זכרון דברים סותר את זיכרון דברים אחר

בתוך כך, המבקש מדגיש כי כתב התביעה אינו מבחין בינו לבין חברת המלונאות, ואינו מייחס לו אחריות אישית כלשהיא בשל הפרת חובת תום הלב או חובה אחרת.

בעניינינו, המשיבים טענו בכתב התביעה, בין היתר, כי המבקש פעל בחוסר תום לב שעה שהעלה במסגרת המשא ומתן דרישות הסותרות את ההסכמות שנקבעו בזכרון הדברים, וזאת במטרה לסכל את החתימה על ההסכם הסופי.

...

אני סבורה כי המקרה שלפניי אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות.

לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.

אשר להסכם המכר נטען, כי הוא נוגד את זיכרון הדברים, כי הרוכש הנוסף (המשיב 2) לא דווח כנהנה בנאמנות, כי נוסח הסכם המכר (שנחתם ע"י הצדדים בבית קפה ברמת אביב) "נכפה על יחידי המוכרים 'הר כגיגית', ולאור חוסר ניסיונם בהסכמים מסוג זה, חתמו על ההסכם שהוגש להם לחתימה" ( סעיף 35 להמרצת הפתיחה המתוקנת).

עו"ד סוסן היתייחס לסוגיה זו בחקירתו כדלהלן: "ש. אני אומר לך מה היה צריך לעשות, תגיד לי אם זה נכון או לא. בעלי המניות בחברה היו שני אנשים שהלכו לעולמם, אבא של גב' וקנין ואבא של היורשים האחרים שאני מייצג אותם. החברה עצמה הייתה מחוקה. תאשר לי שקודם כל היו צריכים להחיות את החברה, אחר כך לפרק אותה ולהעביר את הקרקע על שם הגב' וקנין ואחרים

יוצא, כי טענתם של המוכרים שלא היו מורשים לפעול בשם החברה עומדת בסתירה להצהרותיהם בזיכרון הדברים, בהסכם המכר ובבקשה להחייאת החברה ובנגוד למצגים שהציגו בפני הרוכשים בתור נציגיה של החברה ומי שמוסמכים למכור את המקרקעין של החברה.

...

מקובלת עלי טענתו של ב"כ הרוכשים, שאף בהנחה שהמוכרים לא היו מוסמכים לחתום על הסכם המכר, הרי שבהתאם להוראות סעיף 56(ב) לחוק החברות אין כל מניעה שהאורגן המוסמך לכך (מר פוליטי שמונה כדירקטור) יאשר בדיעבד בשמה של החברה את פעולת המכירה ויאפשר לחברה לבצע את הסכם המכר כפי שהתחייבו בשמה המוכרים.

התוצאה לאור כל המקובץ לעיל, אני קובע כי אין בידי לקבל את גרסתה של החברה המבקשת כי לא מכרה את מחצית הזכויות במקרקעין, שכן על-פי הסכם המכר החברה מכרה אותן זכויות, באמצעות המוכרים, אשר גם הם עצמם התחייבו למכרן לרוכשים.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את המבקשת והמוכרים (המשיבים 6-4), יחד ולחוד, לשלם לרוכשים (המשיבים 2-1) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עוה"ד שהעיד שהתובעת הייתה מודעת והחלטית הדגיש את חוסר ההיגיון בגירסתה "והיא ישבה לידו והיא גם כתבה לי תעשה את זה אני יודעת אני מבינה. חשוב לי באמת שזה ירשם אני זוכר את זה, אני מבינה מה שאתה אומר היא אפילו העריכה את זה, היא ישבה לידו. אני לא יודע אולי פחדה אולי לא פחדה אלו הדברים אני גם מבין שההסכם אושר בבית משפט. אז אולי היא פחדה גם בבית משפט? אני לא יודע" (עמ' 190 שורות 7-11 לפרוטוקול).

אבי הנתבעת, שהעיד מטעמה, כפר בעדותו בטענה שהייתה מחלוקת בין המשפחות סביב נושא זכרון הדברים (זאת בסתירה לגירסת התובעת שנתמכה בעדות אחיה שהצהיר בסעיף 3 לתצהירו שכבר בראשית הנישואין ניתק הנתבע את הקשר "בעקבות סיכסוך כספי עם אבי לטענתו"; ראו גם עמ' 65 שורה 21 לפרוטוקול).

סיכומו של דבר הוא שלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנידרש במשפט האזרחי שנפל פגם ברצונה או בקיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם.

...

בנסיבות אלה אני קובעת שהפעלת ברירת הביטול לפי כל אחת מהאפשרויות (שלוש וחצי שנים לאחר שהתגלתה הטעות בדיון; שנתיים וחצי לאחר שפעלה עם אחיה לקבלת יעוץ; או חצי שנה לאחר הפירוד ונפסקה המצוקה הנטענת) לא נעשתה תוך זמן סביר.

לאחר שבחנתי היטב את כל טענות התובעת, עיינתי בחומר הראיות והתרשמתי באופן ישיר מהעדים השתכנעתי שלא נפל פגם ברצונה של התובעת בכריתת ההסכם אלא בחרטה שנולדה לאחר מכן אשר לכל היותר עולה כדי טעות בכדאיות העסקה ואינה מקימה עילה לביטול פסק הדין.

סיכומו של דבר הוא שלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שנפל פגם ברצונה או בקיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם.

ידיעה ודאית זו סתרה תשובות אחרות שנתן התובע, בהן טען שהיה מטושטש ואינו זוכר.

כך גם לחוקר מטעם קרנית אמר התובע, בנגוד לאמור במסמכים רפואיים, כי לאחר שנפל מהאופנוע "אני לא זוכר שום דבר ממה שקרה אחרי שנפלנו, לא אנשים, לא את האחים שלי כשהיו לידי". התובע הוסיף וטען בפני החוקר מטעם קרנית (נ/8) כי הוא לא זוכר כלום לאחר הנפילה מהאופנוע ואף לא זוכר את האמבולנס בו פונה לבית החולים, ולדבריו הוא התעורר רק 7-6 ימים לאחר התאונה, ובהמשך החקירה כאמור בנ/8 אף טען אף כי "בכל הימים שהייתי בבית החולים הייתי בלי הכרה". יצוין כי בחקירתו הנגדית התובע עומת עם גרסה זו שמסר לחוקר מטעם קרנית, והשיב כי הוא כלל לא זוכר את החקירה ואת החוקר מטעם קרנית, וזאת לאחר שאישר כי הוא מזהה את קולו בהקלטת החקירה, ובשל כך תימלול החקירה הוגש על ידי קרנית כראיה בתיק.

טענה זו של התובע, לפיה אינו זוכר דבר מהתאונה, נסתרה מן העובדה כי התובע כן היה מסוגל למסור את הגרסה המלאה לאופן היתרחשות התאונה בעדות בפניי, בחלוף עשור ממועד התאונה.

...

משכך, גם תביעת המוסד לביטוח לאומי, אשר הסתמך לצורך הוכחתה על ראיות שהוצגו מטעם התובע והצטרף לסיכומי התובע, נדחית.

התובעים ישלמו ביחד ולחוד ובחלקים שווים לנתבעת 2 (קרנית) בלבד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם על ידי התובעים בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור הערותיי בנוגע לנתבע 1 כאמור לעיל והאמור לגביו בסיכומי ב"כ הנתבעת 2, אינני פוסקת הוצאות לנתבע זה. מכוח האמור לעיל, הודעת קרנית לצד ג' נדחית גם היא, וזאת ללא צו להוצאות, מאותן סיבות האמורות בסעיף 83 לעיל.

לכן, העובדה שלא נחתם הסכם עם החברה האחרת, אין בה כדי לסתור את המסקנה שהנתבעים פעלו לאחר חתימת זכרון הדברים לקשירת עסקה נוגדת.

...

כך נפסק שם מפי הש' א' ברק: "הגעתי איפוא למסקנה, כי שלוח, המנהל בשם שולחו הגלוי משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עם צד שלישי, חייב - יחד עם שולחו - לנהוג כלפי הצד השלישי בדרך מקובלת ובתום-לב. משלא עמד בחובתו זו, תוטל על השלוח אחריות לפי סעיף 12 לחוק, וזאת - אם לחזור לשאלה שהוצגה בדיון נוסף זה - גם אם הצד לחוזה הוא השולח ולא השלוח". ומפי כב' הנשיא דאז הש' מ' שמגר: "שלוח עלול להתחייב בפיצויים לפי סעיף 12(ב), כפי שגם יש שהוא מתחייב עקב שליחותו בפיצויים כלפי צד שלישי עקב מעשה עוולה, אותו עשה עקב שליחותו" (וראה גם: א' ברק, חוק השליחות, מהדורה שניה (1996) כרך א' עמ' 122-125).

על כן ובסיכומו של דבר, מתקבלת התביעה כדלקמן: על כל אחד מן הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בגין אובדן רווח בסך של 416,919 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27.2.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע, הוצאות משפט (החזר מחצית אגרה) בסך של 44,541 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.3.2021 ועד מועד התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.