בין השאר טוענות הנתבעות, כי גרסת התובע אינה נזכרת בגירסתו הראשונית ובתיעוד הרפואי מזמן אמת ובאה לידי ביטוי לראשונה רק בטופס התביעה לקבלת דמי פגיעה שהתברר שהתובע לא מילא והוא אף אינו יודע מה כתוב בו.
לטענת הנתבעות "שרבובו" של הטרקטור לארוע היה בבחינת "תפנית מאוחרת" ו"פתאומית", שבאה בנסיון לחלץ את התובע מה"סולחה" שהתקיימה בינו, מעסיקתו והאחים חלאילה, על ידי הטלת האחריות על מבטחת הכלי.
איילון מאשרת כי הנפיקה לנתבעת 2 (המבוטח) שתי פוליסת שהיו בתוקף במועד המדובר: פוליסה ספציפית לביטוח חבות כלפי צד ג' בגין נזק שניגרם על ידי הבאגר (פוליסת צ.מ.ה.) ופוליסה כללית לביטוח עבודות קבלניות על בסיס הצהרתי (לכל פרויקט), שם בוטחו הנתבעת 2, מזמיני העבודה וקבלני משנה (פוליסת עבודות קבלניות).
בסעיף 10 לתצהירו, "במועד התאונה ראיתי את התובע נפגע מבאגר מטעם חברת ברדריאן כאשר היה על סולם במסגרת עבודתו". העד אף ציין (בס' 12 לתצהירו) את שמו של נהג הבאגר, עובד של האחרים ברדריאן.
כמתואר לעיל, בין נתבעות 2 ו-3 לצד השלישי (בית חדש) נחתם ביום 17.8.07 הסכם לפיו, בין השאר, הנתבעת 2, "הקבלן" "יהא האחראי הבלעדי לכל נזק מכל מין ו/או סוג שהוא, לרבות כל נזק גוף או רכוש אשר יגרמו, לכל אדם ו/או תאגיד, לרבות למזמין ו/או לעובדים באתר הפרויקט ו/או לפרויקט ו/או לכל צד ג' אחר ו/או לרכושם של כל אחד מאלה ו/או קבלני משנה ו/או מי מטעמו המועסקים על ידו או כתוצאה מכל רשלנות או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או קבלני המשנה שלו ו/או מטעמו" (ס' 7(א) להסכם).
...
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי בנסיבות הענין אין מקום לסטות מהחזקה או ההנחה המקובלת כי שיעור הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה לתובע בתחום האורתופדיה שווה לשיעור הנכות התפקודית שיש לקבוע לו.
יש לזכור כי אף שלתובע נקבעה על ידי מומחה בית המשפט הגבלה קלה בלבד בתנועות עמוד השדרה המותני, התובע הוא פועל, עובד כפיים, ללא הכשרה בתחום אחר ונכותו עלולה להעמידו בעמדת נחיתות כזו או אחרת כלפי חבריו מחפשי העבודה בתחום זה.
התובע לא חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה (לדבריו אף לא ניסה).
עוד נטען על ידי הנתבעות כי הטענה לשכר לא מדווח, היא הרחבת חזית שלא הוכחה ואין להקיש מהליך שהתקיים בעניין עובד אחר על עניינו של התובע, הליך שהכרעה בו אינה מהווה השתק שיפוטי בענין זה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע בדבר שכרו הלא מדווח וכי יש מקום לקבוע כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו, עומד על סך של 2,618 ₪, שכרו במשך 5 מ-9 החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1.
ההודעה לצדדים השלישי והחמישי (בתביעת הנתבעות 2 ו-3) חברות בית חדש והפניקס – נדחית.
