התובע התקשה להסביר את האמור, וטען: "ההבדל בין ההסכם 4/2002 להסכם כי כתוב שאני אזכה לעמלות רק על סמך חוזה בכתב. מנכ"ל קומברס חתם איתי ב-29.1 הם ביטלו באופן חד צדדי, והודיעו לי על כך רק באפריל, זה יצר לי הפסד של מיליוני ₪, בגלל זה חטפתי זץ" (עמ' 37 לפרו' בשו' 24-18).
לתצהירו צירף התובע את אישור הנתבעת על תשלומים ששילמה לו בשנים 2006-2002 (נספח כג' 5-1 בת/1); שומות המס לשנים 2009-2001 (נספחים כד' 9-1 בת/1); העתק הסכם מדצמבר 2008, לפיו התחייב התובע לעבוד במשרד ב"כ הנתבעת לטוס לקפריסין ולאסוף עבורם את כל החומר מהבנק, השיקים והחשבוניות שהוציא לנתבעת (נספח כה' 8-1 בת/1).
בחקירתו הנגדית אישר התובע שבהסכם שנחתם עימו בחודש אפריל 2002 ועם חברת תלתן שבבעלותו למתן שירותי ייעוץ הוצהר במפורש שהוא עובד כיועץ עצמאי, שמקבל תשלום כנגד חשבונית מס (עמ' 34 לפרו' בשו' 27-24).
למעלה מן הצורך אעיר שהתובע טען שהוא עובד של הנתבעת והזכיר את מבחן השליטה המלאה, אך לא היתייחס לשאלה, האם קיימת חבות מצד הנתבעת מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
...
דיון והכרעה
(1) התיישנות ושיהוי
בכתב התביעה טען התובע שעל התובענה לא חלה התיישנות שכן ממילא את הנזק ניתן היה לגלות רק ביום 12.4.03, עת ארע האירוע, או לכל המוקדם ביום 9.4.03, אז, ככל הנראה, החל להתפתח בגופו קריש דם שגרם בסופו של דבר לאוטם המלא (סעיפים 3-1).
סוף דבר
התובע, שלא זכה לאמוני, לא השכיל לשכנעני שהתקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עובד-מעביד.
לנוכח כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.
אמנם ברגיל משנדחית תביעה, יש לפסוק לנתבעת את מלוא הוצאותיה, ואולם, משהנתבעת נהנתה במשך שנים ממעשיו האסורים של התובע, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
