כמשיב את כל מי שעלול להיפגע מהעתירה – עלול להקים עילה לסילוק העתירה על הסף (ר' בר"מ 1469/12 מנואל קונסבלר נ. עמותת תושבים למען נווה צדק, ובג"ץ 1901/04 לנדאו נ. עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403,415) (1994) וגם את החלטתי בעת"מ (מינהליים ת"א) 28209-12-11 המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אויר בישראל מלר"ז נ' איגודן תשתיות איכות סביבה (10.07.2013)).

לכן, אין די בכך שהעתירה נמסרה לרשם וכי הוא השיב לה, ולא ניתן לדון בעתירה בלא מסירה שלה לידיה של אפל העולמית וקבלת תשובה מטעמה לאמור בה. משהעותר לא עשה כן, לא ביצע מסירה לאפל העולמית וביקש לדון בעתירה בלא בירור של השאלה האם אפל ישראל משמשת מורשה לקבלת כתבי בית דין מטעמה (תוך ניסיון לעקוף את הצורך לערוך בירור כזה במסגרת התביעה האזרחית בבית-משפט השלום), אני סבורה כי יש למחוק את העתירה.

סיכומו של דבר – מכל הטעמים שלעיל, אני סבורה כי דין העתירה להימחק – זאת הן משום שהעותר לא ביצע מסירה של העתירה לידי אפל העולמית; הן משום שהוא לא מסר מידע מלא אודות ניסיונו לברר בתביעה בבית-משפט השלום את מעמדה של אפל ישראל ככתובת למסירת כתבי בי-דין לאפל העולמית; והן משום שהוא לא מיצה את הבירור בבית-משפט השלום בהקשר זה. לכן, העתירה נמחקת.

אף שהחוק נועד בראש ובראשונה לעודד חברות ישראליות שנרשמו למסחר בחו"ל להרשם למסחר גם בבורסה בישראל, הרי שבשלב השני קיווה המחוקק כי הסדר זה יביא גם "לקירובן של חברות זרות הרשומות בשווקים שונים בעולם, לשוק הישראלי ולרישום של ניירות-הערך שלהן למסחר בבורסה בתל-אביב" (דו"ח ברודט, בעמ' 17); גם זאת על רקע ההנחה שריבוי חברות כאלה יגביר את המסחר בבורסה בתל-אביב, באופן שיתרום לפיתוחה ולפיתוח שוק ההון המקומי.

החלה של משטר האחריות הישראלי במקביל למשטר הזר, עלולה לחייב את החברות הדואליות לשאת בעלויות נוספות על-מנת להבטיח את עמידתן בכללי האחריות של שתי מערכות הדינים, וזאת כאמור בנגוד לתכלית של צימצום העול הרגולטיבי.

...

סעיף זה מספק הגנה מספקת לציבור המשקיעים ומצדיק את המסקנה הפרשנית לה טוענים המשיבים.

המסקנה העולה מכל האמור היא כי פרשנות תכליתית של הסדר הרישום הכפול מביאה לתוצאה לפיה כלל ברירת הדין הישראלי קובע שהדין הזר הוא שיחול חברות ישראליות שנסחרו בישראל והפכו בהמשך לחברות דואליות וזאת הן ביחס לחובות הדיווח והן ביחס לאחריות בנוגע להפרתן.

סוף דבר לאור כל האמר לעיל, הדין החל על בקשת האישור בענייננו הוא הדין האמריקאי, הן לעניין כללי הדיווח והן לעניין כללי האחריות.

" המסלול של רישום הנאמן [ שמונה בישראל – י.ג.] כבעל המניות במירשם החברות באיי הבתולה הבריטיים [והתוצאה שנבעה מהיעדר אפשרות עפ"י החוק הזר לתת סיוע לנאמן שמונה בישראל להרשם כבעל מניות במירשם החברות באיי הבתולה – י.ג.] – אינו משפיע בהכרח על בירור הסוגיה , האם הנאמן רשאי לפטר את עורכי הדין שמייצגים את חב' נט בתביעות שהוגשו לבית המשפט הישראלי". " עומדת בפני הנאמן גם אפשרות להוכיח את הדין הזר במובן זה, שלאחר קביעת בית המשפט העליון שהנאמן הוא בעל השליטה בחב' נט [ בעל מניות יחיד – י.ג.] – רשאי הנאמן עפ"י הדין הזר לפטר את עורכי הדין שמייצגים נכון להיום את חב' נט בישראל בשתי התביעות ". בעמ' 3 לחוות הדעת לדין הזר מטעם עו"ד בן פורת ועו"ד בן צור נטען: [א] ניתן להגיש ערעורים על החלטת הערכאה העליונה באיי הבתולה למועצת הכתר הבריטי .

...

· " בית המשפט העליון בע"א 3773/16 עו"ד איתן ארז נ' רחל סופר קבע בסעיף 58 לפסק הדין : " נראה כי בצדק הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי החייבת [הגב' רחל סופר – י.ג.] הינה בעלת השליטה בנט [ חב' נט – י.ג.], ומכאן שהנאמן בבואו בנעלי החייבת אוחז במניות החברה, והינו בעל השליטה בחברה ".

לאחר שעיינתי בחוות הדעת של המומחים מטעם התובעים, שהגיעו למסקנות שונות, יש הצדק למנות מומחה לדין הזר מטעם ביהמ"ש. המומחים מטעם התובעים פרשו יריעה נרחבת המתייחסת לדיני החברות באיי הבתולה, לפסיקה באיי הבתולה, לדיני היושר של המשפט האנגלי המשלימים את החקיקה בדיני חברות באיי הבתולה, ולהחלטות מועצת הכתר הבריטי – ערכאת הערעור העליונה.

לטענתו נאמר לו בעל פה כי לא ניתן לתת לו היתר וכי על מנת לקבל היתר שיט בחופי ישראל עליו לרשום את כלי השיט על שם חברה זרה (העותר לא צירף מיסמך כלשהוא ואינו טוען כי קיבל תשובה בכתב).

על כן, כלי שיט הכשיר לרישום בישראל, אינו יכול להיות כלי שיט זה, אלא חייב להרשם ככלי שיט ישראלי תוך 30 יום מרכישת הזכויות בו. רישום כלי שיט במירשם הישראלי נעשה על פי תקנות הספנות (כלי שיט) (רישום וסימון), תשכ"ב - 1962.

צריך לזכור כי תקנות הנמלים (בטיחות כלי השיט) מבהירות בסעיף ההגדרות כי כלי שיט ישראלי כולל גם כלי שיט החייב ברשום לפי חוק הספנות, כלומר גם כלי שיט שהבעלות ביותר ממחציתו הוא של אזרח ישראלי הוא כלי שיט ישראלי ואינו כלי שיט זר. משמע, לכלי שיט ישראלי לא יכול להנתן היתר שיט על פי תקנה 53(א)(4) לתקנות העוסקת בכלי שיט זר. העותר מפנה גם לחוק הספנות החופית כמקור לקבלת היתר.

...

סוף דבר לאור כל האמור, עולה כי ככל והמבקש מעוניין לרשום את כלי השיט במרשם הישראלי, עליו לפנות בבקשה מתאימה על פי תקנות הספנות (סימון ורישום).

לאור כל האמור, העתירה הנוכחית דינה להידחות.

העותר ישלם למשיב הוצאות ההליך בסך של 4,000 ₪.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 48152-03-22 שליסל נ' סטיקספיי קומיוניקיישנס בע"מ ואח' ת"א 64239-03-22 לבנדה נ' סטיקספיי ואח' מספר בקשה:36 לפני כבוד השופטת סיגל יעקבי מבקשים משה יצחק שליסל ואח' ע"י ב"כ עוה"ד רם ז'אן, ו/או רועי דותן, ו/או דוד קנול ממשרד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות' משיבים 1. סטיקספיי קומיוניקיישנס בע"מ 2. Satixfy Limited (חברה זרה) 3. יורשי המנוח יואל גת ז"ל 4. דורון רייניש 5. יאיר שמיר 6. יואב ליבוביץ' ע"י ב"כ עוה"ד אלון פרנס ותמר כהן ממשרד אלון פרנס, משרד עורכי דין החלטה

כן נטען כי על בסיס הזהות המוצהרת בין בעלי המניות ושיעור החזקתם בשתי החברות, כפי שדווח לרשות המסים, אף ניתן לסטיקספיי ובעלי מניותיה פטור מתשלום מס. בהתאם לכך נטען כי התובעים הם בעלי מניות (ולמצער זכאים להרשם ככאלו) בסטיקספיי ישראל, בדיוק כפי שהיו ועודם בסטיקספיי הונג קונג.

במקרים בהם בעל דין מודה בעובדה במסגרת כתב טענותיו, שוב אין עובדה זו שנויה עוד במחלוקת בין הצדדים ואין מקום לחייב מענה עליה במסגרת שאלון (ראו: בר"ע 36/74 מפעלי פלדה ישראליים בע"מ נ' לזימי, פ"ד כח (2) 243 (1974)).

...

אשר על כן, הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לחיוב הנתבעים להשיב על שאלות 17 – 20 לשאלון, נדחית.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה בכל הנוגע לשאלה זו להתקבל.

סוף דבר בשים לב לכך שהבקשה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, איני עושה צו להוצאות.