בתאריך 04.07.01, דחה קצין-התגמולים את תביעת המערער להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט-1959 [נוסח משולב], וזאת בגין 3 פגימות הקשורות עם בעיות אורטופדיות בגב-תחתון ובעמוד-שידרה צווארי, נכות נוירולוגית ומצב נפשי, כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 17.10.99.
המומחה הרפואי מטעם המערער, ד"ר מיכאל סוסנובסקי, מומחה בפסיכיאטריה, קובע בחוות-דעתו הרפואית, מיום 15.10.02 (מוצג מע/2), כי המערער סובל מתסמונת בתר-חבלתית כרונית (P.T.S.D), עם סיבוך של פסיכוזה והפרעה-מוחית אורגנית, לאור כך, שבתאונת הדרכים, מיום 17.10.99, הוא נפגע בחבלת-ראש סגורה, שהביאה לפרוץ מצבו הנפשי.
עוד מוסיף מומחה זה, כי המערער עבר בירורים רפואיים שונים, בעיקר בתחום האורטופדי, ועקב כך התקשה לשוב לתפקוד תקין, הוא ממורמר על המימסד שאינו עוזר לו, רב עם אשתו וילדיו, שרוי במצוקה כלכלית ולחוץ בגין חובות הרובצים עליו, קיימת אצלו תחושת קיפוח, ועקב כך הופסקה עבודתו בשב"ס. אולם, לכל אלה אין כל "קשר סיבתי" לתנאי השירות שלו ולתאונת-הדרכים מיום 17.10.99.
מומחה-רפואי זה מפנה אותנו למאמרו של פרופ' עמיחי לוי בנושא:-"נכות נפשית כתוצאה מחבלת-ראש", שבו נאמר:-"גם חבלות-ראש, מינוריות, עלולות לגרום לתוצאות נפשיות/ התנהגותיות קשות; לעיתים-אפילו בעוצמה פסיכוטית".
דא-עקא, שבאותו מאמר, בפרק הדן ב"תיסמונת שלאחר זעזוע מוח" (פוסט-קונקשנל), מצויין, כי:-"התיסמונת חלה אחרי חבלה-בראש (ובדרך-כלל 'די חמורה' עד כדי אובדן ההכרה...
...
בעקבות הערתו הנ"ל של פרופ' ג. ברהם נשלח המערער לבדיקה פסיכיאטרית אל ד"ר אליעזר פלדינגר שבחוות-דעתו הרפואית מיום 22.06.01, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיימת סימפטולוגיה אופיינית של דיכאון מג'ורי או של תסמונת פוסט-טראומטית וניתן לאבחנו כסובל מ"הפרעה הסתגלותית", באשר תלונותיו הינן משניות למצבו הכלכלי ואינן קשורות לתנאי שרותו.
לא שוכנענו בקיומו, בעליל, של "אירוע חריג" שהביא לפרוץ מצבו של המערער, ואין אנו סבורים כי די בהוכחות שהובאו בפנינו כדי למצוא את "הקשר הסיבתי" הנדרש.
אנו לא מצאנו קשר כלשהו לאותה תאונה ובהחלט סביר להניח כי המצוקות האישיות של המערער, כפי שתיארנו לעיל, הן הן שגרמו למצבו, מצב שאינו הפרעת-דחק פוסט-טראומטית אלא הפרעה הסתגלותית, שאינה מוגדרת כ"נכות", עפ"י חוק הנכים.
