חבלות ברגל בעקבות נפילה מסולם

תביעה לניזקי גוף שארעו לתובע בעטיה של תאונת עבודה בגין נפילה מסולם.

תוך כדי עבודה ו- "הליכה" עם הסולם איבד התובע את שיווי משקלו, מעד, נפל ונחבל ברגל שמאל.

...

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 80,000 ₪ הפסד שכר מלא וחלקי לעבר 138,966 ₪ הוצאות לעבר 15,000 ₪ הפסד כושר לעתיד 213,412 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 42,285 ₪ עזרה והוצאות לעתיד 30,000 ₪ סה"כ 519,663 ₪ מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 20% כך שמתקבל סך של -.

בשים לב לאמור לעיל אני מורה לנתבעות להגיש חוות דעת אקטוארית לפי מקדם היוון של 3% הנכונה למועד פסק הדין וזאת בתוך 10 ימים מהיום.

התוצאה לאור האמור לעיל יש לקבל את התביעה.

        לפניי תביעה לפצוי בגין נזק-גוף שהוסב לתובע בשל נפילה מסולם, עת שביצע (באופן פרטי) עבודה של נקוי חלונות במשרדיה של הנתבעת 1.

לפתע נפל התובע ארצה ונחבל ברגלו (לפי תאורו של התובע: "עליתי על הסולם ניקיתי את החלון קרוב ל- 10 דק', הגעתי לקטע קטן והייתי צריך להימתח, ואז לא יודע מה קרה הסולם נפל..." – עמוד 15 לפרוטוקול).

...

לא שוכנעתי כי יש לייחס את אירוע הנזק להפרת חובה סטטוטורית מצדה של הנתבעת, מזמינת העבודה, ובעניין זה אין לי אלא להפנות למכלול הממצאים והמסקנות שהובאו לעיל ובפרט לגבי הסיבות שהביאו לקרות הנזק (במאמר מוסגר יוּער כי על פניו, יש ממש בטענתן של הנתבעות, כי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז-2007 טרם נכנסו לתוקף במועד התאונה – וראו סעיף 61 לתקנות; לדיון כללי בגבולות האחריות של מזמין שהתקשר עם בעל מקצוע, ראו למשל עניין כהן הנ"ל; ת"א (של' י-ם) 122-04-11 אוסיפוב נ' חזן (14.5.2014); תקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988).

סוף-דבר     לאור כל האמור, ולאחר שבחנתי את כלל טענותיו של התובע, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות (יצוין, כי גם הטענה בדבר אי-מתן עדות מטעם מנהל הנתבעת, אין בה כדי לשנות ממסקנתי, הן לגופו של עניין הם בשים לב לכך שהתובע הודיע במפורש כי הוא מוותר על עדותו – ראו עמודים 44-43 לפרוטוקול).

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

עניינינו בתביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה מיום 14.4.15, עת נפל מסולם ונחבל בכפות רגליו ובשוקיים (שברים).

...

ואולם, למקרא דוחות הוועדות הרפואיות, סיכומי הרופאים האורטופדים שטיפלו בתובע בשנת 2016, וחוו"ד של ד"ר עאוני, ניצלה את ההזדמנות עת התקשר אליה ב"כ התובע לשאול אם קיבלה את שכרה, כדי לבקש ממנו לצלם את כפות רגליו של התובע לאחר הליכה קצרה; ומהצילומים שהועברו לה התבסס חשדה בדבר היותו של התובע סובל מ- CRPS; ומשלא נראה לה כי די בצילומים, כאשר התקשר אליה שוב ב"כ התובע, בעניין העברת הכסף, ביקשה שיבוצעו שני מפגשי זום, ולאחריהם הגיעה למסקנה כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 51.55% בגין התחלואה האורטופדית, הצלקות, ותסמונת ה-CRPS, לגביה קבעה כי היא קשורה לתאונה.

בנוסף, עולה התהייה, מה היתה המסקנה בחוו"ד אלמלא התקשר מיוזמתו ב"כ התובע, פעמיים, אל המומחית בעניינים כספיים, כדבריה.

לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת.

ביום 11.11.99' בעת שהתובע עבד בשיפוץ דירה השייכת לנתבע 1, עלה התובע על סולם עם מכשיר קונגו, לפתע, לטענת התובע, נשבר הסולם והתובע נפל ארצה ונחבל ברגלו השמאלית.

בפרק הדיון והמסקנות מציין המומחה כדלקמן: "לעניות דעתי, לקה ליאון טליז בקרע הסהרון הפנימי בברכו השמאלית בעקבות נפילה מהסולם. בנוסף קיימים אלמנטים של עמ' 4 Complex CRPS Pain Syndsrome (הידוע גם כ-RSD), כתוצאה מהחבלה עצמה ו/או הארתרוסקופיות אשר עבר.

...

סכומו של דבר אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 297,094 ₪ שישאו הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות המשפט כפי שהוצאו ע"י התובע, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצרוף מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

יצויין כי טענות המבקשים לא נטענו בעלמא, ולכאורה יש בסיס לטענה כי המשיב נפגע בעבר בברכו השמאלית וכי פגיעה זו הותירה בו חותמה, כך קיים תעוד רפואי עשיר המלמד על פגיעה ברגל שמאל עקב נפילה מסולם ביום 25.4.07, כך בתעוד מיום 4.10.10 נמצא קרע של מנסקוס פנימי וקרע חלקי של גיד 4 ראשים, כמו כן מצויות תלונות של המשיב על כאבים בברך שמאל עובר לתאונה, פירוט טיפולים פיזיותראפיים שעבר שלא שיפרו את מצבו ועוד.

דברים כגון דא נקבעו, כדוגמה, בעיניין רעא 2808/04-מדינת ישראל נ' שמואל מזרחי, (2005)-"אין לשלול הנחה אפשרית לפיה החמרה במצבו הרפואי של המבקש, ולו אף בתחומים בהם נקבע בעבר כי אינם קשורים לתאונה, יהוו משום נסיבות עובדתיות חדשות המצדיקות הבאת ראיות לסתור. ישנן נסיבות בהן החמרה של פציעה, שנקבע כי אין קשר סיבתי בינה לבין התאונה תהווה סיבה לשקול שאלה זו מחדש, וזאת כאשר מובאים ממצאים אשר על פניהם לא ניתן להסבירם כהתפתחות טבעית במהלך מחלתו או פגימתו של אדם אלא כתולדה מהתאונה. כאשר עולים ממצאים אפשריים כאלה, אפשר ומוצדק לבחון אותם לעומקם כדי לברר את השלכתם לענין הקשר הסיבתי בין הפגימה לבין האירוע התאונתי...

...

בהחלטת בית המשפט מיום 25.2.16 נעתר בית המשפט לבקשת המשיב, וזו לשון ההחלטה-"לפני בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בראי המסמכים הרפואיים הדין והפסיקה, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, מטעמי הבקשה ורוח הפסיקה, ואולם לאור העובדה שהתובע עבר ניתוח ביום 6.1.16 יש להמתין עד חלוף תקופת (ה)החלמה והתייצבות המצב בסופה יוכל התובע לשוב ולשקול האם הוא מעוניין למצות את האפשרות הנ"ל, או למצות את זכויותיו במל"ל, במסגרת של תביעה להחמרת מצב. כך או אחרת יש להפסיק את התובענה. הדיון הקרוב מתייתר. ב"כ הצדדים ישוחחו ויגישו הודעה משותפת באמצעות בכ"ת עד ליום 6.3.16...

מתוך שכך החלטת בית משפט קמא, אשר נעתר לבקשת המשיב להבאת ראיות לסתור מנימוקי המשיב, הינה ראויה ומאוזנת שכן בית המשפט קבע בהחלטתו כי הבדיקה תעשה לאחר שינותח המשיב, ככל שיבחר לבצע ניתוח, ולאחר שהתייצב מצבו בשל הניתוח.

סוף דבר-הבקשה נדחית.