אין לדעת האם הוצאו מחשבון התובעת כספים במירמה שכן מדובר בשיקים שהתובעת אישרה את משיכתם לא טענה לגביהם דבר בזמן אמת ואין לראות בטענות התובעת כלפי חיות כמטילות חבות כלשהיא על הבנק.
התובעת טוענת כי אילו השוו הבנקים את החתימות על השיקים אל מול דוגמאת החתימה שלה, היו מגלים את הזיוף כבר בשנת 2000 או 2001, ומונעים את הנזק שניגרם לה. בנוסף, טוענת התובעת כי היה על הבנקים לגלות את השינוי בהקף הפעילות בחשבון, לשים לב לכך ששיקים מוצאים או מוסבים לטובת ספקי מזון, אשר אין זה מדרכו של אדם המנהל חשבון פרטי, בהבדל מחשבון עסקי, להוציאם, וכי היה עליהם לשים לב למצבה הנפשי הרגיש, העושה אותה פגיעה לאנשים שעלולים לנצלה לרעה, כפי שעשה חיות, במיוחד שהיא נמנית על קבוצת סיכון של קשישים עריריים.
...
עילת התביעה הנוספת שבתביעה השנייה היא שקר מפגיע, ואף דינה להידחות באשר, ראשית, עפ"י סעיף 58 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לא ייפרע אדם פיצויים בעד פרסום שגר מפגיע אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון, ואילו חיות לא הוכיח כי נגרם לו נזק כאמור ומה שיעורו, וכן משום, שכאמור הפרסום שבעניינינו הינו פרסום מותר על-פי חוק איסור לשון הרע, על מנת לאפשר לבעל דין להביא את טענותיו לפני בימ"ש, ובמיוחד שבעניינינו, כאמור לעיל, הדברים שנכתבו ונאמרו במסגרת התביעה הראשונה הינם בלב המחלוקות שבין הצדדים, ובעלי לנקוב בהם לא הייתה לרפפורט כל אפשרות להביא את עניינה לפני בימ"ש.
לאור האמור לעיל, נדחית תביעת חיות נגד רפפורט ובגון (התביעה השנייה).
תביעת חיות נגד רפפורט ובגון בתביעה השנייה, נדחית במלואה.
תביעת רפפורט נגד הבנקים בתביעה השלישית, נדחית במלואה.
