חבות במס שבח בעסקת מקרקעין

אין מחלוקת, כי חבות הנתבע במס הופחתה כתוצאה מפריסת מס שבח: בשנת 2016 ביצע הנתבע עסקת מכר מקרקעין בגוש 6609 חלקה 52, במסגרתה מכר זכויות בנכס בגינו חויב בתשלום מס שבח, במסגרת שומה מספר 116245440 (להלן: "השומה").

...

תמצית טענות התובעת: התובעת מתמחה בהגשת בקשות לרשות המיסים להפחתת חבויות מס. ביום 17 באוגוסט 2017 נחתם בין התובעת והנתבע הסכם התקשרות (להלן: "ההסכם") במסגרתו סוכם, כי התובעת תפנה לרשות המיסים לצורך הפחתת חבויות מס שבח בגין העסקה שביצע הנתבע, וכי בהתאם הנתבע ישלם לה 30% כולל מע"מ מסכום ההפחתה בגין עסקאות במס שבח על שמו.

המסקנה היא, כי החבות פחתה כתוצאה מפריסת מס. ד.2.

לא מצאתי ממש בטענת הנתבע, לפיה פריסת מס אינה אמורה לזכות את התובעת בקבלת עמלה מכוח הסכם ההתקשרות שבין הצדדים: לטענת הנתבע, פעולת פריסת המס היא פעולה פשוטה לביצוע, ואין בה שום פעולה של ממש לקבלת החזרי מס. דין טענה זו להידחות.

סוף דבר ותוצאת פסק הדין נוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, באופן המפורט להלן: הנתבע ישלם לתובעת את סכום החיסכון במס בסך של 37,284 ₪, בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה על פי דין.

כשלעצמי, אני סבור כי הצדדים התכוונו ככל הנראה כי הקונה יטול על עצמו את החבות במס השבח (עסקת "נטו" כפי שמקובל פעמים רבות בעיסקאות מקרקעין במיגזר הערבי) - על אף שבהסכם הוצהר כי המוכר ישא במס השבח - כך שבסופו של יום, למערער-הקונה היה אינטרס גדול יותר בהקטנת התמורה המוצהרת.

...

סיכומו של דבר, אציע לחבריי להותיר על כנה את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא אם כי מטעמים שונים מאלה שעמדו ביסוד פסק דינו.

כשלעצמי, אני סבור כי הצדדים התכוונו ככל הנראה כי הקונה יטול על עצמו את החבות במס השבח (עסקת "נטו" כפי שמקובל פעמים רבות בעסקאות מקרקעין במגזר הערבי) - על אף שבהסכם הוצהר כי המוכר ישא במס השבח - כך שבסופו של יום, למערער-הקונה היה אינטרס גדול יותר בהקטנת התמורה המוצהרת.

בנקודה אחת אני סבור כי יש מקום להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא.

אין ולא יכול להיות ספק, שהעורר ידע בודאות כי תהיה חבות במס שבח בעיסקה משנת 2010 שעה שמכר את החנות הראשונה ברווח משמעותי (למעלה מכפול מהשווי בו רכש את החנות) – אך הוא בחר לעצום עיניו ולא לשאול דבר.

יפים לענייננו דברי כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין בע"א 7759/07 רות כספי נ' מנהל מס שבח מקרקעין נתניה (12.04.2010), בפיסקה יח': "...אירועים מאוחרים שאינם עונים על ההגדרות הללו, לא יאפשרו את פתיחת השומה, ובכך תישמר התכלית של יציבות המס. עם זאת, אירועים מאוחרים אלה לא "ייעלמו" משיקוליהן של מרשויות המס כלא היו, אלא יקבלו ביטוי בהליכי שומה נפרדים, בין אם מדובר באירועים העולים כדי ארוע מס נפרד - עסקה חדשה - שימוסו בנפרד .

...

על בסיס אותה הנמקה שפורטה לעיל, סבורני כי אין גם כל רבותא בטענותיו אלו של העורר.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערר ולקבוע כי החלטת המשיב בהשגה תעמוד בעינה ושווי הרכישה שייקבע בגין מכירת מחצית החנות השנייה יועמד על 0.01 ₪.

לפיכך, הערר נדחה והעורר יישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪ כאמור לעיל.

מכל מקום, בעיניין של אחיו, עולה כי אף הוא הוחתם ביום 17.8.2017 באותו הסכם היתקשרות במסגרתו סוכם כי התובעת תפנה לרשות המסים לצורך הפחתת חבויות מס שבח בגין העסקה שביצע הנתבע וכי בהתאם הנתבע ישלם לה 30% כולל מע"מ מסכום ההפחתה בגין עיסקאות במס שבח על שמו וכפועל יוצא היא הגישה בקשות לרשות המיסים על מנת להפחית את חיובי המס של הנתבע שם. מדובר היה בעסקת מקרקעין בשנת 2016.

...

ודוק; עיינתי בפסקי הדין שהפנה הנתבע אולם סבורני כי אין הנידון דומה לראיה.

כמו כן, בעניין ברנס אליו מפנה בית המשפט בעניין טקס פייבק נ' יוסי קטש (תא 61639-02-16) דובר כאמור על זכאות ברורה לקבלת כספי ההחזר של רמ"י מכוח רפורמה בניהול מקרקעי רמ"י (וכך גם בעניין תא 15693-12-14 עד כדי חבות של רמ"י להודיע לחוכרים אודות זכאותם ולבצע להם החזר שהערעור עליו בבית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה נדחה (ע"א 38756-11-20), וכפי שנפסק שם: "אנו שותפים למסקנה כי בנסיבות שבהן עוגנה הזכות להשבת דמי ההיתר ברפורמה שאישרה רמ"י, ושהשירות המדובר הוא פניה לרמ"י להשבת כספים שרמ"י עתידה ליזום בעצמה את השבתם לחוכרים, כך שבחלק מהמקרים די היה בפניה לרמ"י כדי ל"הניע" את תשלום ההחזר, היה על המערערת לגלות עובדות אלו במהלך המשא ומתן ולאפשר למשיבים לבחון את שכר הטרחה הנדרש בהתחשב בהיקף הפעולות שהיה על המערערת לבצע.

לא שוכנעתי כי התקיימו העילות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המקנות אפשרות לתובע לבטל את החוזה ולדרוש השבה.

במכתב שצורף להשגה טען עורך דינה, בין יתר הטענות, שלא מדובר ב'עסקת מקרקעין', ולפיכך אין כלל חבות במס שבח.

בסיכומיה טענה העוררת, באופן כללי, כי לא מדובר בעיסקה במקרקעין החייבת במס שבח, וכי יש לחייב את ה'עסקה' במס על-פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה").

...

בנסיבות האמורות אני סבורה שיש לדחות את הערר גם בשאלת הריבית והקנסות.

סוף דבר: בהתאם להחלטת יו"ר הוועדה ובהסכמת חבריה, נדחה בזאת הערר.