חבות בתשלום עבור שירותי מנוף במיזם בנייה

נטען כי לאחר הארוע, הנתבעת הייתה אמורה לשלם ישירות לספקים, שנתנו שירות להללויה 2012, הספקים אושרו ע"י הנתבעת, אך לאור חוסר תקציב אצל הנתבעת, שניגרם כתוצאה מהתנהלותה הקלוקלת, ביקש מר דדון מגפני, שיקח הלוואה אישית עבור התובעת וישלם לספקים, והנתבעת תעביר לתובעת את מלוא הסכום ההלוואה בינואר 2013, אז לטענתה יאושר תקציב רטרואקטיבית, אשר יכלול את עלויות הללויה 2012, וכך יוסדר החוב לתובעת וההלוואה תיפרע.

ביחס למכתב שיצא לבנק , טוען כי המכתב נעשה לפי בקשת גפני- ועומד מאחורי מה שכתוב בו: "אני אמרתי לך , אני ניתקתי כל קשר עם הנושא הזה . איתן גפני שנקלע למצוקה מול הספקים מאחר והוא יצר איתם התקשרו והם רצו את הכסף הוא הלך אל הבנק , בזמן מסוים הבנק אמר לו תשמע , אנחנו לא יכולים בלי לדעת שהכסף יגיע אלינו באיזה שהיא צורה , פנו אלי כמו שאמרתי , אני רואה בזה משהו חיובי, הוצאתי מיסמך שאתה יכול לראות אותו , הוא מצורף , שהוא למעשה מסביר את כל מה שיכול לקרות, יכול להיות שלא יאשרו את זה , אבל אמרתי שיש לנו גישה חיובית לנושא , ציינתי את זה שם ובדיון של תקציב 2013 נעלה את זה למועצת והיה וזה יאושר זה ימומן אז , כך נרשם במכתב לבנק . זה מתוך זה שאילת גפני הוא זה שיזם את ההלוואה , הוא זה שפנה אלי ובקש שאני אנסה לעזור לו מול הבנק ואני עשיתי את זה במידת הזהירות כמו שזה נוסח במכתב שהכנתי" .

הלכה היא, כי אי הבאת עד חיוני לעדות ע"י צד, מקימה חזקה, כי ככל שהיה מעיד הייתה עדותו עומדת לרועץ לאותו צד " אי- הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנימנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו [פורסם בנבו] וכן ראה ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ) [פורסם בנבו].

נדרשה מן הצדדים פעולה על פי העקרונות שסוכמו , וכאשר ברי שעיריה שהנה גוף צבורי, אינה צריכה או חייבת, לשאת בתשלום, גם אם קיימת חבות, ולמרות העדר חתימה סופית, וללא תעוד ומסמכים בסיסיים הנדרשים לפי דין ככלל , ובנסיבות העניין בפרט, כמו תעוד חשבוניות , והוצאות רלוואנטיות של ספקים.

...

לגבי שכ"ט המפיק, אני מקבל שמדובר בעניין שבעיקרו מהווה הרחבת חזית, העניין לא נזכר אף במסמכים העקרוניים, הלא חתומים שעליהם מבוססת התביעה, ועלה בעיקרו במהלך הראיות , תוך עירוב ענייני תקציב, הקשורים למשרד התרבות ויתרת זכות לכאורית, לא מנוצלת, שיכלה לשרת בעניין זה. הדבר לא פורט כנדרש בכתבי הטענות, ולא הוכח לטעמי, באופן מספק, גם בראיות, וכאשר הנטל בעניין על התובעת.

סוף דבר נוכח כל האמור, אני מחליט לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 78,132 ₪ נכון ליום 1.3.15, כאשר מאותו מועד הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות העניין, וכאשר כמחצית התביעה מתקבלת, ומחצית נדחית, ונוכח הטעמים הקשורים לקבלת חלק התביעה, אני סבור שכל צד יישא בהוצאותיו.

קבלן קודם עזב את אתר-הבנייה לאחר שנקלע לקשיים כלכליים, ועד לאיתורה של הקבלנית נדרשה היזמית להחזיק בעצמה את האתר ובתוך כך לשלם לשירותי-מנוף.

מר ליפובסקי הסביר כי דרישתו החלופית, בהליך זה, כי היזמית תשלם לו את שכרו אינה סותרת את חבותה של פנינת עוזיאל לעשות כן מכוחו של ההסכם הישיר שנקשר עימה.

היזמית שילמה לקבלנית את שכרה עבור חודש זה כסדרו.

...

בצירוף מע"מ עמד החוב לגובה עבודות על סך של 87,959 ש"ח. החוב לגובה הרכבות הועמד, לאחר ניכויו של סכום-התביעה שבפסק-הדין החלקי, על סך של 91,030 ש"ח כולל מע"מ. התוצאה התביעות נגד רויאל גרדן בע"מ נדחות.

בת"א 14497-12-16 אני מחייב את פנינת עוזיאל לשלם לתובעת, גובה עבודות בע"מ, סך, כולל מע"מ, של 87,959 ש"ח בצירוף הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום-הגשתו של כתב-התביעה המתוקן (4.6.2017) עד לתשלום בפועל.

בת"א 25198-12-16 אני מחייב את פנינת עוזיאל לשלם לתובעת, גובה הרכבות בע"מ – בנוסף למה שנפסק בפסק-הדין החלקי – סך, כולל מע"מ, של 91,030 ש"ח בצירוף הפרשי-הצמדה ורבית כחוק, מכתב-התביעה המתוקן (23.5.2017) עד לתשלום בפועל.

בהסכם 10' נקבע: "כי לא בטוח שהמעלית תוכל לשרת את כל הדירות בבניין, פרט לדירות שיבנו כאמור על גג הבניין " [סעיף 3.5 להסכם], בעוד שבהסכם 06' נקבע: "היזם מתחייב להקים מעלית בבניין, ויעשה את כל הדרוש כי למעלית תהא תחנת עצירה בכל קומה של הבניין, כך שניתן יהיה לעשות בה שימוש מכל קומה... מיקום המעלית... לא יגרום לגריעה כלשהיא משטח הדירות" [סעיף 3.6 להסכם].

התובעים עתרו בתביעה לאכוף את ההסכמים, לרבות על בעלי זכויות החכירה בבניין שלא צרפו את חתימתם, הן מכוח החבות של בעלי זכויות החכירה כלפי וינברגר בהסכם 06', והן מכוח ההיתחייבות של חב' מעון בהסכם 10' [ראו עמ' 23 שורה 23 עד עמ' 24 שורה 2], ובגדר האכיפה לחייב את הנתבעים: [א] בעלות היטל ההשבחה בסך 1,225,000 ₪, שנידרש לשלם לצורך הוצאת היתר הבניה; [ב] בעלות חידוש ההליכים לצורך הוצאת היתר הבניה בסך 200,000 ₪; [ג] בעלות התייקרות הבניה בסך 350,000 ₪, עקב כך שכיום לא ניתן לבנות את הפרויקט באמצעות המנופים והאמצעים שהיו בפרויקט הסמוך ברח' טרומפלדור 10.

שני היבטים אלה הביאו את וינברגר להחליט שאינו מוכר או ממחה את זכויותיו מכוח הסכם 06' לחב' לי.סב. אלא מקבל תמורה באמצעות חב' באוהאוס עבור סיוע לקידום חוזה בין חב' לי.סב. לבין חב' מעון ובעלי זכויות החכירה בבניין, החזר הוצאות טפול בבטול רישום הבניין כבית מסוכן [פעולה שהושלמה לפני חתימת הסכם 09' – ראו עדות קוטלר בעמ' 120 לפרוטוקול מ-27.10.16 שורות 27-28] ותשלום עבור הטיפול בקבלת הסכמת מח' השימור בערייה כתנאי להוצאת היתר הבניה.

...

משהגענו למסקנה שבהסכם 09' חב' באוהאוס ובעלי מניותיה לא מכרו ולא המחו את זכויותיהם מכוח הסכם 06' – איננו נדרשים להכריע בטענות התובעים, שלא היו צד להסכם 06', בעניין תוקף הסכם 06'.

[ה] העתירה לחייב את הנתבעים 1-3 להחזיר לתובעים את התשלום הראשון ששילמה חב' לי.סב. לחב' באוהאוס בסך 216,450 ₪ + מע"מ - נדחית.

[י] התובעים ישלמו לנתבעים 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 50,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

התובעים ישלמו לנתבעים 4-5 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

בקשר לסימה, טוענת הנתבעת כי בהתנהלותה היא הביאה לעיכוב בקבלת טופס 4 ובכך גרמה לאיחור במסירת כל הדירות ולנזקים לנתבעת בהקף של מאות אלפי ש"ח. לפיכך, כך לטענת הנתבעת, ככל שייקבע שיש לה חבות כלשהיא כלפי התובעים יש לקזז כנגד הפצוי את הסכומים האמורים, מה שיביא לאיון החבות.

בסיכומיה מפנה הנתבעת לכך שבדיון בעירעור טען בא כוחה של חברת המנופים כי החוב, נכון למועד הדיון בעירעור (13.2.2017), עומד על כ-500,000 ש"ח. מחישוב גס עולה, כי בינואר 2015, המועד בו פרץ הסיכסוך עם חברת המנופים, עמד החוב על סכום של כ-170,000 ש"ח. מפסק הדין בתביעת הפינוי עולה, כי העגורן הוצב באתר מיום 1.4.2014, דמי השכירות החודשיים היו 11,000 ש"ח, ועבור ההרכבה והפירוק אמורים היו להיות משולמים סך הכול 60,000 ש"ח. לפיכך, גם אם נניח שקבלן השלד לא שילם דבר לחברת המנופים (ומפסק הדין בתביעת הפינוי נראה כי חלק מדמי השכירות כן שולמו), הרי שבסוף ינואר 2015 עמד החוב, כולל עבור הפרוק וההרכבה, על סך של 170,000 ש"ח, ובמועד הגשת תביעת הפינוי על סך של 225,000 ש"ח. עתה יש לבחון מהו הנזק שניגרם כתוצאה מאי השלמת הבנייה.

כך, במכתב מיום 17.12.2017 (ת/2) כתב מר מזרחי, כי "בסיור ניצפה כי מערכות בטיחות אש אינן פעילות, הדיירים מוזנים ממערכת חשמל זמנית, קיימים שינויים משמעותיים בבניה מתוכנית בטיחות מאושרת שהוגשו [כך במקור – א' ס'] לשירותי כבאות ולא הוצגו אישורים המעידים על תקינות מע' בטיחות במבנה". שנית, מהראיות שהוצגו עולה בבירור, כי היו חסרים אישורים נוספים לצורך קבלת טופס 4, מלבד אישור רשות הכבאות.

הגישה המקובלת בפסיקת בתי משפט השלום היא, כי כאשר מסכימים הצדדים על דחיית מועד המסירה במסגרת הסכם שינויים, נידרש יחס סביר בין השינויים לבין תקופת הדחייה (ראו למשל, ת"ק (תביעות קטנות ראשל"צ) 5619-06-17 כהן נ' צרפתי שמעון גפן בע"מ (19.11.2017); ת"ק (תביעות קטנות פ"ת) 40-07-18 מסרמן נ' יעקבי יוניברסל ייזום והשקעות בע"מ (28.10.2018)‏‏; ת"א (שלום ת"א) 4903-05-17 דלל נ' אוניל בניה בע"מ (8.9.2019); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 27656-01-18 סובוביץ נ' דניה סיבוס בע"מ (7.8.2018); ת"ק (תביעות קטנות חד') 10464-09-18 דוידוביץ נ' עמרם את מסיקה יזמות ובניה בע"מ (24.2.2019)).

...

לפיכך, דין תביעת התובעים לפיצוי נוסף להידחות אף מבלי להידרש לשאלת תוקפו של סעיף 8 לנספח השינויים, השולל את זכות הקונה לפיצוי העולה על זה הקבוע בסעיף 5א לחוק המכר (דירות).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי כדלקמן: לתובעת 1 סך של 179,550 ש"ח; לתובעים 3-2 סך של 189,750 ש"ח; לתובע 4 סך של 169,166 ש"ח. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 19.11.2018.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט כפי ששולמה, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים (כאשר התובעים 3-2 נחשבים לאחד).

הנתבעת היא חברה קבלנית לעבודות בנייה, אשר מבצעת את העבודות עבור יזמים כקבלן ראשי.

סיכום שאלת החבות: לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהתובעת הוכיחה את זכותה לקבל תמורה נוספת עבור העבודות הנוספות.

מאחר והתובעת שכנגד לא הוכיחה מהו החלק היחסי של הנתבעת שכנגד בשימוש במנוף, אינה זכאית לכל תשלום שהוא עבור שירותי המנוף.

...

לטענת התובעת, הוסכם בין בעלות הדין על ביצוע חלק מהעבודה בתמורה בסכום מסוים, ועל יתרת העבודות תשלם הנתבעת על פי מחירון דקל.

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 1,500,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (1.7.07) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 150,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

4) התביעה שכנגד נדחית.