זכות ראשונים על פי חוק הירושה

(כבר עתה אעיר כי נראה מדברים אלו של הנתבע 1 הם מן השפה ולחוץ, וניסיון להשתלט על המקרקעין כפי שהשתלט על חלקם של אחיו); הוא גילה את צוואתו של ישראל אחיו לאחר 15 שנה, למרות שהייתה אצלו בארון; היו בין יורשי ההורים המנוחים מחלוקות גם לפני שהתובעים רכשו את חלקם במקרקעין, אך התובעים עוררו את המחלוקות בין יורשי ההורים מחדש; אביו רכש את השטח ב- 1936 וכן את שטח השביל, וזאת על פי מסמכים שיש בידו; לא היה לו הסבר של ממש מדוע השביל שטען שאביו רכש לא מופיע במפת מדידה משנת 1936; בעמ' 35 לפרוטוקול אמר פעם שהשטח שהיה רשום על שם אביו היה 435 מ"ר כולל המעבר, ומיד לאחר מכן אמר שהמעבר הוא בנוסף לשטח של 435 מ"ר; השטח של גב' לוי הוא 325 מ"ר, ופחות המעבר זה 274 מ"ר; הוא טוען לזכות וטו למכירת הזכויות רק עקב סיכומים בעל פה; בבית המשפט המחוזי הגיעו להסכמה שיש לו 90 ימים לרכוש את חלקם של אחיו, אך הוא לא עשה כן בתוך התקופה המוסכמת; שטח השביל מגיע לכל האחים ולא רק לו; אורי כתב צוואה להעביר לו את חלקו, אך לא הביא את אורי לעדות כי אורי חתם על תצהיר.

יש לציין שבהמרצת פתיחה 50748-07-14 בבית המשפט המחוזי מרכז הגיעו הצדדים להסכמה שניתנה לנתבע 1 זכות ראשונים לתקופה של 90 יום לקנות את חלקם של בני משפחתו במקרקעין, אך הוא לא ניצל זכותו זו. בפסק הדין קבע בין המשפט המחוזי כי: "בית משפט השלום הדן בפרוק השתוף ממילא יכריע בשאלת חלקו של כל אחד מבעלי הדין במקרקעין הנדונים, וזאת על פי סמכותו לידון בעיניין כעניין שבגררא." דיון ומסקנות: ההסכם הנטען אודות השביל: הנתבע 1 צירף לתצהירו העתק חוזה מכירה בין שלמה קפרא לבין זכריה חדד, שלכאורה דן במכירת שטח השביל למר זכריה חדד.

התובע ימשיך לגור בבית נשוא הסיכסוך בשכירות שאינה מוגנת על פי החוק, ובמקרה של מכירת הבית הוא יקבל חלק כחלק בתמורה ללא כל זכות נוספת של מגורים ו/או דמי מפתח, אלא הבית יימכר כפנוי והתובע מתחייב לפנותו מיד לאחר המכירה ולפי תנאיה.

...

לאור נתונים אלו אין בידי לקבל את מסמך זה כראיה, ולכן אני דוחה את טענת הנתבע 1 שאביו המנוח רכש את זכויות הבעלות בשביל הכניסה לביתו.

סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של הנתבעים, מהסיבות כדלקמן: 1) בהסכם הפשרה אין כל הוראה שהנתבע 1 הוא זה שיחליט מתי היורשים האחרים ימכרו את חלקיהם במקרקעין.

סוף דבר: שלב זה של הראיות נקבע לצורך הדיון בשאלת זכויות הצדדים והבנייה ללא היתר, כשלב ביניים לקראת ההכרעה בשאלת פירוק השיתוף.

הובהר, כי הסרת רישום צו המניעה מיום 2.5.2018 ורישום צו המניעה החדש, כאמור, יעשה בד בבד עם רישום זכויותיה הנתבעת במקרקעין, על פי הסכם החלוקה בינה לבין היורשים האחרים מיום 24.2.2020, ובכפוף לרישום הזכויות על פי הסכם החלוקה הנ"ל. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי ההסכם שנכרת בין הצדדים מטעה ולא היתקיימו היסודות לכריתתו (מסוימות וגמירות דעת).

מסתבר, כך לפי עדותו (וגם טענות אלו עלו לראשונה בחקירתו), כי הוא והנתבעת ניסו למצוא דרך להשתחרר מההסכם, כשהתברר שווי המקרקעין, אולם כל עורכי הדין אליהם פנו, השיבו את פניהם ריקם ודרשו סכומים גבוהים לצורך טפול בעיניין.

...

סיכום אני מקבל את התביעה וקובע, כי ההסכם שנחתם בין הנתבעת לתובע ביום 18.12.2014 עמד בתוקפו עד ליום 27.8.2017, אז הודיעה הנתבעת, כדין על הפסקתו.

בנוסף, אני קובע כי טרם הפסקת ההסכם, העניק התובע לנתבעת את חלק הארי של השירותים המפורטים בהסכם - מסירת מידע על הרכוש והיקפו, השלמת הליך זיהוי הנעדר לצורך שחרור המקרקעין מהאפוטרופוס הכללי ופעולות לזיהוי בעלי המקרקעין מול רשם המקרקעין.

בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתנהלותם בהליך בפני, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע את אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.

הטענה בדבר זכות מגורים מכוח צוואת התובע 7.1 טענות הצדדים 7.1.1 ילדי אילן טוענים שהם זכאים להתגורר בדירה לאור הוראות צוואת התובע המקנה לאילן זכות ראשונים לבחור בדירה כחלק מחלקו בעזבון, כשלטענתם, הם יורשיו על פי דין של אילן והוראה זו מתייחסת גם לתקופת חייו של התובע ומעידה על רצונו בהמשך מגורי ילדי אילן בדירה וייעודה של הדירה בעתיד לילדי אילן.

7.2.2 סעיף 39 לחוק הירושה, קובע: "אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להזקק לה כצוואה אלא אם

...

9.2 משטענה זו טענה לראשונה רק בסיכומי הנתבעים, ללא הבאת ראיות, דינה להידחות.

סיכום 10.1 לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים לפנות את הדירה לא יאוחר מ 45- יום ממועד מתן פסק הדין.

₪ בגין כל יום איחור, מעבר ל 45- יום, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 10.3 בנסיבות דנא אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת .

בית המשפט קבע גם כי: "בעניינינו לכאורה יכול היה הנתבע לעתור למתן סעד לפי ס' 115 לחוק הירושה על התנאים המפורטים בו לרבות תשלום דמי שכירות ותקופת השכירות שייקבעו על ידי בית המשפט. משבחר הנתבע שלא לילך בדרך זו ולשאת בחיובים הנובעים מכך, אין הוא רשאי לטעון כי הוא מחזיק בדירה (מבלי שניתנה לו רשות עשות כן) ומכח החזקתו זו יש לשום את הדירה כתפוסה ולאפשר לו לרכוש את הדירה בשווי מופחת זה ולקבל בכך לכאורה יותר מן הזכויות המוקנות על פי ס' 115 לחוק הירושה.

"זכות ראשונים" או "זכות קדימה" משמעה האפשרות להשוות להצעה הגבוהה ביותר של מציע חצוני, אך לא ניתן לכפות רכישה ללא הצעת הדירה בשוק החופשי, על פי מחיר שמאות.

...

לטענת המבקש, יש לקבל את בקשת רשות הערעור על דרך קל וחומר מעובדות פרשת זילנפרוינד, שכן שם הורה בית המשפט על מכירת הדירה ב-70% משוויה מבלי להסתמך כלל על סעיף 115 לחוק הירושה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪.

לשם כך, ביום י"ז בסיון תשפ"ב (16 ביוני 2022), חתמו הצדדים דנא על שטר בוררות, לפני בית דין צדק 'דרכי הוראה', במסגרתו הסמיכו את הרבנים: וייס, קצנלבוגן ומנדלסון לידון ולהכריע בעיניינם (להלן: "הבוררים"; "הליך הבוררות"); על פי שטר הבוררות הצדדים הסמיכו את הבוררים להכריע בעיניין 'חלוקת ירושה'.

לאור האמור לעיל, לטענת המבקש – הבוררים הטיחו בו עלבונות; ננזף על ידם בצורה בוטה; הבוררים נתנו החלטה בנגוד לדין – אישור לפנות לרשם לעינייני ירושה על מנת להוציא צו ירושה בו החלוקה שונה מפסק הבוררות; מתן החלטה מחוץ למסגרת הבוררות; העידר הכרעה בנושאים אקוטיים במסגרת הבוררות כגון: הכרעה בשווי נכסי העזבון, הכרעה בעיניין זכות ראשונים לקניית הדירה מושא המחלוקת; היתעלמות מהסכם חתום בין הצדדים (המכונה על ידו מתוה חלוקה בין היורשים; צורף כנספח א' לבקשת הביטול).

טעמם של המשיבים הוא כי בשטר הבוררות קבוע מנגנון ערעור, בהתאם לסעיף 21א לחוק, וכי המבקש ערער על פסק הבוררות הראשון וממילא עילות הביטול מצטמצמות לעילות מכוח סעיף 24(9) ו-24(10), כאשר בעיניינו רלוואנטית עילת הביטול על פי סעיף 24(10) בלבד.

על פי הוראת סעיף 21א לחוק הבוררות, כאשר הצדדים לבוררות קבעו מנגנון ערעור הרי שיש תחולה להוראות חוק הבוררות; שכן קביעת מנגנון ערעורי בהתאם לחוק (מנגנון לפני סעיף 21א או מנגנון לפי סעיף 29ב) מצריך התקיימותם של שני תנאים במצטבר; התנאי האחד: מנגנון העירעור הנו אַפְּריורי – קרי, הסכמת הצדדים מראש למנגנון ספציפי בחוק.

...

פסק הבוררות השני: קבע כי, חלוקת הירושה תתבצע בין כלל האחים ואחיות בשיעורים שנקבעו; כי מחלקו של המבקש יש להפחית את הסכומים הנקובים, תמורת דמי שכירות בדירה; כי הצדדים יוכלו לפעול להוצאת צו ירושה; וכי טענות המבקש בערעור על פסק בוררות ראשון, וכן יתר טענות הצדדים, נדחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי שני פסקי הבוררות – פסק הבוררות הראשון ופסק הבוררות השני – אושרו לנכון ועל פי כל דין על ידי בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ותסגור את התיק.