זכות שינה במשמרת לילה לעובדים במשמרת כפולה

על דרך האומדנה, בהיתחשב בעדות הזכאי לפיה שעות השינה שלו נעות בין שעתיים ועד 16 ברציפות, ובעדות העובד לפיה נעשה שימוש בחדר המנוחה בין השאר לצורך צפיה בטלויזיה, אנו קובעים שלכל הפחות כ- 4 שעות מתוך שעות משמרת הלילה אינן בגדר שעות עבודה.

בהשוואה, לו זכה העובד לגמול בגין עבודה בשעות נוספות לפי החוק בהתייחס לשכר היסוד ותוספת המשמרות במכפלת 12 שעות בהן בוצעה עבודה בפועל (מתוך 16 שעות הנוכחות) היה העובד זכאי לשכר היסוד במכפלת 20 בלבד (בין השעות 15:00 – 19:00 4 שעות רגילות במכפלת 125% כתוספת משמרת צהריים+ 3 שעות בין השעות 19:00 עד 22:00 כשעות רגילות במכפלת 150% כתוספת משמרת לילה + 2 שעות בין השעות 22:00 עד 00:00 בשיעור 50% כתוספת משמרות ובתוספת גמול בשיעור 25% בגין שעות נוספות + 3 שעות בין השעות 00:00 עד 07:00 בשיעור 50% כתוספת משמרות ובתוספת גמול בשיעור 50% כגמול בגין עבודה בשעות נוספות).

...

על יסוד האמור אנו דוחים את טענות העובד לפיהן ההפקדות בוצעו לפי 173 שעות לחודש.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר התביעה, על כל רכיביה, נדחית.

בעיניינו, ובשונה מההליכים האחרים שם טענו המדריכים לתשלום עבור כל שעות המשמרת (טענה שנדחתה בכל ההליכים האחרים), פה מוסיף התובע, כי אף אם ייקבע שהשעות בהן המדריך נמצא בכוננות אינן שעות עבודה, הרי שהוא זכאי לתשלום עבור חצי שעה נוספת, שכן התשלום עבור משמרת לילה היה עבור 6 שעות בלבד, בעוד במשמרת לילה היו לפחות 6.5 שעות בהן המדריך נידרש להשאר ער. ביחס למהות העבודה בשעות הנחשבות ככוננות, אין לנו אלא להפנות לקביעות בפסקי הדין בהליכים האחרים.

בלילה רגיל הלכו לישון ב 10 אז אין סיבה שילכו לישון ב 12, אני כמנהלת שמתי עוד כוח אדם, שהעבודה תהיה יותר קלה ויעשו אותה כל המדריכים יחד, לא היה על זה דיון, המדריכים בתוך המשמרת היו צריכים לקבל החלטה על זה. אין סיבה שביום ראשון יש 4 מדריכים ובשבת 5, במשמרת צריך להיות 4.

אם כן, בהתאם להוראות החוק הנ"ל, זכאי התובע לדמי מחלה כדלקמן: בחודש יולי 2013 זכאי לתשלום עבור 2.35 ימי מחלה (4 ימי מחלה כפול היחס שבין ימי העבודה שעבד (53) לבין 90), ובחודש מרץ 2016 זכאי התובע לתשלום עבור 4 ימי מחלה (8 ימים כפול היחס שבין ימי העבודה שעבד (45) חלקי 90).

...

סיכום התביעה נדחית ברובה.

סך הסכומים שהנתבעת תשלם לתובע הם כדלקמן: הפרשי שכר בגין תוספת עבודה במשמרות בסך של 8,211 ₪.

בשים לב לסכומים שנתבעו לעומת הסכומים שנפסקו, החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

הגם שיש כאן אנומליה שיצרה הנתבעת, אין מקום להורות על פיצוי כפול לתובע, היות והוא קיבל תוספת תשלום עבור כל שעה מעל ל-7 שעות רגילות, כך שהחשבתן גם לשעות נוספות שבועיות, תהווה כפל פיצוי.

בעיניין זה נפנה אל פסק דינו של כבוד הנשיא בדימוס, השופט פילטמן בפסק דין עס"ק (ארצי) 1015/04 הסתדרות העובדים הכללית נ' ידיעות אחרונות (15.1.08), שם במסגרת דעת מיעוט ציין השופט פליטמן בדבר המקור הנורמאטיבי של הפצוי את הדברים הבאים – "גישת פסקי הדין של נהרי וגרינשפאן, כי העסקה שלא כדין מקימה לעובד זכות לתשלום פיצוי כספי למרות שביטול אותה צורת העסקה אסורה היתה מחויבת על פי דין; גישה זו אינה ראויה לדעתי. לגישתי, לא הפסקת ההסדר הלא חוקי של העסקה במשמרת לילה בנגוד לחוק, מזכה את נהרי וגרישפאן בפצוי, אלא עצם העסקה הלא חוקית במשך שנים במשמרת לילה היא היא המזכה בפצוי.

לגישתו, אך ורק אותו עובד יהא זכאי לפצוי חוזי, על כך שמעבידו שינה את סבב המשמרות למתחייב על פי דין.

...

לכן יש לחייב את הנתבעת בהפרשים בגובה 2,252 ₪; לאור כל המקובץ לעיל מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בסכומים שלהלן בתוספת הפרשי ריבית והצמדה וכן פיצויי הלנה וכדלקמן – הפרשי פיצויי פיטורין - 20,005 ₪.

על כן, הדרישה לקיזוז חצי שעת הפסקה – נדחית.

על כן, אני מורה לצדדים להגיש חישוב מוסכם, החל מחודש ינואר 2012 בהתאם לתלושי השכר ובתוספת וותק בלבד (היות ואין חולק כי יתר התוספות הקבועות שולמו במלואן מידי חודש, החשבתןלצורך יום חופשה תהווה כפל פיצוי).

לאור האמור לעיל, מצאנו לחייב את הנתבעת במחצית הפיצוי שנתבע בסך של 10,000 ₪.

מאחר שמדובר במשמרת לילה, הרי שהתובע היה זכאי לגמול שעות נוספות החל מהשעה השמינית, ובסך הכל היה זכאי אם כן לתוספת של 22.5 ₪ עבור אותן שעתיים (לפי 25% כפול שעתיים).

אין כל מחלוקת על כך שהתובע לא התייצב באותו היום לעבודה, שכן התובע עצמו אישר זאת בסעיף 9 לתצהיר עדותו, כדלקמן: "ביום 7.8.20 הייתי אמור לעבוד אבל לא באתי כי נפטר ילד בן 18 שהוא מישפחה שלי. הרגשתי לא טוב ולא יכולתי לבוא לעבודה ולא ישנתי כל היום מהדיכאון". בקשר להעדרות זו, הנתבע עצמו העיד כי כעס מאוד על התובע, כי בהמשך לכך אף ביטל את השיבוץ שלו למשמרות הבאות; שנית על רקע האמור, הגיע התובע לתחילת המשמרת ביום 9.8.22, שכאמור היה אמור לעבוד בה אך שובץ אליה עובד במקומו.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התובע ישלם לנתבע סך של 4,142 ₪ עבור החזר הלוואה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.8.20 (סיום העבודה).

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

חישוב פצויי הפיטורים: התובע טען כי הוא זכאי לסך 15,000 ₪ לפי החישוב הבא: שכר קובע בסך 10,500 כפול 2.75 שנים = 28,875 ₪.

יש לציין כי התובע העיד בחקירתו כי בהפסקות מסוג זה, בין שתי משמרות, נהג לישון במשאית במקום ללכת הביתה (עמ' 15, ש' 29-32 לפרוטוקול המתומלל).

לטענת התובע על משמרות הלילה (המשמרות הכפולות כטענתו) הוא קיבל את התשלום הרגיל עבור משמרת (8,500 ₪ [סכום שהתובע חישב כנטו] חלקי 26 [מספר המשמרות הרגיל בחודש]=327 ₪ נטו).

...

מגרסאות אלה עולה – וכך אנו קובעים – שבימי שישי, ככלל, עבד התובע עם המשאית – בין אם רק בחלק מיום שישי (בקו חלוקה בצהרים, כטענת התובע) ובין אם כעיקר עבודתו בימי שישי (כטענת הנתבעת).

לפיכך, אנו קובעים כי יש לראות בשעות עבודתו בימי שישי את שעות עבודת המשאית, כאילו היה מדובר בימי עבודה רגילים (ולעניין שעות נוספות).

אנו מורים, אפוא, לנתבעת, להגיש לתיק ביה"ד, טבלה מסכמת לכל התקופה שלפני מרץ 2020, לרבות לגבי ימי שישי, שתיערך על בסיס הנחות היסוד וההנחיות הבאות: הרחובות פטיש, אצ"ל, שרת, מוצקין, עצמה הרצל, ודקר בטירת הכרמל (והסמוכים להם) – ייחשבו כהגעה למקום העבודה וכיציאה ממנו.