חבות אישית של מנהל בחובות חברה בפירוק

אלא שבהחלטתי הנ"ל (במסגרת בקשה מס' 69) דחיתי בקשה זו. במכלול האמור, עמדת הכנ"ר תומכת בבקשת המנהל המיוחד כי הוכח שהמשיבים פעלו במירמה על מנת להבריח את נכס החברות (זכויות ההפעלה והניהול של המלון) ביניהן ולאחר מכן למשיבה 3 והכל במטרה לחמוק מתשלום החובות שנצברו לחובת החברות.

יתרה מכך, בחקירותיהם (שהובאו לעיל בהרחבה), ניתן לראות כי המשיבים 2-1 פעלו על מנת לרמות את המנהל המיוחד גם במסגרת זו, כאשר טענו, כל אחד בנפרד, כי השני הוא זה שניהל את פעילות החברות וכי הוא "לא היה מעורב בכך". עדויות אלה של המשיבים מחזקות את התזה שבקש המנהל המיוחד להציג והמסמכים הרבים שהוגשו במסגרת החקירות מחזקות תיזה זו. בכל הנוגע להפעלת סעיף 374, נקבע במסגרת ע"א 3515/13 סלים עתאמנה נ' עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים (נבו 11.03.2015) כך: "בהבדל מסעיף 373, הדגש בחבות האישית המוטלת על-פי סעיף 374 הוא על הפרת חובת זהירות וחובת אמונים שחב בהן נושא המשרה (לדיון בשאלה כלפי מי חב נושא המשרה בחובות אלה, ראו: ע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הררי [פורסם בנבו] (23.5.2004); ע״א 741/01 קוט נ' עיזבון ישעיהו איתן, פ"ד נז(4) 171 (2003); יוסף גרוס דירקטורים ונושאי משרה בעידן המימשל התאגידי 185-184 (2010)). הוראת סעיף 374 אינה מתנה את הטלת החיוב האישי על נושא המשרה בכוונת מירמה מצידו בניהול עסקי החברה ודי, כאמור, כי תוכח הפרה של החובות האמורות מצידו על מנת להטיל עליו חבות אישית מכוח סעיף זה (עניין פישר, בעמ' 105-104; ע"א 471/64 מנור נ' גולדשטיין, פ"ד יט(2) 93, 97, 100-99 (1965); ע"א 3016/90 ארנרייך נ' נאמן, המנהל המיוחד והכונס של כוכב השומרון בע"מ (בכינוס ובפירוק), [פורסם בנבו] פס' 9 (5.10.1994); רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס, [פורסם בנבו] פס' 6 (19.8.2008))." כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין קבע במסגרת ע"א 3379/06 מרדכי ברנוביץ נ' יקותיאל נתנזון (נבו 04.03.2008) לגבי יישום פרשנותו של סעיף 374 לפקודה כך (פסקות כ"ג-כ"ד לפסק דינו): "סעיף 374 נוקט במונח "השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה" (ההדגשה הוספה - א"ר).

...

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברות, כפי שייקבעו באופן סופי במסגרת ההליך.

סוף דבר: בהמשך לכל המצוין לעיל, נקבע כדלקמן: המשיבים 2-1, יחד ולחוד, יחוייבו בתשלום מלוא חובות החברות לאחר שייקבע היקפם באופן סופי ובנוסף יחוייבו בשווי הפעילות שהוברחה מהחברות למשיבה 3.

הבקשה נגד המשיבה 3 נדחית ללא צו להוצאות.

אם החוב אינו נפרע, התצהיר מקים אחריות אישית של המנהל.

גם מקום, שבו מנהל של חברה סבור בתום לב מלא, כי יש לדחות דרישת חוב של נושה כלפי החברה, הרי מרגע שהוא חותם על תצהיר, במסגרת הליך של פירוק מרצון, הרי הוא למעשה מצהיר, כי ככל שטענותיו יידחו, ודרישת החוב תוכר, - החוב יפרע על ידי החברה, או על-ידיו, אם החברה לא תעשה כן, שכן התצהיר הוכח כבלתי נכון.

הליך הפרוק מרצון החל לאור הצהרה זו, ולא היה מגיע לסיומו אילמלא הצהרה זו. גם אם סמכויות המערערים ניטלו מהם עם מינויה של עו"ד דואני כמפרקת החברה (סעיף 13 להודעת העירעור), הרי שחבותם אינה תוצאה של ניהול הליך הפרוק (חבותה של עו"ד דואני היא תוצאה של ניהול הליך הפרוק), אלא תוצאה של הצהרתם ששמשה בסיס להליך הפרוק מרצון.

...

אכן, יתכן מצב שבו עו"ד דואני היתה מגיעה לכלל מסקנה, כי אין לחברה כספים היכולים להבטיח את פירעון דרישת החוב של המשיבה.

בשים-לב לשיקולים דלעיל, דין הערעורים להידחות.

אני דוחה את הערעור והערעור שכנגד.

"תכליתה של הצהרת כושר הפירעון הנה, אפוא, ליצור אחריות אישית של המנהלים, וליצור בכך בטוחה בידי הנושים, כלי עליו יוכלו להסתמך על מנת להבטיח את פירעון החוב כלפיהם; ככל שחוב זה לא ייפרע על ידי החברה, רשאים הנושים להפרע מידי המנהלים, מכח האחריות האישית שמקימה הצהרתם." [תא"מ (שלום חד') 17822-05-18 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אביתר דותן, בפיסקה 16 (5.5.2020) (להלן – עניין במרום הפקות)].

בבחינת למעלה מהצורך אציין, כי אף אם היה מקום לייחס משמעות כלשהיא לתצהיר הכוזב גם במסגרת ההליך דנן, עדיין סבורני שאין מקום מכוחו של אותו תצהיר כוזב לקביעה בדבר הטלת אחריות אישית על בעל המניות לחוב החברה כלפי מבקשי הפרוק.

...

לא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשים לפיה יש לראות ביום מתן צו הפירוק או ביום מתן פסק הדין כמועד למניין תקופת ההתיישנות, ובדומה, לא שוכנעתי כי עילות התביעה נגד בעל המניות באופן ספציפי נולדו לאחר מועדים אלו.

עוד אוסיף כי הניסיון מצד בעל התפקיד לייצר חזקה עובדתית יש מאין, לפיה התצהיר הכוזב מוכיח כי היו כספים לפירעון החובות, אך הם נעלמו – אינה מקובלת עליי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת מקום להטיל על בעל המניות, מר יובל כספי, חיוב אישי בגין הברחת הנכסים או בשל חתימתו על תצהיר כושר הפירעון הכוזב במסגרת הליך הפירוק מרצון.

אף בבחינת למעלה מן הצורך, בחינת הטענות לגופן באשר לקיום עילות נזיקיות נגד בעל המניות – דינן להידחות מחמת התיישנות.

נטען עוד כי במקרה דנן מתקיימים כל התנאים הנדרשים על פי סעיף 373 להטלת אחריות אישית על נושא מישרה בחברה, מכוח סעיף 373 לפקודת החברות, משום: מדובר בחברה הנמצאת בפרוק; הוגשה בקשה לחיוב אישי של החייב על ידי נושה של החברה; עסקיה של החברה התנהלו במטרה להונות נושייה כאשר אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין פירוק החברה והתרמית ; נושא המשרה היה שותף בניהול החברה ונתן ידו ביודעין לניהול עסקים בדרך של תרמית.

ביום 2/4/2017 הגיש החייב תגובתו לבקשה, שהוגשה על דעת שני בעלי התפקיד, בהליך זה, וטען: בית משפט זה חסר סמכות לידון בבקשה, והסמכות לידון בה שמורה רק לבית משפט הדן בבקשת פירוק החברה; התנאים לחיובו האישי של החייב בחוב החברה לא היתקיימו, ולא הוצגו או הוכחו מעשי זיוף, מירמה או הברחת נכסים שביצע החייב.

דרך זו נועדה להרתיע נושא מישרה מלסטות מדרך הניהול הישרה והסבירה של החברה באופן שבו אפשר שתוטל עליו אחריות אישית לחבות החברה.

...

אני סבורה שהוכח כי התנהלותו של החייב בחברה הייתה בכוונה לרמות, וזה אף חתם על הסכם הפשרה עם חברת אספניולי תוך הסתרת מצבו הכלכלי ומצב החברה, ובכך הונה את נושיו.

העובדה שהחייב היה נכון לערוב אישית לחובות החברה אינה מייתרת תקפות המסקנה כי זה ניהל את החברה בתרמית, מתוך כוונה לרמות את נושיו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומכוח סעיף 373 לפקודת החברות מורה כי יש לראות את החייב, לאור התנהלותו, כחב חובות החברה באופן אישי.

לפניי בקשה מטעם המנהל המיוחד של פטרא הוטל ניהול בתי מלון בע"מ (בפרוק) (להלן: "פטרא הוטל") ושל אלפטרא אירוח בתי מלון בע"מ (להלן: "אלפטרא") למתן צוים זמניים, אשר יאסרו על גב' היאם קרש לבצע שינויים במבנה הבעלות של אורחי פרחי אלפטרא בע"מ (להלן: "אורחי פרחי"), עד להכרעה בבקשת המנהל המיוחד לחיובה של גב' קרש בתשלום חובות החברות שבפרוק.

בבקשה עתר המנהל המיוחד לפסק דין הקובע, בין היתר, כי המשיבה 2 והמשיב 3 יישאו באחריות אישית ללא הגבלה לחבויות פטרא הוטל וכן לכפות על משיבים אלה את "החזרת הכסף או הנכס... בשיעור שייראה לבית המשפט או לכפות עליהם תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפצוי על מעשיהם". ביום 26.9.19 הגיש המנהל המיוחד את סיכומיו בבקשה למתן הוראות, וביום 29.6.22 הוגשו הסיכומים מטעם המשיבים 2-3.

בבקשה לצוו מניעה זמני, העוסקת במאזן הנוחות וביסוד ההכבדה, יש הכרח בצרוף תצהיר לתגובה ורק מטעם זה, יש מקום שלא לקבל את טעמי ההיתנגדות הנ"ל. הטענה בדבר שיקולים זרים של המנהל המיוחד הועלתה מטעם המשיבים מספר פעמים ונדחתה.

...

במסגרת התגובה נטענו הטענות הבאות: ראשית, נטען כי הבקשה הנוכחית (בקשה 77) והבקשה הקודמת (בקשה 74) הינן למעשה אותה בקשה, בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת", ובהתאם, יש לדחות את הבקשה החדשה בשל מעשה בית דין.

מאותם טעמים, הטענה נדחית גם בבקשה הנוכחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו זמני, המחייב את גב' קרש בטרם ביצוע שינוי במבנה הבעלות של אורחי פרחי, לרבות הקצאת מניות לצד שלישי, לפנות למנהל המיוחד בכתב, 14 ימים לפני מועד ביצוע שינוי כאמור, בצירוף תצהיר מפורט, כאמור לעיל בפסקה 14.