חבות האב במזונות ילדיו גם במקרה משמורת משותפת

בנוסף חייב בית המשפט את האב לשאת במחצית הוצאות החינוך, כולל שיעורים פרטיים, וכך הוצאות רפואיות של הילדים לרבות טיפולים ואבחונים.

תמצית טענות האב בערעורו טען האב כי בתסקיר עו"ס, ההמלצה הייתה על "משמורת משותפת", אך הצדדים הסכימו ל"משמורת אם" בכדי לא להפסיד את ההטבות המגיעות לאם משמורנית, ובהתאם הוסכם על הסדרי ראיה נרחבים לאב, הקובעים, כי הילדים ישהו 6 ימים עם האב ו - 8 ימים עם האם, מתוך 14 ימים, וכי למעשה ישנה הורות כימעט משותפת.

אכן, בית המשפט ציין כי עניינו של פסק הדין במשמורת משותפת, תוך שכב' השופט פוגלמן מציין כבר בפתיחת פסק דינו (פסקה 3) כי "...דיונינו במצב הראשון שבו הילד שוהה בביתו של כל אחד מן ההורים פרקי זמן זהים: 7 לילות ב-14 ימים או 15 לילות ב-30 ימים". עם זאת, מעת שבית המשפט קבע את השינוי בתפיסה העקרונית, אודות מקור החיוב של המזונות לאחר גיל 6, סבורני כי יש להחיל את העקרון בכל מקרה בו דנים אנו בשאלת מזונות ילד מעל גיל 6.

אם נחזור למקרה דנן, לאור הנטען על ידי הצדדים, יש מקום להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שיידרש לבחינת כל הנידרש, לאור ההלכה כפי שנקבעה בפרשת פלוני, תוך בחינת כל הנתונים הנדרשים לשם הכרעה, בסופו של יום, בשאלת חבות המזונות.

...

וכדברי כב' השופטת נאור (כתוארה אז): "בעניין זה, גם אני סבורה, כמו כל חברי, שראוי להחיל את הלכת אטינגר רטרואקטיבית על תיקים התלויים ועומדים בערכאות השיפוט. הלכת אטינגר לא באה לעולם בחטף ורוחה ריחפה על פני הליכים משפטיים זמן רב לפני שניתנה. צדדים רבים ביקשו לתקן כתבי תביעה ולטעון כי זכאים הם לפיצוי בגין השנים האבודות עוד בטרם באה הלכת אטינגר לעולם. תיקים רבים, בכל הערכאות, המתינו לסיום ההתדיינות בהלכת אטינגר, ואין זה ראוי שעזבון אטינגר יהיה היחיד הזוכה משינוי ההלכה. מעבר לכך, וכפי שציין חברי המשנה לנשיא חשין, להלכת אטינגר עצמה רבה, ובצדק רב קרא חברי השופט ריבלין בפסק דינו בפרשת אטינגר, לפסוק פיצוי בגין "השנים האבודות"" (פסקה 3).

אכן, בית המשפט ציין כי עניינו של פסק הדין במשמורת משותפת, תוך שכב' השופט פוגלמן מציין כבר בפתיחת פסק דינו (פסקה 3) כי "...דיונינו במצב הראשון שבו הילד שוהה בביתו של כל אחד מן ההורים פרקי זמן זהים: 7 לילות ב-14 ימים או 15 לילות ב-30 ימים". עם זאת, מעת שבית המשפט קבע את השינוי בתפיסה העקרונית, אודות מקור החיוב של המזונות לאחר גיל 6, סבורני כי יש להחיל את העיקרון בכל מקרה בו דנים אנו בשאלת מזונות ילד מעל גיל 6.

לאור כל האמור הייתי מציע לחבריי לקבוע כי אשר נקבע על ידי בית המשפט בפסק הדין מושא הערעור, יחול כמזונות זמניים וכי הדיון יוחזר לבית משפט קמא על מנת שייבחן את הנדרש בהתאם לאמור בסעיף 19 לעיל ויוציא מלפניו פסק דין בהתאם.

האם עלינו להוסיף ולדבוק בפרשנות שאומצה עד כה לתקנת תש"ד – המטילה את מלוא נטל המזונות ההכרחיים על כתפיו של האב – וזאת גם במקרים של משמורת פיזית משותפת? או שמא בשלה העת לאמץ פרשנות חלופית לתקנה, המשיתה את חיוב המזונות בגילאי 15-6 מדין צדקה על שני ההורים תוך חלוקת החיוב ביניהם על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות הכנסה משכר עבודה? לו נבחר בפרשנות חלופית זו, הרי שבמקרים מסוימים של משמורת פיזית משותפת ניתן יהיה לקבוע כי תשלום המזונות מאת האב לאם יפחת בהשוואה למצב הקיים.

כדי להגשים מטרה זו נידרש כי החבות במזונות תיקבע על בסיס בחינה פרטנית של נסיבות המקרה, בדגש על בחינת נתונים הנוגעים ליכולתו הכלכלית של כל אחד מן ההורים; ולהיקף ההוצאה הצפוי מצידו עבור צרכי הילד, בזיקה להקף המשמורת הפיזית המסורה לו. ראוי לציין כי העקרון שלפיו אין להבחין בין האב לבין האם על בסיס מינם לעניין חלוקת נטל מזונות הילדים מקובל במדינות נוספות.

ראינו כי בחירה פרשנית זו נתמכת בהכרעה שקבל המחוקק האזרחי בחוק המזונות אשר לקביעת המזונות במקרים שבהם לא חל הדין האישי (הכלל בדבר in pari materia); כי היא מקדמת את טובת הילד במקרים של משמורת פיזית משותפת – שכן היא מבטיחה כי גם בידי האב יוותרו די משאבים הדרושים לכלכלתו; וכי היא מיטיבה להגשים את השויון בין האיש לבין האשה, שכן היא מביאה לחלוקת החיוב ביניהם על פי פרמטרים כלכליים רלוואנטיים במקרה הנתון.

...

תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשע"ז (6.12.2016) בשם המבקש בבע"ם 919/15: עו"ד מאיה רוטנברג; עו"ד זרח רוזנבלום בשם המבקש בבע"ם 1709/15: עו"ד אמיר שי בשם המשיבים בבע"ם 919/15: עו"ד שלום כהן; עו"ד אנה רובינזון (גורביץ') בשם המשיבים בבע"ם 1709/15: עו"ד זאב הבר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד רות גורדין פסק-דין השופט ע' פוגלמן: כיצד יתחלק נטל מזונות הילדים בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם, המתבטאת בחלוקה שוויונית של זמני שהיית הילדים אצל כל אחד מהם? זוהי השאלה העומדת להכרעתנו בגדרן של שתי הבקשות שלפנינו, שלגבי שתיהן החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדון בהן כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

זאת, מטעמיה כפי שפורטו בחוות דעתה, ובפרט משום שסבורני כי אכן יהיה בפתרון זה כדי להגביר ודאות לגבי אופן נשיאת הנטל הכלכלי בין הצדדים להליך הגירושין ולצמצם את נקודות החיכוך שבין הצדדים להליך זה. משום כך, כפי שעמדה חברתי, יש יסוד להניח כי יופחת הצורך לחזור תדיר להתדיינויות משפטיות, אשר כידוע הליכי הגירושין רווים בהן גם כך. לנוכח טיבם וטבעם של הליכים אלה, אני סבור בדומה לחברתי, כי פתרון של "קיזוז רעיוני" הינו פחות ישים בחיי המעשה.

חברי השופט ע' פוגלמן נכון להצטרף אל המסקנה המעשית של חברתי השופטת ד' ברק-ארז במובן זה שהכלל המוצע על-ידה בפסקה 61 לחוות דעתה, יהווה ברירת מחדל במקרה טיפוסי של משמורת פיזית משותפת אשר ניתן לסטות ממנה, בציינו כי כלל זה משקף יישום ראוי של העקרונות שעליהם עמד בחוות דעתו, אך הוא מדגיש כי יהא על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל בהקשר זה את שיקול דעתו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

לעמדתו זו של חברי השופט פוגלמן אני מצטרפת משום שיש בה כדי לכנס את ההכרעה שאליה הגענו פה-אחד בסוגיה הנורמטיבית לכלל מסקנה מעשית-יישומית סדורה אשר על פיה יוכלו הערכאות הדיוניות לפסוק ולהכריע בסוגיית מזונות ילדים בגילאי 15-6 תחת משמורת משותפת המובאת תדיר לפתחן.

פסק דין ביום 3.3.10 בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי הילדים יהיו במשמורת האם, ישהו אצל האב פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ ובכל סוף שבוע שני עד מוצ"ש. כמו כן נקבע כי האב יישא במזונות הילדים בסך של 4,500 ₪ בחודש.

בהסכם נקבע כי המשמורת תהא משותפת, הילדים ישהו אצל האב פעמיים בשבוע כולל לינה, בכל סוף שבוע שני עד יום ראשון בבוקר, וכן בימי חמישי אחת לשבועיים, כולל לינה (ועת הקטינים לא אצל האב באותו סוף שבוע).

שנקבע בבע"מ 919/15 סיכום - בשים לב לנתונים האמורים לעיל יוצא כי חבות האב במזונות הילדים (בשל הכנסות הצדדים) היא בשיעור של 60% מסך של 6,600 ₪, קרי סך של כ - 4,000 ₪ בחודש.

יש לבחון כל מקרה לגופו ובעיקר את רצינותו וכוונתו של האב לחלוק משמורת משותפת וזמני שהות נרחבים ושוויוניים.

...

מכל האמור לעיל מצאתי להעמיד את שיעור חלקם של שני הקטינים ע"ס של 30% , ומכאן הוצאות המדור ( 30% מתוך סך של 4,750 ) עומד ע"ס של כ - 1,400 ₪ בחודש.

1 ₪ אשר על כן אני מורה כי החל מחודש דצמבר 2020 יעמוד שיעור המזונות ע"ס של 1,400 בחודש.

מצאתי כי התנהלות האב נעשתה בתום לב של האם באה בטרוניה כי זה לא העלה את נושא המזונות עת עתר לזמני שהות נרחבים, וכך גרר אותה להליך נוסף, בחוסר תום לב. איני מקבל טענה זו. פעמים רבות אנו עדים לטענה הפוכה - כאשר עותר אב להרחבת זמני שהות ובד ובד עותר להפחתת שיעור המזונות, האם טוענת כי עתירתו להרחבת זמני שהות אינה כנה ולא נועדה אלא להכשיר הקרקע להפחתת שיעור המזונות, ומבלי שהאב מתכוון לקיים את זמני השהות הנרחבים.

מעיון בתסקיר העו"ס מיום 5.3.2019 עולה, כי שני ההורים הם בעלי מסוגלות הורית טובה, מיטיבים ומעורבים בחיי ילדיהם, עם זאת, בין ההורים יש מערכת יחסים מתוחה ובעייתית המוזנת מהקונפליקט ביניהם והאב עושה שימוש בקטינה ש.ר להשגת מטרותיו, ולא ניתן לקיים הסדר של משמורת משותפת כל עוד לא תשתנה היתנהגותו של האב.

עד לאחרונה, הגישה בפסיקה הייתה שביחס לקטינים עד גיל 15 שנים, חב האב חבות אבסולוטית במזונות ילדיו ביחס לצרכיהם ההכרחיים ומעבר לגיל 15 שנים, חל דין צדקה על שני ההורים.

- 15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, בשים לב לנסיבות המקרה".

יש לציין, כי ההלכה התקדימית שנקבעה בבע"מ 919/15 חלה גם במקרה בו המשמורת אינה משותפת וגם במקרים בהם ההיתדיינות החלה קודם ניתן פסק הדין בבע"מ 919/15 (ראו: תלה"מ (ראשל"צ) - 01- 17 ו.ג. נ' ש.ג. (פורסם בנבו, מיום 17.10.2017 ); תלה"מ (ת"א) 53712- 11- 16 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, מיום 23.10.2017 ) ותלה"מ (ראשל"צ) - 05- 17 23 .

...

תביעת התובעת למזונות הקטינים בתלה"מ - 11- 18- מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לידי התובעת מזונות הקטינים בסך של 1,950 ₪ לחודש, כולל הוצאות מדור והחזקתו ( 650 ₪ עבור כ"א מהקטינים).

אשר לפסיקת הוצאות, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים וכשטובת הקטינים לנגד עיני, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

שינוי נסיבות באת כוח האב מפנה לשינויים המהותיים שחלו בחיי שני הצדדים בין המועד שבו אושר הסכם הגירושין לבין היום, המצדיקים לשיטתה את קבלת התביעה – בהסכם הגירושין נקבעה משמורת לאם וזמני שהות מצומצמים לאב, בעוד שבפסק הדין שניתן הורה בית המשפט על משמורת משותפת של ההורים על ילדיהם והרחבה משמעותית של זמני השהות שמקיים האב עם ילדיו; מאז הגירושין, שני הצדדים נישאו מחדש ומקיימים משק בית משותף עם בני זוגם הכולל הכנסה קבועה נוספת.

החבות מוטלת על האב ורובצת לפתחו בלבד.

" בהמשך הרחיבה הפסיקה וקבעה כי יש להחיל את הילכת בע"מ 919/15 גם על מזונות קטינים שגילם נע בין - 6 שנים, הגם שאינם במשמורת משותפת וגם במקרים שבהם אין מדובר בחלוקת זמן שווה וזאת על בסיס אותם פרמטרים שנקבעו בבע"מ 919/15 : דהיינו, קביעת צרכי הקטינים, היכולות הכלכליות של ההורים מכל מקור שהוא ויחס זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מהוריהם (ר' לעניין זה עמ"ש (מחוזי ת"א) - 10- 16 פ' ב' נ' א' ב' ]פורסם בנבו[ 20.12.17 ); רמ"ש (מחוזי חי') - 41433 ) 04- 4 .

...

( הליך המשמורת שהתקיים לפני בית המשפט – - תלה"מ 01- כבר בתחילת ההליך, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למינוי עו"ס לסדרי דין ובית המשפט נעתר לבקשתם.

מאחר שהוכח כי בנסיבות המקרה דנן, טענה באת כוח האב, מתקיימים כל התנאים שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15 , יש לקבל את התביעה ולהורות על ביטול חיובו של האב לשלם לידי האם את דמי מזונות הקטינים.

כמו כן אני קובעת כי פסק דין זה יחול אך ורק ממועד זה ואילך ולא רטרואקטיבית וזאת כדי שהקיזוז לא ישפיע על רווחת הבנים והאם מתוך הנחה שהכספים 24 .

אשר לטענות על אודות הוצאות מסוג תלבושת אחידה לביה"ס וילקוטים לביה"ס, לאור החלטתי דלעיל כי לא תהיה התחשבנות רטרואקטיבית בין הצדדים, אני דוחה בקשה זו. לאחר שבית המשפט נחשף להתדיינות האחרונה בין הצדדים, המתוארת לעיל, ומאחר שאין בכוונתו של בית המשפט לדון ולהכריע איזה סוג ילקוט ירכשו הצדדים לבנים (האם של חברת "אדידס", כפי שרוצה האב, או של חברה אחרת, כפי שסבורה האם), יובהר לצדדים כי אם לא ימצאו דרך להסדיר מחלוקות אלה ביניהם, יופנו הצדדים להליך של תיאום הורי, שבעלויותיו יישאו שווה בשווה.

סיכום על כן, אני קובעת כדלקמן: 13 ₪ האב ישלם לידי האם סך 1,000 ₪ לחודש בגין דמי המזונות של שני הקטינים (סך עבור כל קטין).