חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין: עונש ונסיבות

גזר דינו של בית משפט קמא בבואו לגזור את דינו של המערער 1, עמד בית משפט קמא על חומרת העבירה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה, אשר בצידה עומד עונש מאסר של עשרים שנים; על הערך החברתי אשר נפגע כתוצאה מביצועה; על הנסיבות המחמירות בהן בוצעה העבירה; ועל מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא, בשים לב למגמת ההחמרה בענישה בעבירות אלימות.

בעניינינו, אין בסיס לטענה כי השתת עונשי מאסר לריצוי בפועל על המערערים, חורגת ממדיניות הענישה המקובלת בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק העונשין, היא העבירה העיקרית בה הורשעו המערערים.

...

אמנם, עקרון אחידות הענישה איננו חזות הכל, ועל בית המשפט לשים לנגד עיניו שיקולים נוספים, ובכלל זאת את נסיבותיו המיוחדות של כל אחד מהנאשמים, טרם קביעת עונשו (ע"פ 7721/11 זובידאת נ' מדינת ישראל (16.7.2012); ע"פ 13/7287 סידאוי נ' מדינת ישראל), ואולם, סבורני כי בנידון דידן יש ליתן לעקרון אחידות הענישה משקל נכבד יותר מזה שהעניק לו בית משפט קמא, ככל שמדובר במערער 1.

למרות הנימוקים שהובילו להקלה בעונשו של יאסין, הגעתי למסקנה כי מן הראוי ליתן להבדל המהותי בין חלקו של המערער 1 באירוע לבין חלקו המרכזי של יאסין, משקל משמעותי יותר בעת קביעת עונשו של המערער 1.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי, יידחה הערעור שהוגש מטעם שני המערערים, על הכרעת דינו של בית משפט קמא.

]הנשיאה א' חיות: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים א' קולה, ד' צרפתי ו-ר' גלפז-מוקדי) בתפ"ח 4608-03-17 בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334, 335(א)(1) ו-335(ב)(1) לחוק.

מלכתחילה, הוגש העירעור דנן הן נגד הרשעתו של המערער בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה והן נגד חומרת העונש.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

טענתו הנוספת של המערער לפיה שגה בית המשפט קמא בשקילת הנסיבות הרלוונטיות לקביעת מתחם העונש ולקביעת העונש בתוך המתחם – אף היא דינה להידחות.

סיכומו של דבר – עונשו של המערער, הגם שאינו מן הקלים, הולם את חומרת המעשים ואת נסיבות ביצועם וכן את יתר הנסיבות אשר נדרש היה להביאן בחשבון, ולא מצאנו עילה להתערב בו. אשר על כן, הערעור נדחה.

ט לחוק העונשין מונה רשימת נסיבות הקשורות בבצוע העבירה (שאינה רשימה סגורה), שעל בית המשפט להיתחשב בהן, ככל שבית המשפט סבור שהן משפיעות על חומרת המעשה ועל אשמו של הנאשם.

אולם, על אף הצער הרב בעניינינו, בשל אובדן חיי נער צעיר, יש לזכור כי בפרשת עון מדובר היה בחלופה החמורה של הצתה לפי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין שעונשה המרבי 20 שנות מאסר ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק העונשין, שדינה המרבי 20 שנות מאסר.

...

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: בגין עבירת ההצתה ½3 שנות מאסר בפועל.

אני מורה כי 9 חודשי מאסר מתוך 18 חודשי המאסר שנגזרו על הנאשם בגין העבירה של גרימת מוות ברשלנות, יצטברו לעונש המאסר בפועל שנגזר על הנאשם בגין עבירת ההצתה ו- 9 חודשים ירוצו בחופף.

אני מחייב את הנאשם לשלם פיצויים להורי המנוח בסך של 100,000 ₪, בדרך של הפקדת סכום זה בקופת בית המשפט עד ליום 1.6.2015.

שקולי ענישה נוספים בתוך המיתחם על רקע מכלול הנסיבות השונות, לחומרה ולקולא, שפורטו לעיל בסעיף 3.6.1 יש למקם את נאשם 1 ברף העליון של המיתחם - והדברים יפים גם לגבי שאר המתחמים באישום זה. מיתחם העונש ההולם לנאשם 1 בהתייחס לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין עיון בפסיקה שהוגשה על יד המאשימה, ולא נפרט את כולה, מצביע על ענישה נוהגת שבין 4 ל-7 שנות מאסר בפועל.

...

בדומה, יש לדחות את בקשת הסנגור הנסמכת על סעיף 11 לחוק העונשין, לנכות את התקופה שבה שהה הנאשם במעצר בבלגיה בגין מעורבותו בעבירות שבוצעו שם. סעיף 11 לחוק העונשין קובע: "נשא אדם עונש בחוץ לארץ על עבירה, או היה נתון שם במעצר בגללה, ינוכה העונש או תקופת המעצר מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה". את הדגש בענייננו יש לשים על התיבה "בשל אותה עבירה". אין חולק כי הנאשם היה עצור בבלגיה בגין עבירה שעניינה סם מסוכן מסוג חשיש (שאין בינה לבין אישום 11) וכן בגין עבירה של "חברות בארגון פשיעה" (עבירה שקיימת על פי החוק בבלגיה).

10.7 לסיכום עונשו של נאשם 17 לאור כל האמור לעיל ולעונשים שיש לגזור על הנאשם בהתאם למתחמי הענישה שנקבעו ומיקומו בתוכם, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, אנו גוזרים על נאשם 17, יעקב בן שטרית, מאסר בפועל למשך 10 שנים.

סוף דבר לסיום, אנו מבקשים להביע את תנחומינו לבני משפחות הקורבנות.

במקרה דנן, גורמי הפרקליטות, ובראשם פרקליט המדינה, בחנו מקרוב את חומר החקירה, נדרשו לעמדותיהם של כלל הגורמים הרלוואנטיים, ערכו בדיקה יסודית לתשתית הראייתית בתיק ואך לאחר ששקלו את הדברים לכאן ולכאן – העמדה לדין בגין חבלה בכוונה מחמירה או ניסיון לרצח, הגיעו לכלל מסקנה כי חומר הראיות אינו מבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירה של ניסיון רצח, ועל כן המשיב יועמד לדין בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, שהעונש המאקסימאלי בגינה זהה לעונש של עבירת ניסיון רצח.

אכן, משרעת הענישה בעבירה לפי סעיף 329 היא רחבה, אך רף הענישה נגזר מנסיבות הארוע, ויש מקרים שבהם השית בית המשפט של פלילים עונש כבד ביותר בגין עבירה זו. מאחר שענייננו של המשיב, שבחר שלא להגיב לעתירות, תלוי ועומד בבית המשפט, לא ארחיב בעיניין זה [במאמר מוסגר: המשיב לא צורף לעתירתה של העותרת, אך משצורף לעתירתה של ההסתדרות הרפואית, לא ראינו להורות לעותרת לתקן את עתירתה].

...

במקרה דנן, גורמי הפרקליטות, ובראשם פרקליט המדינה, בחנו מקרוב את חומר החקירה, נדרשו לעמדותיהם של כלל הגורמים הרלוונטיים, ערכו בדיקה יסודית לתשתית הראייתית בתיק ואך לאחר ששקלו את הדברים לכאן ולכאן – העמדה לדין בגין חבלה בכוונה מחמירה או ניסיון לרצח, הגיעו לכלל מסקנה כי חומר הראיות אינו מבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירה של ניסיון רצח, ועל כן המשיב יועמד לדין בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, שהעונש המקסימלי בגינה זהה לעונש של עבירת ניסיון רצח.

כפי שפורט בתגובה מטעמם, החלטת המשיבים התבססה, בין היתר, על מארג של שיקולים, בגינם הגיעו המשיבים למסקנה כי התביעה תתקשה להוכיח מעבר לספק סביר את כוונת ההמתה.

סוף דבר, העתירות נדחות ובהתחשב בנסיבות הקשות והמיוחדות של המקרה, לא ייעשה צו להוצאות.